יהודה בכרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יהודה בכרך (ה'תקל"ה, 1775 - ליל שבת כ"ט בניסן ה'תר"ו, 24 באפריל[1] 1846) היה רב ליטאי, רבה של סייני שבפלך סובאלק בליטא (כיום בצפון-מזרח פולין). נודע בשל הגהותיו לתלמוד הבבלי שנדפסו בשלהי ש"ס וילנא ובכל מהדורות הש"ס המבוססות על מהדורה זו בשם נימוקי הגרי"ב והגהות הגרי"ב.

הגהותיו בשם דומה נדפסו על ספרי יסוד רבים מארון הספרים היהודי: ששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי, משנה תורה לרמב"ם, שולחן ערוך (אורח חיים ויורה דעה) ותורת חטאת לרמ"א.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב יהושע השיל בכרך מגלינדיץ הסמוכה לאמדור, צאצא למשפחת רבי טוביה בכרך. אמו הייתה בתו של רבי חנוך הניך אב"ד קלווריה וזבלובדוב, מחבר "משפחת החנוכי" ובנו של הרב היסו"ד, מראשי קהילת יהודי וילנה. למד בישיבת וולוז'ין בתקופת כהונתו של רבי יצחק מוולוז'ין בראשות הישיבה.

בחר לכהן ברבנות העיירה סייני, הקטנה יחסית, בשל הזמן הרב יותר שהותירה לו עובדה זו ללימודיו.

הוא נפטר בסייני בליל שבת כ"ט בניסן ה'תר"ו, 24 באפריל 1846.

הגהותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדות שמיעה שהביא הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ במאמרו על הדפסת התלמוד[2] היה ברשותו עותק של התלמוד בדפוס בנבנשתי שהיה בשימושו של הגאון מווילנה ועליו הגהות בכתב ידו שונות מאלו שנדפסו על דפי התלמוד כ"הגהות הגר"א" מאז דפוס וינה (תקס"ו-תקע"ו).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לרייזיל (תקל"ו, 1776 - כ"ג באייר תרכ"ג, 1863) בת הגביר ישראל בוריונר. לפי המסורת שירתה את הגאון מווילנה כשהתארח בבית הוריה בהיותה בת שש וזכתה לברכתו. לאחר פטירת בעלה עברה לסופוטקין והתגוררה בבית בתם נחמה.

בניו
  • הרב משה בכרך נישא לשיינא בת רבי יעקב משצ'וצ'ין בפולין. בנם היה החוקר התורני ר' יעקב בכרך הידוע בשל סדרת "מאמרי יעקב הבכרכי" והגהותיו על ארבעה טורים.
  • הרב חנוך העניך בכרך מסובאלק. התפרסם כתלמיד חכם, נפטר בהורדנה בחודש ניסן תרכ"ג, כשבא לעיר לרגל נישואי בנו יצחק אייזיק. הבן התפרסם אף הוא וחלק מחידושיו נדפסו בספרי בני דורו.
  • בתו רוחמה התגוררה בסופוטקין כנראה נישאה לרב חיים שלמה קולצקי (קאלעטסקי) מבריסק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במפעל הביבליוגרפיה העברית נרשם בטעות 25 באפריל לפי פרט התאריך העברי.
  2. ^ ר"נ רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד מהדורת א"מ הברמן, ירושלים תשכ"ה, עמ' קכט.