יעקב זיידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב זיידה
יעקב זיידה, 1958
יעקב זיידה, 1958
לידה 27 בפברואר 1900
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 1960 (בגיל 59) עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה אוניברסיטת קארל בפראג, אוניברסיטת וירצבורג, אוניברסיטת וינה, אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ד"ר יעקב זיידה (27 בפברואר[1] 190010 בפברואר 1960) היה רופא ופעיל ציבור בחיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיידה נולד בלבוב שבגליציה (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). בנעוריו היה חבר השומר הצעיר בלבוב. עקב מדיניות נומרוס קלאוזוס נאלץ להגר לפראג. החל בלימודי רפואה באוניברסיטת פראג, המשיך ללימודים באוניברסיטאות וינה, וירצבורג ומינכן, שם קיבל תוארי MD ו-PhD. בעקבות עליית הנאצים לשלטון החליט זיידה לעלות לארץ ישראל ב-1934[2]. אשתו לעתיד ד"ר חנה-מרים כהן-זיידה עלתה בשנת 1935. הם נישאו בשנת 1940 והשתקעו בתל אביב, ולזוג נולדו שתי בנות. זיידה מצא עבודה כרופא פנימי בקופת חולים כללית.

ב-1941 התמנה למנהל בית החולים רוטשילד בחיפה, שהיה בית החולים היהודי הראשון בעיר. בניהולו עבר בית החולים למשכנו כיום ואילו בבניין הישן (בית אתין) נוסד בית ספר לאחיות.

בנוסף לעבודתו כמנהל בית החולים היה יו"ר הליגה למלחמה בשחפת ויחד עם ד"ר זאב וינשל פעל להקמת "תימנעה", בית חולים לטיפול לילדים הסובלים מהמחלה או שמישהו ממשפחתם חלה בה; פעיל בארגון למען חולי שיתוק ילדים אילנשי"ל. זיידה מונה בשנת 1956 למרצה אורח במחלקה לאדריכלות בטכניון, בקורס "ביולוגיה של האדם". משנת 1958 ועד מותו היה מרצה אורח לתולדות הביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב מאמרים רבים בהיסטוריה של הרפואה ובהיסטוריה של הביולוגיה.

אמו, אחותו ואחד מאחיו נספו בשואה.

זיידה נקבר בבית העלמין חוף הכרמל[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר לסיעוד, שעבר לאחר מכן למשכנו מול בית חולים בני ציון נקרא על שם יעקב זיידה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרדיננד כהן: חיי ביולוג יהודי, תל אביב: הטבע והארץ, תש"י
  • בריאות העם: הטבע, האקלים והבריאות בישראל, ירושלים: ר' מס (ספרות דני למדע פופולרי; ספר 52), 1954[4]
  • תולדות הרפואה, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ד 1954[5]
  • המחלות המדבקות: חוברת-עזר לתלמידי מקצועות רפואיים, חיפה: בית הספר לאחיות שליד בית החולים רוטשילד, 1959

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור), זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, עמ' 181
  • נסים לוי בשירות הקהילה (ראשיתו של בית החולים הדסה-רוטשילד בחיפה), הוצאת הקיבוץ המאוחד והמרכז הרפואי בני ציון-חיפה, 1997
  • פרופ' יצחק קלוגאי, יעקב זיידה (לזכרו), מדע, כרך ד', עמודים 64–65, (מרץ 1960)
  • ד"ר דוד מרגלית, דרך ישראל ברפואה, ירושלים: הוצאת האקדמיה לרפואה, 1969, עמ' 350
  • אליהו כרמל (עורך), אישים בישראל, המכון להוצאה לאור בישראל, 1960, עמ' 136
  • פרופ. יהושע ליבוביץ, ד"ר זיידה ז"ל: הביבליוגרפיה של פרסומיו ההיסטוריים. קורות (חוברת מוקדשת לזכרו של ד"ר יעקב זיידה), יוני תש"ך, עמ' 280–283

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי המשפחה. כנראה נפלה טעות דפוס אצל לוי
  2. ^ אליהו כרמל (עורך), אישים בישראל, המכון להוצאה לאור בישראל, 1960, עמ' 136
  3. ^ יעקב זיידה באתר GRAVEZ
  4. ^ ביקורת: ד"ר אליהו סגל, בריאות העם, חרות, 26 בנובמבר 1954
  5. ^ סקירה: ד. א. פרידמן, פתחי ספרים: תולדות הרפואה, דבר, 17 בספטמבר 1954; ביקורת: ד"ר אליהו סגל, מן האזוב ועד הנסיוב, חרות, 6 באוגוסט 1954