הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: كنيسة الروم الملكيين الكاثوليك, בלטינית: Ecclesiae Graecae Melchitae Catholicae) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה ("סואי יוריס") שהסתפחה לכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית בשנת 1724. הפורשים בחרו לקבל את חסות הכנסייה הקתולית בלי לוותר על המסורת המזרחית. הכנסייה היוונית-קתולית מקיימת את הפולחן הביזנטי בשפה הערבית כמקובל בכנסייה היוונית-אורתודוקסית בארץ הקודש. הכנסייה ידועה גם ככנסייה המלכיטית. שם זה נגזר ממילה ארמית שפירושה מלך או קיסר.[1]
מאמיני הכנסייה, הקרויים מלכיתים, הם בני מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה. הם מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – כלומר, הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים לאוטונומיה פולחנית שבמסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות היוונית-אורתודוקסית. שפת התפילה הקהילה היא השפה הערבית, ולמרות זאת, היא נקראת "יוונית" כדי להדגיש את מקורה.[2]
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.
בראש הכנסייה עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף הראשון עבסי (אנג') (בערבית: يوسف الأوّل عبسي), שתוארו הרשמי "פטריארך אנטיוכיה וכל המזרח, אלכסנדריה וירושלים". הוא אחד מחמישה כוהני דת נוצרים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. הוא החליף בתפקידו את קודמו הפטריארך גרגורי לחאם (אנג'), שעמד בראש הכנסייה משך 17 שנה, מאז שנת 2000. מקום מושב הפטריארכיה הוא בדמשק, סוריה.
העדה היוונית-קתולית בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסייה היוונית-קתולית הקימה מרכז כנסייתי בשנת 1848 ליד שער יפו והוא קיים עד היום ברחוב שנקרא על שם הכנסייה. ב-1882 נפתח מרכז להכשרת כמרים ליד כנסיית סנטה אנה. בשנת 1884 רכשו היוונים-קתולים את החזקה על התחנה השישית בדרך הייסורים.[3]
בתקופת המנדט הפכה הכנסייה היוונית-קתולית לגדולה מבין הכנסיות הקתוליות בארץ הקודש, והיוותה 14% מכלל הנוצרים בארץ באותם הימים. מאמיניה היו ערבים בלבד.[2]
מלחמת העצמאות יצרה הפרדה בין המרכז הצפוני שנהיה תחת שלטון ישראל לבין המרכז הירושלמי שהיה תחת שלטון ירדן, לעט הקהילה הקטנה ביפו. הנהגת המרכז הירושלמי פנו אל האפיפיור בדרישה לחזק את המרכז הירושלמי, בניגוד גמור להעדפות הוותיקן. דרישות אלה גרמו למחלוקת עם הפטריארכיה הלטינית. אך הם נשאו פרי והותיקן הקים קהילות נוספות ומוסדות בירושלים ובגדה המערבית. וראש הכנסייה הירושלמית ג'יבריל אבו סעדה קיבל תואר ארכיבישוף. בשנת 1965 נפטר אבו סעדה ובמקומו מונה הארכיבישוף הילריון קפוצ'י.
קפוצ'י שיתף פעולה עם ארגוני הטרור הפלסטינים ואף נתפס כשהעביר במכוניתו כלי נשק ואמצעי חבלה. הוא עמד למשפט, אך טען לחסינות דיפלומטית. הוא נדון ל-12 שנות מאסר, במהלך מאסרו, מספר מחבלים ביצעו פיגועים בדרישה לשחררו, כגון, הפיגוע בכפר יובל וחטיפת המטוס שהובילה למבצע אנטבה. לאחר שלוש שנים בכלא, הוא שוחרר בלחץ האפיפיור פאולוס השישי. התנאי לשחרורו היה שלא ישרת במזרח התיכון וימנע מכל פעילות פוליטית עוינת. לאחר שחרורו מהכלא, קפוצ'י היגר לרומא, שם חי עד מותו ב-2017. במקומו מונה הארכיבישוף לאחם, שפעל יותר להתפתחות הקהילה ולרווחתה.[2]
לעומת המרכז הירושלמי, המרכז הצפוני תחת הנהגת הארכיבישוף ג'ורג' חכים זכה להשפעה רבה על המיעוט הנוצרי במדינה החדשה.
בשנת 1949 פנה ראש הממשלה דוד בן-גוריון אל חכים וביקש ממנו לשוב מביירות כדי לעמוד בראש העדה. רעיון היה לחפש מנהיג ערבי שיהווה משקל נגד למפלגה הקומוניסטית, שבאותם ימים הייתה הכוח הפוליטי המוביל בקרב ערביי ישראל, רבים מחברי הוועד המרכזי במפלגה היו ערבים נוצרים, כגון: תופיק טובי, אמיל חביבי וצליבא ח'מיס.[4]
חכים זכה לתמיכה כספית נכבדה ולסיוע של הממסד הישראלי. פעולותיו בציבור הערבי החלו לשאת פירות, בהן: הפצת מנשרים שתוכנם הזדהות עם המדינה, הקמת אגודות צדקה לרווחת הציבור ואת הביטאון “אלראבטה”,[5] שפרסם מאמרים בגנות הקומוניזם וקרא להצטרפות למוסדות הממשלתיים כמו ההסתדרות. במלחמת ששת הימים קרא חכים לתרום דם לפצועי צה"ל.[6]
קשריו ההדוקים של חכים עם בצמרת הממשל הישראלי שירתו בעיקר את האינטרסים האישיים שלו ואת בני עדתו, שזכו בעקבות זאת להכרה במוסדותיהם, לתקציבים ולגיבוי פוליטי. עם זאת, יעד הליבה שלשמו פעל – בלימת השפעתה של מק"י – הושג באופן חלקי בלבד. מרבית הציבור הערבי הסתייג מדרכו, ורבים תפסו אותו כמשתף פעולה, כסוכן כפול או כ"בישוף מטעם מפא"י". כפועל יוצא מאי-האמון כלפיו, השפעתו הציבורית נותרה מתוחמת בעיקר לבני הקהילה הנוצרית. בדומה למנהיגים אחרים שגויסו לשמש כמשקל נגד, גם מעורבותו של חכים הייתה כרוכה בפרשיות מעוררות מחלוקת. בעקבות מלחמת ששת הימים מונה חכים לפטריארך אנטיוכיה ועבר להתגורר בדמשק. עם מעברו לזירה הערבית וקבלת התפקיד החדש, שוב החל להשמיע עמדות פומביות תקיפות בגנות הציונות ומדינת ישראל.[6]
כיום, העדה היוונית-קתולית היא העדה הנוצרית הגדולה ביותר במדינת ישראל. לכנסייה יש שני מחוזות כנסייתיים: מחוז ירושלים החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, ביפו ובכפרים כמו טייבה, והמחוז הצפוני שמרכזו בחיפה, בה הם מהווים רוב בקרב הנוצרים. ובתחומו קהילות גם בנצרת ובכפרים ברחבי הגליל, בכפרים פסוטה ומעיליא כלל האוכלוסייה משתייכת לכנסייה זו.מרבית חברי הקהילה מתגוררים באזור הצפון.[1]
הכנסייה מפעילה מוסדות רבים לשירות מאמיניה. בנוסף לכנסיות המקומיות, בכפר אעבלין שבגליל המערבי מחזיקה הכנסייה היוונית-קתולית מערכת חינוכית המכונה "מר אליאס" וכוללת גני ילדים, בית ספר יסודי ותיכון וכן מוסד על-תיכוני. בנוסף, הקהילה מפעילה בחיפה את בית החסד. המקום מציע שיקום אסירים, סיוע למשפחות, פעילויות לקידום בני נוער וסיוע לסטודנטים.[7]
ב-2006 נבחר לראשונה ארכיבישוף יליד ארץ ישראל אליאס שקור.[8]
בישראל העדה היוונית-קתולית המלכיתית היא אחת מהעדות הדתיות המוכרות על פי התוספת השנייה של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל. כתוצאה מכך לעדה אוטונומיה מסוימת בניהול ענייניה הפנימיים, וכן היא מפעילה בית דין דתי הפוסק בענייני המעמד האישי של בני העדה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית, באנגלית ובצרפתית)- האתר הרשמי של המוטרנות המלכיתית יוונית-קתולית עכו, חיפה וכל הגליל (בערבית)
- Melkite.org – הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית בארצות הברית (באנגלית)
- הפטריארכיה המלכיתית היוונית קתולית – האתר הרשמי (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיטית), באתר מרכז רוסינג לחינוך ולדיאלוג
- 1 2 3 הכנסיה היוונית-קתולית בירושלים, העדה היוונית-קתולית בירושלים, לימודי ירושלים, הרצאות בירושלים, טיולים בירושלים
- ↑ הכנסיה היוונית-קתולית בירושלים, העדה היוונית-קתולית בירושלים, לימודי ירושלים, הרצאות בירושלים, טיולים בירושלים
- ↑ תופיק טובי היה נוצרי יווני-אורתודוקסי, וח'מיס וחביבי היו, נוצרים פרוטסטנטים
- ↑ אלראבטה - الرابطة | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- 1 2 אל"מ במיל' משה אלעד, לא רק אבו שבאב: השימוש שעושה ישראל בקבוצות עוינות כדי להחליש את האויב, באתר מעריב אונליין, 12 ביוני 2025
- ↑ עמירם אורן, חיפה, ארבע מתחמי העידה המלכיתית היוונית-קתולית, באתר עמירם במשעולי ישראל, 2019-10-31
- ↑ הכנסייה היוונית-קתולית בחרה ישראלי לתפקיד הבישוף בישראל, באתר ynet, 8 בפברואר 2006
| עדות דתיות בישראל | |
|---|---|
|
