יפה וגנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יפה וגנר (לשעבר פרי יאיר פור), (נולדה ב־1947) היא סופרת, משוררת ואמנות פלסטית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפה וגנר נולדה בעיר אהוואז שבפרס למשפחה עיראקית. היא עלתה לישראל ב 1950 למעברת 'שער העלייה'.

לאחר מכן עברה לרמת גן שם עברו עליה שנות ילדותה, היא למדה מקצועות אופנה בבית ספר התיכון – ויצו צרפת, לאחר מכן סיימה סמינר למקצועות האופנה ובנוסף ציור, ציור אופנה, תולדות הלבוש ותולדות האמנות וגם למדה ציור בבצלאל.

תערוכות של ציוריה הוצגו בתל אביב ובירושלים. במשך עשרים שנה התפרנסה מהוראה, לאחר מכן למדה תכנות ועבדה כאשת חומרה וכמעצבת שבבים ובמספר חברות הייטק כמו סיסקו, סילקון ווליו, דיגיטל ועוד.

לאחר פרישתה החליטה להשלים חומרי שירה ופרוזה שכתבה במשך השנים. עד היום יצאו לה שישה ספרים. שיריה התפרסמו גם בירחוני ספרות. היא מתגוררת בירושלים ומפעילה משם את גלריית "בית נעימה"[1]

במהלך 2021 ו-2022 עומדים לצאת שני ספריה חדשים שלה – רומן וספר שירים בהתאמה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאב הבית – (שירה), הוצאת כרמל
  • כתמים על הצחוק – (שירה), הוצאת כרמל
  • הצפייה הצהובה של החרצית – (שירה) הוצאת צבעונים
  • ריח של כחול כביסה ושום – (סיפורים קצרים), הוצאת כתב
  • דמעות בגודל החידקל (סיפורים קצרים), הוצאת כתב
  • שפת אם – (שירה) בהוצאת כתב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חמוטל בר-יוסף, אחת מירושלים | ומי גר כאן כעת? גם זה סיפור ירושלמי מאד., הארץ, ספרים, ‏7 בינואר 2020.