יוסף שמואל בלוך
| לידה |
20 בנובמבר 1850 דוקלה, רפובליקת פולין |
|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1923 (בגיל 72) וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה |
| מקום קבורה |
New Jewish Cemetery |
| מדינה |
אוסטריה, ציסלייטניה |
| השכלה |
אוניברסיטת מינכן |
| בת זוג |
Laura Bloch |
| תפקידים נוספים | |
|
חבר בית הנציגים | |
הרב ד"ר יוסף שמואל בלוך (Joseph Samuel Bloch ; ט"ו בטבת ה'תרי"א, 20 בנובמבר 1850, דוקלה, גליציה – כ"א בתשרי ה'תרפ"ד, 1 באוקטובר 1923, וינה) היה רב, פובליציסט וציר בפרלמנט האוסטרי. זכה להערכה על הגנת היהדות בפני עלילת דם.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לאופה וברח מהבית בגיל 13. נדד ברחבי גליציה והונגריה[1]. הוא למד אצל כמה וכמה רבנים. בין השאר אצל הרב יוסף שאול נתנזון בלמברג שמזכיר את בלוך באחת התשובות שלו כאחד מתלמידיו הטובים ביותר (המופלג ושנון)[2], הרב יצחק שמלקיש ובאייזנשטט אצל רבי עזריאל הילדסהיימר[3]. גם הרב שלמה גאנצפריד שיבח אותו[4]. אחרי שהוסמך לרבנות למד באופן פרטי לימודי גימנסיה במגדבורג ולגניצה. עם סיום הגימנסיה למד באוניברסיטת מינכן. משם המשיך לאוניברסיטת ציריך שם קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.
כיהן כרב ברנדסבורג, הולשטיין ואחרי כן בקובילין, מוסט, בוהמיה. כהונתו האחרונה כרב הייתה בפלורידסדורף שליד וינה.
פעילותו נגד האנטישמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מ-1870 התחילה האנטישמיות לתפוס מקום מרכזי יותר ויותר בזירה הפוליטית באוסטריה. אוגוסט רוהלינג (August Rohling), פרופסור לתאולוגיה, פרסם ב-1871 ספר בשם "היהודי התלמודי" (Der Talmudjude) שנעשה רב מכר. ארגון קתולי מסוים חילק 38,000 עותקים מן הספר בחינם[5]. בספר הוא העלה מחדש את העלילות הגרועות ביותר מימי הביניים בקשר לתורות נתעבות ושפלות, כביכול, הנמצאות בתלמוד ובדת היהודית.
אחרי הפרסום הגביר רוהלינג עוד את התקפותיו על היהודים וזכה במינוי לפקולטה לתאולוגיה קתולית באוניברסיטת פראג. בזמן משפט עלילת הדם בטיסה אסלאר ב-1883[6] הציע רוהלינג להוכיח תחת שבועה שהיהודים משתמשים בדם לצורכי פולחן, כלומר שדתם מחייבת אותם לאכול בשר נוצרי לצורכי פולחניהם. רבני אוסטריה הכחישו בקצרה בתקווה שהפרשה תחלוף מאליה. הרב ד"ר בלוך, שהיה עד אז, רב אלמוני בקהילה קטנה וענייה, סבר שיש צורך בסתירה מקיפה יותר של הטענה. הוא לקח על עצמו את האתגר בתחילה במאמר שפרסם בעיתון Wiener allgemeine Zeitung ואחרי כן בחוברת[7] בהם האשים בגלוי את רוהלינג שהוא מעיד, בכוונת תחילה, עדות שקר. הוא גם הוקיע את רוהלינג כאדם בור לגמרי בנושא התלמוד שלא מסוגל לתרגם אפילו עמוד אחד מן התלמוד: "אתה אדון רוהלינג, לא קראת מעולם אף עמוד אחד בתלמוד במקורו. אני מוכן להשליש שלשה אלפים כתרים אוסטריים, אם תדע לתרגם עמוד אחד מן התלמוד, הסכום הזה יהיה שייך לך"[8].
מאמריו של בלוך עוררו סנסציה, וביום אחד נמכרו 3 מהדורות בנות 100,000 עותקים[9]. התקפותיו של בלוך הכריחו את רוהלינג לתבוע אותו בגין הוצאת דיבה. אחרי כמה ניסיונות מוצלחים לעכב את ההליכים וכאשר אי אפשר היה עוד לדחות את המשפט העדיף רוהלינג לסגת לגמרי, ביטל את התביעה ובכך הודה בשתיקה בתבוסתו. הוא איבד את משרתו כפרופסור ונעשה לשנינה בקרב ליברלים על זיופים אנטישמיים, אם כי האנטישמים עוד כיבדו אותו.
ב-11 במאי 1893 פרסם יהודי מומר בשם פאולוס מאייר בעיתון Vaterland (מולדת) כשהוא מוסת על ידי יוזף דקרט, כומר מווינה, שכמה רבנים מלנצ'נה ביצעו רצח פולחני בנוכחותו. בלוך הגיש מיד תביעה פלילית נגד דקרט, מאייר והמו"ל של העיתון. במשפט התגלתה הקנוניה ושלושת הנאשמים נשפטו לעונשים כבדים.
Österreichische Wochenschrift
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1883[10] כשהוא גיבור בציבור היהודי ודמות פוליטית שיש להתחשב בה, ייסד בלוך את כתב העת "אֶסטֶרַייכִישֶה ווֹכֶנשְרִיפט" (.(אנ') Österreichische Wochenschrift – 'השבועון של אוסטריה'), שמטרתו הייתה להגן על זכויותיהם הפוליטיות של היהודים, להילחם באנטישמיות ולעורר בקוראים התלהבות ואמונה. (הרצל פרסם את מאמרו הראשון על הציונות פתרון שאלת היהודים בעיתון זה.) הוא גם הרצה באגודות סוציאל-דמוקרטיות על עקרונות תלמודיים של חוקי עבודה ועל מעמד הפועלים בתנ"ך[11].
החזון שלו היה יצירת קבוצת לחץ אתנו-דתית נגד אנטישמיות. קבוצת לחץ כזאת יכלה לפעול להטבת תנאי היהודים בלי להיות תלויה במפלגות הלאומיות המיוצגות בפרלמנט. לצורך זה הוא היה צריך עיתון בו יוכל להביע ולפרסם את רעיונותיו. אחת ממטרותיו הראשיות של העיתון הייתה לחזק את ההכרה ואת העצמאות היהודית. ניכר היה בו שהוא מנסה לעצב שבועון פוליטי יהודי[12].
בלוך כתב כבר בגיליון הראשון של העיתון שעל היהודים להקים אגודה יהודית כדי על הזכויות החברתיות והפוליטיות שלהם. הוא פנה לצעירים להקים ברית הגנה שתמשוך אליה את כל היהודים בטריטוריות השייכות לכתר. בלוך פרסם במאמר מאוחר יותר שלדעתו על היהודים להיפרד מהאשליה שלהם שהם שייכים לסביבה החברתית הפוליטית והתרבותית הגרמני, או לנסות להכות שורשים בלאומים הפולני, צ'כי או הונגרי. דעתו היא: יהודים אוסטרים אנחנו צריכים לשוב ולהיות יהודים (wieder Juden zu warden, Österreichsche Juden)[13].
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי מותו ב-1883 של הרב שמעון סופר שהיה ציר מטעם מחוז הבחירות בוצ'אץ' – קולומיאה – סניאטין. קמה ועדת בחירות שמטרתה הייתה לבחור ציר שיוכל לנאום וללחום בגלוי על האינטרסים של היהודים. הם פנו לרב ד"ר בלוך והוא הסכים לקבל על עצמו את התפקיד[14]. הפופולריות שלו הייתה כל כך גדולה אחרי מאבקו ברוהלינג שהוא נבחר אפילו בלי להגיע לאזור הבחירה שלו[15]. הוא נבחר שוב ב-1885 אחרי מאבק קשה בד"ר ביק[14], ושוב ב-1891. הרב ד"ר בלוך פרש מכהונתו כרב כדי להקדיש עצמו לתפקידיו הציבוריים ולעיתונו.
האיגוד היהודי האוסטרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1885 הקים יחד עם קבוצת חברים את האיגוד היהודי האוסטרי (Österreichisch-Israelitische Union). מטרות האיגוד היו:[16]
- לקדם את האהבה ללימוד יהדות בקרב יהודי אוסטריה ולסייע לאינטרסים שלהם.
- להתנגד ולהפיג את הטעויות הרווחות בקשר ליהודים ונגד הדעות הקדומות נגדם.
- להילחם בהתנגדות הדתית והגזעית כלפי היהודים.
את האיגוד ניהלה מועצת מנהלים שכללה את הרב ד"ר בלוך, הרב הראשי משה גידמן וכן פרופסורים באוניברסיטאות, עורכי דין וסוחרים ידועים.
ב־1895 דחף הארגון ליצירת גוף מרכזי להגנה שהורכב מנציגי הקהילות היהודיות-אוסטריות הגדולות יותר. גוף זה נקרא ברית הקהילות היהודיות הכללי (Allgemeiner Israelitischer Gemeindebund). הוא קיבל אישור רשמי מהממשלה אחרי ששינה את התקנות שלו[16]. בזמן הפרעות האנטישמיות שהיו באימפריה האוסטרית, (ובמיוחד בבוהמיה ב־1896) האיגוד דיווח לממשלה ולעיתונות בקביעות על המתרחש, וארגן משרד להגנה משפטית שנתן הגנה משפטית בחינם לכל היהודים שזכויותיהם הופרו.
פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זכרונות מימי חיי, תרגם מגרמנית ש' שלום, תל אביב: מ"ד בלוך, תרצ"ג.
- ר' עקיבא ור' ישמעאל. בתוך: ממזרח וממערב, א חוברת א, תרנ"ד.
בגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "Ursprung und Entstehung des Buches Kohelet," Bamberg, 1872.
- "Studien zur Geschichte der Sammlung der Alt-Testamentlichen Litteratur," Leipsic, 1875
- "Die Juden in Spanien," Leipsic, 1876
- "Hellenistische Bestandtheile im Biblischen Kanon," 2d ed., Vienna, 1880
- "Quellen und Parallelen zu Lessing's Nathan," 2d ed., Vienna, 1881
- "Jean Bodin, ein Vorläufer Lessing's," Vienna, 1882
- "Drei Streitschriften Gegen Prof. Rohling," Vienna, 1882–83
- "Die Arbeiter bei Griechen, Römern, und Palestinensern," Vienna, 1882
- "Elementarschule, oder Erziehungswesen bei den Alten Völkern," Vienna, 1883
- "Armenpflege und Heimatsrecht, eine Social-Talmud. Studie," Vienna, 1884
- "Einblicke in die Geschichte der Entstehung der Talmudischen Literatur," Vienna, 1884
- "Aus der Vergangenheit für die Gegenwart," Vienna, 1886
- "Acten und Gutachten im Processe Rohling-Bloch," Vienna, 1892
- "Open Letter to My Esteemed Colleagues of the Italian Parliament," London, 1895 (published also in Italian and German)
- "Talmud und Judenthum in der Oesterreichischen Volksvertrebung," Vienna, 1900 (parliamentary speeches).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ר' יוסף שמואל דר' בלאך, בתוך: נחום סוקולוב וישראל חיים זגורודסקי (עורכים), ספר זכרון - ספר האסיף, ורשה תרמ"ט, עמ' 9, באתר אוצר החכמה
- חיים בלוך, הרב ד"ר יוסף שמואל בלוך. בתוך: חכמת ישראל במערב אירופה, ערך שמעון פדרבוש, עמ' 85–91. ירושלים: עוגן שליד ההסתדרות העברית באמריקה, תשי"ט 1958.
- Ruth Burstyn, "Joseph Samuel Bloch (1860-1923) - ein Lebensbild: Kämpfer für Wahrheit und Gerechtigkeit", Kairos: Zeitschrift für Judaistik und Religionswissenschaft (Salzburg) 29, 1-2 (1987), 104-115. (בגרמנית)
- Jacob Toury, "Josef Samuel Bloch und die jüdische Identität im österreichischen Kaiserreich", Jahrbuch des Instituts für Deutsche Geschichte (Tel Aviv), Beiheft 6 (1984), 41-63. (בגרמנית)
- Ian Reifowitz, ""Jewish, Austrian, European": Josef Samuel Bloch and the construction of a supranational Austrian identity", Das Jüdische Echo (Wien) 45 (1996), 90-92. (באנגלית)
- Ian Reifowitz, ""To become Jews once again": antisemitism and the call to embrace a Jewish identity in fin-de-siècle Austria", Transversal: Zeitschrift für Jüdische Studien (Graz) 2,2 (2002), 14-23. (באנגלית)
- Tim Buchen, ""Herkules im antisemitischen Augiasstall": Joseph Samuel Bloch und Galizien in der Reaktion aud den Antisemitismus in der Habsburgermonarchie", in: Einspruch und Abwehr: die Reaktion des europäischen Judentums auf die Entstehung des Antisemitismus (1879-1914), Herausgegeben im Auftrag des Fritz-Bauer-Instituts von Ulrich Wyrwa, Frankfurt: Campus, 2010, pp. 193-214. (בגרמנית)
- Gerald Lamprecht, ""Allein der Antisemitismus ist heute nicht mehr eine bloße Idee...": Strategien gegen den Antisemitismus in Österreich", in: Einspruch und Abwehr (2010), pp. 153-179. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איזידור זינגר, ו' רייך, "יוסף שמואל בלוך", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אוספו הפרטי של יוסף שמואל בלוך, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
- יוסף שמואל בלוך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוסף שמואל בלאך (1850-1923), דף שער בספרייה הלאומית
- יוסף שמואל בלוך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ חיים בלוך, עמ' 85
- ↑ שואל ומשיב, חלק ג, סימן יט
- ↑ זהבי-גולדהמר: וינה. בתוך: ערים ואמהות בישראל, חלק א, עמ' 280.
- ↑ הבחור המופלג החריף הנ"ל גם לפני היה לו פתחון פה, ומצאתיו מלא וגדול בתורת ה'. מובא אצל חיים, עמ' 89
- ↑ George E. Berkley, Vienna and Its Jews: The Tragedy of Success, 1880s-1980s (Cambridge, Mass.: Abt Books, 1988), p. 77.
- ↑ על פי מאיר פרבר, פרשת טיסה אסלאר, באתר "דעת"
- ↑ Jacob Touri, Troubled Beginnings: The Emergence of the Osterreichisch-Israelitische Union (להלן: "טורי, התחלות"), עמ' 459.
- ↑ חיים בלוך, עמ' 88
- ↑ Ibid., p. 78; Max Grunwald, Vienna; Jewish Communities Series (Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1936), p. 434.
- ↑ חיים בלוך, עמ' 88
- ↑ Robert S. Wistrich, The Jews of Vienna in the Age of Franz Joseph; Littman Library of Jewish Civilization Series (London: Oxford University Press, 1989, pp. 278, 284-301, etc.
- ↑ טורי, התחלות, עמ' 461.
- ↑ טורי, התחלות, עמ' 462
- 1 2 ד"ר קופל בלום, כיצד בחרו יהודי בוצ'אץ' לפרלמנט האוסטרי, באתר בוצ'אץ'
- ↑ טורי, התחלות, עמ' 461
- 1 2 גוטהרד דויטש, אלכסנדר קיש, "Oesterreichisch-israelitische-union", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).