יחסי פינלנד–שוודיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי פינלנד–שוודיה
פינלנדפינלנד שוודיהשוודיה
Finland Sweden Locator.png
פינלנד שוודיה
שטחקילומטר רבוע)
338,145 450,295
אוכלוסייה
5,537,364 10,040,995
תמ"ג (במיליוני דולרים)
244,900 518,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
44,227 51,589
משטר
רפובליקה מונרכיה חוקתית

בין פינלנד לבין ממלכת שוודיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ושתיהן חברות במועצה הנורדית, באיחוד האירופי, באיחוד הנורדי ובמועצת מדינות הים הבלטי. מאידך, שתי המדינות לא חברות בנאט"ו, להבדיל משאר מדינות סקנדינביה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1154 ניצח אריק התשיעי, מלך שוודיה את פינלנד ואת תושביה הפגאניים ברובם, והביא להשתלטות שוודית על הארץ, שארכה קרוב ל-700 שנים. במהלך התקופה חלחלו התרבות והשפה השוודית לאזור, במה שדחק את השפה הפינית לשימוש המעמדות הנמוכים. במהלך המאה ה-18 הפכה פינלנד לזירת התגוששות בין האימפריה הרוסית לבין שוודיה על השליטה בצפון אירופה, תוך שהפינים משלמים את מחיר המאבק בדמות רעב ומגיפות. בשנת 1809 כבש אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה את פינלנד משוודיה במהלך המלחמה הפינית וסיפח אותה לאימפריה הרוסית בתור "הדוכסות הגדולה של פינלנד". במהלך 109 שנות הכיבוש הרוסי נתחזק מעמדה של השפה הפינית, עד כי בשנת 1892 שבה ותפסה את מקומה כשפה הרשמית (לצד שוודית). ב-6 בדצמבר 1917, זמן קצר אחרי מהפכת אוקטובר שהתרחשה ברוסיה והביאה לקץ שלטון הצארים, הכריזה פינלנד על עצמאותה.

בשנת 1918 ידעה פינלנד מלחמת אזרחים קצרה, שעתידה הייתה לקבוע את הצביון שתקבל המדינה החדשה. המלחמה התנהלה בין "הלבנים", שהיו ברובם בורגנים עירוניים, ליברליים ומשכילים, לבין "האדומים", האיכרים הכפריים, הפועלים והקומוניסטים. סיוע מערבי הביא לניצחון הלבנים, ובתקופה שבין המלחמות הייתה פינלנד לדמוקרטיה בדלנית הדוגלת בנייטרליות. באביב 1939 פנתה ברית המועצות לפינלנד בדרישה למסור לידיה שטחים בדרום המדינה, בהם עיר הנמל האנקו הסמוכה להלסינקי, בטענה כי הדבר הכרחי לצורך הגנה על העיר הסובייטית לנינגרד. משסירבה פינלנד למתן דריסת-רגל סובייטית בשטחה, פלשה ברית המועצות לפינלנד ב-30 בנובמבר 1939 ופתחה במלחמת החורף.

הצבא הפיני הקטן אך המיומן בלוחמת שלג התגונן היטב והסב אבדות כבדות לסובייטים, תוך שהוא מסתייע באקלים ובתנאי הקרקע הביצתיים של מזרח פינלנד. במהלך המלחמה השתתף קורפוס המתנדבים השוודי לצד צבא פינלנד, וסייע לו בלחימה נגד כוחות הצבא האדום. אולם בתום 100 ימי לחימה הכריעה העדיפות המספרית את הכף לזכותו של הצבא האדום, והפינים ביקשו הפסקת אש. בהסכם שנחתם באביב 1940 העבירה פינלנד לברית המועצות את המצר היבשתי קרליה (השייך לרוסיה עד היום). כעבור שנה נפתח סיבוב נוסף במלחמה, בו הפינים הצטרפו לגרמניה הנאצית במהלכיה בחזית המזרחית, תוך שהם נמנעים מלהכריז מלחמה על שאר בעלות הברית, ופלשו לברית המועצות בכוונה להחזיר את השטחים שאיבדו במלחמה הראשונה. במהלך המלחמה נשלחו כ-70,000 ילדים שפונו מאזורי הלחימה לשוודיה, שם שהו עד סוף המלחמה.

לאחר המלחמה סייעה פינלנד לשוודיה להשתקם מנזקי המלחמה, ובשנת 1995 הצטרפו השתיים לאיחוד האירופי. ישנה מסורת בין המדינות שראשי שתי המדינות עורכים את ביקורם הראשון בחו"ל במדינה השכנה, אולם בשנת 2014 ערך ראש ממשלת פינלנד אלכסנדר סטוב את ביקורו הראשון באסטוניה.

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינלנד מחזיקה בשוודיה שגרירות בסטוקהולם ו-21 שגרירויות בבורלנג, בורוס, אסקילסטונה, גטבורג, יבלה, האלמסטד, הפארנדה, קרלשמן, קרלסקוגה, קרלסטד, לנדסקרונה, לולאו, מאלמה, נורשפינג, אוסקרשאמן, סגודקסואל, טרולהטן, אומאו, אופסלה, ויסבי ווסטרוס, ואילו שוודיה מחזיקה בפינלנד שגרירות בהלסינקי, ו-16 קונסוליות כבוד ביואנסואו, יובסקילה, קוקולה, קוטקה, קופיו, לאהטי, לאפנראנטה, מרייהאמן, מיקלי, אואולו, פורי, ראספורי, רובניימי, טורניו, טורקו וואסה[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]