יעקב אפרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יעקב אפרת (1912 - 21 בדצמבר 1977) היה אגרונום ישראלי וחתן פרס ישראל לחקלאות.

אפרת נולד בשם יעקב מנקס בפולין. בתום לימודיו התיכוניים למד חקלאות באוניברסיטת ננסי שבצרפת ובשנת 1930 סיים את לימודיו בתואר מהנדס חקלאי. אפרת עלה לארץ ישראל בשנת 1936 והיה רכז המספוא והפלחה בקיבוץ ניר דוד.

בשנים 19431946 עבד אפרת בתחנת הניסיונות המנדטורית בעכו, תחילה בחקר גידולי שדה ומאוחר יותר בקידום העשייה בחברת "הזרע". בשנת 1949 הוא הצטרף כמורה לבית הספר החקלאי "מקוה ישראל" והיה למנהל שטחי גידולי השדה של בית הספר. בשנת 1955, במקביל לעבודתו בהוראה, הצטרף אפרת למכון וולקני והחל לעבוד כחוקר גידולי שדה וגידולי קטניות. בשנת 1959 הוא השלים עבודת דוקטורט בנושא "בעיות האקולוגיה של שבולת שועל".

עבודתו של אפרת במכון וולקני נמשכה עד לפרישתו לגמלאות. במהלך תקופה זו עסקו מחקריו העיקריים בהשבחה ובטיפוח של דגני חורף. כמו כן הוא עמד בראש המחלקה לפלחה ולמספוא. בתחום המחקר של דגני החורף טיפח אפרת זנים שונים של חיטה רכה בעל כושר אפייה ועמידות בפני מחלות הלספטוריה והחילדון. שניים מאלו - "לכיש" ו"מרים" היו לזנים הנפוצים בארץ במהלך שנות השבעים. כמו כן פיתח אפרת זני חיטה קשה בעלי יבול גבוה ופותחו על ידו שיטות השבחה שונות.

בשנים 1960 ו-1971 הוענקו לו פרסי "הזרע" עבור הישגיו בפיתוח והשבחה של דגנים, ובשנת 1975 הוא נבחר כמרצה השנה של מינהל המחקר החקלאי.

בשנת 1977 הוענק לאפרת פרס ישראל לחקלאות. באותה שנה פרש לגמלאות, וחודשים ספורים לאחר מכן נפטר.

בנו, אפרים אפרת, עסק גם הוא במחקר חקלאי במינהל המחקר החקלאי, בעיקר בתחום פרחי הציפורן. נפטר בגיל צעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]