יוהאן יעקובי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוהאן יעקובי

יוהאן יעקובי (גרמנית: Johann Jacoby;‏ 1 במאי 1805 קניגסברג - 6 במרץ 1877 שם) היה רופא ופוליטיקאי יהודי פרוסי, פעל למען השגת אמנציפציה ליהודים. היה חבר באספה הלאומית של פרנקפורט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של יעקובי היה סוחר בשם גרשון, לאמו קראו לאה יונס.

הוא למד רפואה באוניברסיטת קניגסברג. הוא החל את התמחותו הרפואית ב-1830 בעיר הולדתו, במהרה הוא החל להתעניין בפעילות פוליטית ונעשה יותר ויותר מעורב בהגנה על הנרדפים.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקובי נמנה עם התומכים ברעיון הפרדה בין דת למדינה[1].

האספה הלאומית בכנסיית סנט פאול בפרנקפורט

ב-1848 באירופה פורץ גל התקוממויות שנודעו בשם כולל "אביב העמים". המהומות התחילו בפברואר אותה שנה בצרפת, שם הודח המלך לואי פיליפ. בגרמניה שתי השאיפות העיקריות היו לאחד את גרמניה ולדרוש חוקה שהובטחה על ידי מלך פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי עוד בימי כיבושי נפוליון.

בעקבות "אביב העמים" ב-1 באפריל 1848 התכנס "קדם-פרלמנט", בין הנציגים שישבו שם היו 5 יהודים, בין אותם היהודים היה גם יוהאן יעקובי. "קדם-פרלמנט" קיים ישיבות מ-1 באפריל עד 4 באפריל 1848.

במאי 1848 בפרנקפורט על נהר מיין בכנסיית סנט פאול מתכנסת האספה הגרמנית הראשונה, שם היו 7 יהודים גרמנים ו-2 אוסטרים, היהודים הבולטים ביותר בחבורה הזאת היו גבריאל ריסר ויוהאן יעקובי. עמוס אילון טוען כי בין היהודים האלו גבריאל ריסר היה הנחרץ ויעקובי המבריק[2].

השקפותיו של יעקובי היו רדיקליות יותר מאלו של ריסר[3]. יעקובי נהיה חבר פרלמנט של פרנקפורט החל מאפריל 1849 לפני כן היה חבר באספה הלאומית הפרוסית בברלין. הוא השתתף במשלחת שניסתה לשכנע את המלך פרידריך וילהלם הרביעי לתמוך באינטרסים של האספה בפרנקפורט.

בשנות השישים היה חבר הפרלמנט הפרוסי כנציגה של המפלגה הפרוגרסיבית. לאחר קינונו של הרייך השני הוא נבחר לפרלמנט כנציגה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, כרך ב', הוצאת מרכז זלמן שזר, 2000.‬‬‬‬‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהאן יעקובי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, כרך ב', עמ' 49.
  2. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 172.
  3. ^ תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, כרך ב', עמ' 275.