יודנסוואנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת סורינאם בדרום אמריקה
יודנסוואנה בסביבות 1830
שרידי בית הכנסת ביודנסוואנה, פברואר 2000

יודנסוואנה (Jodensavanne, בהולנדית: "סוואנת היהודים") היה ניסיון להקים טריטוריה יהודית בסורינאם.

יודנסוואנה ממוקמת במחוז פארה, כ-50 קילומטר מבירת סורינאם פרמריבו, על נהר סורינאם.

בשנת 1639 התירה הממשלה הבריטית ליהודים ספרדים מהולנד, פורטוגל ואיטליה ליישב את האזור, והם באו והתגוררו בעיר הבירה טוראריקה. גל התיישבות נוסף הגיע לאזור בשנת 1652 תחת הנהגת הלורד ווילובי. קבוצת יהודים שגורשו מברזיל ומגיאנה הצרפתית יישבו את האזור בשנת 1664 בהנהגת דוד כהן נשיא.

הקהילה היהודית ביודנסוואנה זכתה לאוטונומיה, והקימה כלכלה מבוססת עבדות לגידול קני סוכר. הקהילה שגשגה ופרחה במשך תקופה של כ-100 שנים, דבר שתרם להפוך את סורינאם לאחת מהמושבות העשירות ביותר ביבשת אמריקה. בית הכנסת הראשון של הקהילה היהודית, "ברכה ושלום", נבנה ב-1685. הקהילה תמכה כלכלית בין היתר בקהילת שארית ישראל שבמנהטן, ניו יורק[1]. ב-1694 מנתה הקהילה כ-600 יהודים, החזיקה ב-40 מטעים ו-9,000 עבדים.

בשנת 1730 היו בכל סורינאם כ-400 מטעי סוכר בהם התקיימה עבדות, 115 מתוכם היו בבעלות יהודים. היהודים הקימו מערך הגנה ומיליציה אזרחית בשביל לשמר את העבדות, אך התקשו להתמודד עם מתקפות נקמה ומארבים של עבדים נמלטים. תופעות כמו מרד עבדים והתנקשויות בבעלי מטעים הלכו והתרבו[2].

במהלך המאה ה-18 סדרה של אירועים הובילו לפגיעה משמעותית בקהילת יודנסוואנה[3]. בשנת 1712 פלשו לסורינאם שודדי ים צרפתים ושדדו בעיקר את היהודים, כתוצאה מכך הקהילה איבדה את מרבית הונה. ב-1773 קרס Dietz, אשר שימש כמרכז סחר-חליפין מרכזי לקני סוכר. מרבית בעלי המטעים לא הצליחו להשתקם מזה כלכלית. כל זאת ועוד, בנוסף לירידה בערך קני סוכר בעקבות הפקת סוכר מסלק סוכר והפגיעה בביטחון של אזרחי יודנסוואנה בשל התקפות חוזרות ונשנות מצד עבדים נמלטים, הובילו למצב שרוב האוכלוסייה עזבה את האזור לבירה פאראמריבו.

חברי הקהילה ניסו לשמר את האזור למרות שעזבו, אך האזור נשרף כליל בספטמבר 1832 ביחד עם בית הכנסת 'ברכה ושלום' שהיה בן-147 שנים. לאחר מכן, המקום שימש כמחנה לאסירים פוליטיים במהלך מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1970 המקום הוכרז כאתר מורשת עולמי, מאז החלו מאמצים רבים לשקם את ההריסות ולהפוך את האזור לאתר תיירות היסטורי[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יודנסוואנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stichting Jodensavanne - Jewish Colonization: 1664 -1832, www.jodensavanne.sr.org
  2. ^ Stichting Jodensavanne - Jewish Colonization: 1664 -1832, www.jodensavanne.sr.org
  3. ^ History of Jews in Suriname, Suriname Jewish Community (באנגלית)
  4. ^ Stichting Jodensavanne - Revival: 1998 – present, www.jodensavanne.sr.org