יוסף שאהין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף שאהין
يوسف شاهين
שאהין בשנת 1986.
שאהין בשנת 1986.
לידה 25 בינואר 1926
מצריםמצרים אלכסנדריה, מצרים
פטירה 27 ביולי 2008 (בגיל 82)
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1950–2004 (כ־54 שנים)
שפה מועדפת ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, תסריטאי, במאי קולנוע, מפיק קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Collège Saint Marc, Alexandria עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס מפעל חיים פסטיבל קאן (1997)
פרס מפעל חיים פסטיבל דובאי (2007)
http://www.youssefchahine.us/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף שאהין (ערבית: يوسف شاهين; 25 בינואר 1926 - 27 ביולי 2008) היה במאי קולנוע מצרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף גבראיל שאהין נולד באלכסנדריה למשפחה מלכיתית קתולית ממוצא לבנוני-סורי. בצעירותו למד בארצות הברית. עם שובו למצרים בשנות ה-40 החל בקריירה קולנועית. סרטו הראשון, "באבא אמין" (אבא אמין), יצא לאקרנים ב-1950. בשנת 1965 גלה מרצון ללוב לאחר שהסתכסך עם רשויות מצרים בעקבות המסרים של סרטיו. עד שנות ה-70 ביים בדרך כלל דרמות חברתיות. לאחר שעבר התקף לב החל לביים סרטים בעלי גוון אוטוביוגרפי.

בשנת 1978 זכה סרטו "אלכסנדריה... למה?" בפרס בפסטיבל ברלין.

סרטיו המוקדמים של שאהין מציגים פעמים רבות סיפורי אהבה חוצי גבולות עדתיים. הוא מציג בחלק מסרטיו ביקורת נגד עמדות הממשל המצרי ואף יוצא נגד הזרמים הלאומניים הקיצוניים בארצו.

בשנת 1997 זכה שאהין בפרס על מפעל חיים מטעם פסטיבל קאן.

סרטיו (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבא אמין (1950)
  • בן הנילוס (1951)
  • הליצן הגדול (1952)
  • גברת הרכבת (1952)
  • אישות בלי אנשים (1953)
  • מאבק בעמק (1954)
  • שטן המדבר (1954)
  • מאבק בשמאל (1956)
  • להתראות, אהובי (1956)
  • אתה אהובי (1957)
  • תחנת קהיר (1958)
  • ג'מילה (1958)
  • אהבה לעד (1959)
  • בידייך (1960)
  • איש בחיימי (1961)
  • צלאח א-דין המנצח (1963)
  • שחר יום חדש (1965)
  • חולות זהביות (1966)
  • הארץ (1970)
  • הבחירה (1971)
  • האנשים והנילוס (1972)
  • הציפור (1974)
  • חזרת הבן הלאבד (1976)
  • אלכסנדריה... למה? (1979)
  • סיפור מצרי (1982)
  • להתראות בונפרטה (1985)
  • היום השישי (1986)
  • אלכסנדריה שוב ולעד (1990)
  • המהגר (1994)
  • הגורל (1997)
  • האחר (1999)
  • سكوت ح نصور (2001) silence we're shooting - שקט, מצלמים
  • אלכסנדריה ניו-יורק (2004)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף שאהין בוויקישיתוף
Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.