יהודה משה דנציגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ה"אמונת משה"
רבי יהודה משה דנציגר
Yehuda Mosse Tiberg Dentziger.jpg
לידה 29 בנובמבר 1892
י' בכסלו תרנ"ג
פטירה 16 בפברואר 1973 (בגיל 80)
כ"ג באדר א' תשל"ג
מקום קבורה בית הקברות פוניבז' בבני ברק
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים, בני ברק
תקופת הפעילות ? – 16 בפברואר 1973 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו אמונת משה
אדמו"ר אלכסנדר ה־5
תש"ז-1947
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי יהודה משה דנציגר (י' בכסלו תרנ"ג, 29 בנובמבר 1892 - כ"ג באדר א' תשל"ג, 16 בפברואר 1973)[1] היה האדמו"ר החמישי בשושלת אלכסנדר, הוא כיהן כאדמו"ר בין השנים תש"ז - תשל"ג (1947 - 1973).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה פלאוונה להרב יחיאל יוסף טיברג (בנו של ר' הירש פלאוונער, מחשובי חסידי וורקא ואלכסנדר[2]) והענדל בת רבי דוד דב טאוב, ה"בנין דוד" רבה של דאבראז'ינסק. בבחרותו למד אצל הרב אברהם אליעזר רוטנברג, דיין בלודז' ובגיל 13 קיבל סמיכה. נסע 50 פעמים להישמח ישראל. בהצעת רבו התארס לאסתר פערל, בת דודו רבי בצלאל יאיר דנציגר, אחיו של הרבי. לאחר פטירת רבי ירחמיאל ישראל יצחק, היה לחסידו של אחיו רבי שמואל צבי. נישא בשנת תרע"ג.

בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלט עם חמיו ודודו ללודז'. הוא נסע לאוסטרובצה ללמוד אצל רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה. לאחר מכן עסק במסחר ביין שייבא מקרקוב. בתקופה זה נסע גם לחצרותיהם של רבי ישכר דב מבעלז ורבי ישראל מצ'ורטקוב.

בשנת תרצ"ג נסע ללונדון שם כיהן כרב בבית הכנסת טריסק. לאחר מספר חודשים, בהיעדר אשרת שהייה, גורש לפולין. בסוף שנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנו רבי אברהם מנחם. הוא התיישב בירושלים ועסק בתורה, כשהוא חי בעניות ודחקות[3]. בתקופה זו עסק גם בתורת הסוד. בשנת תרצ"ח נסע לארצות הברית לטפל במחלת עור. בתקופה זה הנהיג את בית הכנסת של חסידי אלכסנדר שם.

בשואה נרצחו האדמו"ר רבי העקדת יצחק, משפחתו ומרבית חסידיו שנמנו בעשרות אלפים. בשנת תש"ז, הכתירו אותו שרידי החסידים לממלא מקומו.

הוא הורה לבנו לשנות את שם משפחתו מטיברג לדנציגר, להנציח את שם משפחת השושלת. בהמשך שינה גם הוא את שמו.

נפטר בבית החולים אסותא בתל אביב ביום כ"ג באדר א' תשל"ג. הוא הובא למנוחות בבית הקברות פוניבז' בבני ברק[4].

שכל בפולין שמונה ילדים. בן נוסף, דוד הירש עלה לארץ ישראל בסיוע הראי"ה קוק[5] ונפטר בארץ. בנו רבי אברהם מנחם מונה לממלא מקומו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמונת משה - על התורה והמועדים, ארבעה חלקים. (בני ברק תשל"ו, תשל"ח, תשמ"ג ותשנ"א).
  • חידושי אמונת משה - על הש"ס. (בני ברק תשע"ג).
  • חשבה לטובה - שו"ת. פולין תרצ"ג.
  • קדושת יצחק - סיפורים על אדמו"רי שושלת וורקא - אלכסנדר. בסוף הספר נספח ספרו נחלת צבי על התורה. ירושלים תשי"ב

כמו כן הדפיס הספר "מאורן של ישראל" - נספח לספר "ישמח ישראל" ובו מאמרים שעוד לא נדפסו בספר. כן, ליקט את דברי תורתו של האדמו"ר רבי יצחק מנחם דנציגר, בספר עקידת יצחק. כן הדפיס הערות לצד ספרו של סבו "בנין דוד" בשם "וזאת ליהודה", וכן ספר בשם "קול יהודה"[דרושה הבהרה].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יהודה משה מקובר, צדיק באמונתו - תולדותיו, רשימותיו ואגרותיו של האדמו"ר בעל "אמונת משה"
  • יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - אישים, בערכו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]