מרדכי אלטשולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי אלטשולר, 2009

מרדכי אַלְטְשוּלֶר (נולד ב-25 באוקטובר 1932) הוא פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית וחתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 1991.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי אלטשולר נולד בעיר סובלקי שבפולין למשפחה אמידה. סבו, אליעזר מרדכי אלטשולר, שעל שמו הוא קרוי, ייסד את האגודה הראשונה של "חובבי ציון".[1] עם הפלישה הסובייטית לפולין ב-1939 הוא הוגלה ביחד עם הוריו ואחיו לצפון רוסיה, וואחותו הבכורה נרצחה בשואה. הוריו עבדו ברוסיה בעקירת יערות, והוא הלך לכיתה א' בבית ספר רוסי בכפר סמוך. בהתאם להסכם בין ברית המועצות וממשלת פולין הגולה בלונדון, משפחתו שוחררה והם נדדו לאסיה התיכונה. משם הגיע לקולחוזים במחוז סברדלובסק שבהרי אוראל. כאן שוב למד בצורה בלתי סדירה בבתי ספר שבכפרים הסמוכים. בעקבות ההסכם בין ברית המועצות והשלטונות הפולניים שבה המשפחה לפולין בראשית 1946, אולם בגלל האנטישמיות האלימה לא יכלה המשפחה לשוב לעיר מגוריה שלפני המלחמה, והיא התיישבה בעיר וורוצלב שבשלזיה התחתית וקיבלה דירה של גרמנים שגורשו ממנה. כאן למד כשנתיים בבית ספר יידיש וסיים ארבע כתות של בית ספר יסודי. הצטרף לתנועת נוער ציונית, ועם פירוק תנועות הנוער הציוניות בסוף 1948 התארגנה קבוצה של נערים ונערות תחת השם "נוער יהודי לעזרת הכפר הפולני", אשר חבריה עבדו בחקלאות, כהכשרה לעלייה לארץ ישראל, ובערבים שרו שירים עבריים ורקדו הורה. אלטשולר יצא מפולין עם חבריו לתנועה בדצמבר 1949, והגיע לישראל בינואר 1950. הקבוצה הופנתה לקיבוץ נען, ושם שהתה במסגרת עליית הנוער עד לגיוס. בשנים 1951–1953 שירת אלטשולר בצה"ל במסגרת הנח"ל לאחר מכן הצטרף כחבר בקיבוץ נווה אור שבעמק בית שאן. כעבור זמן עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב, שם עבד בעבודות דחק. במרבית השנים למד בהשכלה בכתב וב-1955 קיבל תעודת בגרות כאקסטרן. בשנים 1962-1956 למד באוניברסיטה העברית לתואר הראשון בחוגים להיסטוריה כללית ולספרות עברית, שאותם סיים בהצלחה. ב-1964 סיים את לימודיו לתואר השני בתולדות עם ישראל[2] והתקבל למדריך בחוג ליהדות זמננו. ב-1972 זכה לתואר דוקטור והועלה לדרגת מרצה במכון ליהדות זמננו. ב-1986 מונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, ויצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס ב-2002.

מרדכי אלטשולר נשוי ליונה שיבר, דוקטור לספרות מהאוניברסיטה העברית, שעבדה שנים רבות כמורה לספרות ולמקרא בבתי ספר תיכוניים, ולזוג שני ילדים וחמישה נכדים.

פעילות אקדמית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1979-1972 שימש כעורך של כתב העת "בחינות – עיון ומחקר בבעיות יהודי ברית המועצות ומזרח אירופה", בהוצאת האוניברסיטה העברית. בשנים 1998-1977 שימש אלטשולר כראש המדור ליהודי מזרח אירופה במכון ליהדות זמננו וארבע שנים (1985-1982) כיהן כראש המכון. בשנים 2001-1988 הוא עמד בראש המרכז לחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה באוניברסיטה העברית. משנת 1998 ועד שנת 2007 הוא היה העורך הראשי של כתב העת האוניברסיטאי Jews in Eastern Europe שלאחר מכן הוסב שמו ל-Jews in Russia and Eastern Europe . הוא גם משמש יועץ מדעי לפרויקטים מסוימים ביד ושם, מכון בן צבי ועוד.

מחקר במוסדות אקדמיים בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 היה עמית מחקר בכיר במכון ללימודים מתקדמים, באוניברסיטת קולומביה, בניו יורק. שנה לאחר מכן עבד כחוקר בכיר במכון קנאן ללימודים רוסיים מתקדמים ובמרכז וודרו וילסון בוושינגטון .ב-1995 כיהן כעמית מחקר בכיר במכון אוקספורד ללימודי עברית ויהדות. במסגרת עבודתו על מחקריו האחרונים הוא היה חוקר בכיר (1998-1997) במרכז המחקר הסלאבי שבאוניברסיטת הוקאידו, בסאפורו שביפן, ובשנים 2002-2001 במרכז ללימודי הדת העולמית, אוניברסיטת הרווארד, ובמכון טאובר לחקר יהדות אירופה, אוניברסיטת ברנדייס. מאז 1989 עבד רבות בארכיונים הסובייטיים לשעבר במוסקבה, סנקט פטרבורג, קייב ועוד.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבסקציה בברית-המועצות (1930-1918): בינלאומיות לקומוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטור של אלטשולר ועוסק בתולדות הסקציה היהודית במפלגה הקומוניסטית ומגמותיה. היבסקציה הייתה חלק מן המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות שפעלה בעיקר ביידיש. לדעתו של אלטשולר, בניגוד למה שמקובל במחקר הייתה זו תנועה לאומית יהודית, שפעיליה היו יידישיסטים שרצו שהמשך הקיום היהודי יהיה מבוסס על יידיש ועל תרבות יהודית חילונית תוך התאמה אנטי-ציונית והמשך קיום הקיבוץ היהודי כקיבוץ נפרד. בהתחלה לא הייתה להם השפעה ברחוב היהודי, אחר כך הם היו פעילים גם בהתיישבות היהודית החקלאית שהייתה בקרים. בשנים 1937-38 במסגרת הטיהורים נרצחו רוב חברי היבסקאציה, הנותרים שבהם, הסופרים, נרצחו ב-1952. המפלגה הקומוניסטית עודדה את קיום היבסקאציה על מנת ליצור סובייטיזציה של הציבור היהודי. הפעילים לעומת זאת, שחלקם היו יוצאי הבונד וחלקם יוצאי פועלי ציון, חתרו לפיתוח בתי ספר יהודים בשפת היידיש במסגרת הצרה שהותרה להם. הספר ראה אור בשנת 1980, בהוצאת מורשת וספרית פועלים.

בריוו פון יידישע סאוועטישע שרייבערס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הוא אסופת מכתבים ביידיש של סופרים יידים (שרובם נרצחו בברית המועצות לאחר מכן), אל חבריהם הסופרים בארצות הברית. אלטשולר הקדים מבוא נרחב על היחסים בין סופרי יידיש בברית המועצות לחבריהם לעט בארצות הברית והוסיף לאגרות הערות.

יהודי מזרח קווקז: תולדות היהודים ההרריים מראשית המאה התשע-עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של אלטשולר ראה אור ב-1990 ועליו הוא זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל ובפרס יצחק בן-צבי. זוהי ההיסטוריה הראשונה של שבט יהודי זה שגר במזרח הקווקז. הספר מתאר את תולדותיהם מראשית המאה ה-19 עד שנות השבעים של המאה העשרים והוא עוסק בהיבטים שונים ובהם היסטוריה, דמוגרפיה, השפה והתרבות. שפתם שייכת למשפחת השפות הפרסיות, נכתבה בעברית ואחר כך העבירו ללטינית. היה להם תיאטרון משלהם. הם היו יהודים השונים מהמקובל: רוכבים על סוסים עם נשק, מתחתנים עם נשים רבות. על שמו של אחד מיוצאי העדה, רבי יעקב יצחקי, שעלה לארץ ישראל ב-1906 קרוי היישוב באר יעקב.

הקיבוץ היהודי בברית-המועצות בימינו: ניתוח סוציו-דימוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מושתת על נתונים סטטיסטיים שפורסמו בברית המועצות משלהי שנות החמישים ועד סוף שנות השבעים. נדונות בו בעיות כגון הקשיים לגבי קביעת גודלו של הקיבוץ היהודי בברית המועצות והתפלגותו בין האזורים השונים של המדינה. תשומת לב מיוחדת מוקדשת בו לחלוקתה של האוכלוסייה היהודית בין המינים וההשלכות הדמוגרפיות הנובעות מכך. פרק מיוחד מוקדש לרמת ההשכלה של יהודי ברית המועצות וכן לסטודנטים היהודיים במוסדות להשכלה גבוהה ובבתי ספר העל תיכוניים מקצועיים. בספר זה נעשה גם הניסיון הרציני הראשון לנתח בצורה מעמיקה את הריבוד החברתי של יהודי ברית המועצות והמקצועות בהם הם מועסקים. הספר בצורה מורחבת ומעודכנת הופיע באנגלית בשם Soviet Jewry Since the Second World War

Soviet Jewry on the Eve of the Holocaust A Social and Demographic Profile[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושתת על חומר סטטיסטי ודמוגרפי מארכיונים סובייטיים לשעבר מנתח אלטשולר בספר זה את התמורות שחלו בקיבוץ היהודי בברית המועצות מאמצע שנות העשרים ועד לערב מלחמת העולם השנייה. בין היתר נדונים בספר זה חלקם של היהודים בצבא באדום, וכן בגולאג. תשומת לב מיוחדת מוקדשת למשפחה היהודית – פריון, נשואי תערובת וכיוצא בזה. מקום מיוחד מוקדש לתמורות שחלו בקיבוץ היהודי מבחינת האקולטורציה הלשונית והדת. בצורה מפורטת ומעמיקה נדונים כאן חלקם של היהודים, באליטות התרבותיות והמנהליות, בשכבות המעמד הבינוני הסובייטי ובמעמד הפועלים. במעל למאה עמודים של נספחים סטטיסטיים שפורסמו כאן לראשונה.

יהדות במכבש הסובייטי: בין דת לזהות יהודית בברית-המועצות 1964-1941[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ראה אור בהוצאת מרכז זלמן שזר בשנת 2007 והנוסח האנגלי המקוצר יראה אור ב-2010 באוניברסיטת ברנדייס בארצות הברית. הוא מבוסס כמעט כולו על תיעוד מארכיונים במוסקבה, קייב, מינסק וילנה וגם של מחוזות שונים. בספר זה דן המחבר על התמורות במדיניות הסובייטית כלפי הדת בתקופה הנדונה וגם בפעילות היהודית הנרחבת לקיומם של בתי כנסת. בפעילות זו השתתפו לא רק שומרי מצוות, שהיו מעטים ביותר אלא שכבות רחבות של האוכלוסייה היהודית שלא היה להם שום קשר עם הדת ולגביהם שימשה פעילות זו ביטוי לזהותם הלאומית. בספר זה נדונים בפעם הראשונה בתוך הספרות הרבה על הנושא עניינים כגון הרבנים הרשמיים והדילמות הסבוכות שאתן הם נאלצו להתמודד, לימודי קודש, שחיטה כשרה ומצות לפסח, שלהם נזקקו לפחות באופן סמלי גם רבים מהיהודים הלא דתיים. כן הוקדשו בו פרקים מיוחדים לחגי ישראל בתחום המשפחה, למילה ומקוואות. לא הוזנח גם ניסיון לניתוח יסודי למקורות המימון של הפעילות הדתית היהודית. הספר מסתיים בסקירה נרחבת על הדת היהודית בברית המועצות ישראל ויהדות העולם. בנספח מתאר אלטשולר מעל ל-280 יישובים שבהם הייתה פעילות יהודית לפתיחת בתי כנסת. מחקר זה חושף בפני הקורא תחום פעילות יהודית בברית המועצות שלא היה מוכר עד עתה.

בשנים האחרונות עוסק אלטשולר במחקר מקיף על השפעת השואה על התודעה הלאומית של יהודים בברית המועצות. במסגרת זו הוא פרסם לאחרונה שני מאמרים: האחד על תחושת יהודים בברית המועצות בימי הידידות בין רוסיה הסובייטית לגרמניה הנאצית, 1941-1939 (יד ושם – קובץ מחקרים,2009, כרך ל"ו) והשני התגובה של לוחמים יהודים בצבא האדום בפגישתם הבלתי אמצעית עם תוצאות השואה (דפים לחקר השואה, 2009, כרך כ"ג).

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרסומים רוסיים בברית המועצות על יהודים ויהדות, 1967-1917, הוצאת החברה ההיסטורית הישראלית, 1970 (כולל מבוא של כ-100 עמודים של העורך)
  • יהדות ברית המועצות באספקלריה של עיתונות יידיש בפולין – ביבליוגרפיה, 1945-1970, המכון ליהדות זמננו, 1975.
  • Soviet Jews Write to Ilya Eherenburg, 1943-1966, Yad Vashem, 1993 in Russian. (An introductory article of Altshuler on the topic “Eherenburg and the Jews”, about 100 pp.)
  • התיאטרון היהודי בברית המועצות : מחקרים – עיונים – תעודות, המרכז לחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה, 1996 (קובץ המאמרים הופיע בהמשך לכנס בינלאומי על הנושא, שארגן אלטשולר ב-1990).

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסם בערך מאה מאמרים בכתבי עת ובקבצים מדעיים בעברית, באנגלית, ביידיש וברוסית על היבטים שונים מחיי יהודי ברית המועצות בעבר ובהווה. המאמרים מטפלים בצורות שונות של התארגנות יהודית, תרבות וספרות, דמוגרפיה, יחס הרשויות וכיוצא הזה. בשנים האחרונות, מאז התפרקותה של ברית המועצות, פרסם חומר ארכיוני רב על יהודים שנשמר בגנזכים הסודיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יומנים שכתב ונמצאים בארכיון הציוני יצאו לאור באנגלית בשםEliezer Mordehai Altchuler," These Things I remember 1844-1920".
  2. ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966