יחסי גינאה ביסאו – שוודיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי גינאה ביסאושוודיה
גינאה ביסאוגינאה ביסאו שוודיהשוודיה
גינאה ביסאו שוודיה
שטחקילומטר רבוע)
36,125 450,295
אוכלוסייה
2,185,362 10,658,350
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,634 585,939
תמ"ג לנפש (בדולרים)
748 54,975
משטר
מונרכיה חוקתית דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי גינאה ביסאו–שוודיה הם היחסים הדיפלומטיים בין גינאה ביסאו ושוודיה. שגריר שוודיה בפורטוגל אחראי על יחסי המדינה עם גינאה ביסאו.[1] גינאה ביסאו מוסמכת לשוודיה משגרירותה בבריסל ומקיימת קונסוליית כבוד בסטוקהולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם קבלת העצמאות של גינאה ביסאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין שוודיה לבין מה שייהפך בעתיד לגינאה ביסאו החלו עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20. ב-1960 החלו להשתפר יחסיהם הכלכליים של שוודיה ושל פורטוגל, ששלטה בגינאה ביסאו. ב-1950 0.04% מסך הייבוא השוודי הגיע ממושבותיה של פורטוגל באפריקה, סך של 2.3 מיליון קרונות שוודיות. ב-1960 ירד סך הייבוא מאזורים אלה לשוודיה על 0.03% מכל המדינות שמהן ייבאה שוודיה מוצרים, אך הייצוא משוודיה לאזורים אלה האמיר לכדי 0.08%.[2]

המפלגה הראשונה שקראה לעצמאות המושבות באפריקה וקיבלה תמיכה משוודיה הייתה מפלגת PAIGC, שקראה לעצמאותה של גינאה ביסאו.[3] יחסים אלה כוננו עוד בראשית שנות ה-60, כשאמילקר קברל, ראש תנועת העצמאות במערב אפריקה, ביקש מעיתונאי שוודי להירתם למאבק למען עצמאות גינאה ביסאו. ב-1967 ביקר מזכירה הבינלאומי של מפלגת הסוציאל-דמוקרטים השוודית בפורטוגל. לאחר שובו הוא קרא לחברי מפלגתו לתמוך במפלגת PAIGC.

לאחר קבלת העצמאות של גינאה ביסאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינאה ביסאו הפכה למדינה עצמאית ב-24 בספטמבר 1973. באותה העת, מפלגת PAIGC עדיין נלחמה מול הכוחות המזוינים של פורטוגל במדינה. בשוודיה, קבוצות כמו מפלגת השמאל ותנועת הסולידריות של קבוצות אפריקה, קראו לממשלת שוודיה להכיר בגינאה ביסאו. עם זאת, יחסים דיפלומטיים כוננו בין שתי המדינות ב-9 באוגוסט 1974[4] (בעקבות מהפכת הציפורנים), היחסים כוננו חודש לפני שפורטוגל חזרה בה מתביעותיה מהאזור.

לאחר עצמאותה של גינאה ביסאו, היחסים הכלכליים בין שתי המדינות התרכזו סביב הסיוע של שוודיה למען פיתוחה של גינאה ביסאו. לאחר ההכרה בעצמאות גינאה ביסאו, היא הייתה המדינה המערב אפריקאית היחידה שהוגדרה כ'מדינת תוכנית' לסיוע לפיתוח שוודי.[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Guinea-Bissau, Sweden Abroad (בשוודית)
  2. ^ Sellström, Tor (2002). Sweden and national liberation in Southern Africa: Vol. 2, Solidarity and assistance 1970-1994 (PDF). Uppsala: Nordiska Afrikainstitutet. p. 46. ISBN 91-7106-430-3. OCLC 41157147.
  3. ^ Sellström, Tor (2002). Sweden and national liberation in Southern Africa: Vol. 2, Solidarity and assistance 1970-1994 (PDF). Uppsala: Nordiska Afrikainstitutet. p. 71. ISBN 91-7106-430-3. OCLC 41157147.
  4. ^ Sellström, Tor (2002). Sweden and national liberation in Southern Africa: Vol. 2, Solidarity and assistance 1970-1994 (PDF). Uppsala: Nordiska Afrikainstitutet. pp. 69–70. ISBN 91-7106-430-3. OCLC 41157147.
  5. ^ Sellström, Tor (2002). Sweden and national liberation in Southern Africa: Vol. 2, Solidarity and assistance 1970-1994 (PDF). Uppsala: Nordiska Afrikainstitutet. pp. 47–48. ISBN 91-7106-430-3. OCLC 41157147.