יצחק בונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "יצחק בונין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו יצחק בונין (פירושונים).
רבי יצחק בונין
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רבי יצחק בּוּנין (Isaac Bunin; תרל"ב, 1872 - ז' באב תשמ"ב, 27 ביולי 1982) היה רב רוסי-אמריקאי, כיהן ברבנות ברוסיה ובארצות הברית, והיה נשיא "ועד הרבנים דוויליאמסבורג" וחבר הנשיאות של "ועד הרבנים דניו יורק רבתי", מראשי אגודת הרבנים ונשיא הכבוד שלה.

בשנות ה-60 עלה לישראל, וחי בה עד פטירתו בגיל 110.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במולוסטוסבקה, מחוז מוהילב לשיינא (נפטרה במוסקבה, תמוז תרצ"א) ולרב צבי הירש בונין (נפטר אדר א' תרפ"ט). עד גיל 10 למד אצל אביו, ואחר כך בישיבת הרב מאיר רפפורט בעיירת הולדתו. לאחר שנה נפטר ראש הישיבה, והוא עבר ללמוד בחסלוביץ' בישיבתו של רבי ישראל מלאך. אחר כך למד שנתיים בישיבת חב"ד בצריקוב (אנ'), ואחריה כשנתיים בבוברויסק בישיבת ר' זאב וולף.

נישא לבתו של ר' צבי מנחם מהעיר סירוז במחוז צרניגוב, אחרי נישואיו למד ב"קיבוץ" בסמרגון ובכולל קובנא. נסמך לרבנות בידי רבי צבי הירש רבינוביץ מקובנה ובידי רבי רפאל שפירא מוולוז'ין ורבי חיים יהודה ליב ליטווין רבה של סמרגון. משנת תרנ"א (1891), בגיל 19, כיהן כרב ברובנא ואחריה (מתרס"ח) בנובה אוקראינקה שבמחוז חרסון באימפריה הרוסית. בשנת תרס"ח הדפיס את ספרו "דברי יצחק" בהסכמת הרבנים: חיים ברלין, משה דנישבסקי, יהודה ליב גורדין ויצחק יעקב ריינס[1].

בשנת תרפ"ג, 1923 היגר לארצות הברית וכיהן כרב בטרנטון שבניו ג'רזי, משם עבר לכהן כרב קהילת "תפארת ישראל אנשי בריסק" בניו יורק ובשנת תרפ"ז (1927) התמנה כרבה של קהילת "בית יעקב אנשי שלום" (אנ') בברוקלין[2]. מלבד רבנותו הרשמית בקהילתו היה נשיא "ועד הרבנים דוויליאמסבורג", חבר הנשיאות של "ועד הרבנים דניו יורק רבתי" (Rabbinical Board of Greater New York), ומראשי אגודת הרבנים. לצד תפקידים אלו היה גם פעיל במישור הציבורי וכיהן כסגן נשיא הוועד האמריקאי למען גן יבנה. בשנת תשי"ג הדפיס את ספרו "הגיונות יצחק" בשני חלקים.

הוא עלה לארץ ישראל בשנות ה-60 (סוף תשכ"ה או ראשית תשכ"ו)[3] והתגורר בירושלים ליד ישיבת טשיבין. בשנת תשל"ה, נקראה הישיבה הקטנה של חסידות טשרנוביל "מאור עיניים" בירושלים על שמו ועל שם רעייתו[4] בסוף ימיו איבד את מאור עיניו, אבל זיכרונו נותר צלול. הוא נפטר בירושלים בז' באב תשמ"ב, 27 ביולי 1982, והוא בן 110.

הניח אחריו שני בנים וארבע בנות ונכדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספר זכה למהדורות נוספות בתרע"ג, ובניו יורק תרצ"א
  2. ^ שמואל מילר (עורך), ‏חדשות רבניות, אפריון, שנה ד', ניו יורק-סייני ה'תרפ"ז. עמ' 177, באתר HebrewBooks.
  3. ^ ראו בגיליון תשרי תשכ"ו של אור המזרח, עמ' 125, דיווח על כנס "תורה וציון" בו הוקדשה מסיבת ארוחת צהריים חגיגית לכבודו של "זקן הרבנים באמריקה" הרב יצחק בונין לרגל עלותו לארץ ישראל להשתקע בה, בנוכחות קונסול ישראל בניו יורק מיכאל ארנון שבירך את "העולה החדש".
  4. ^ דיווח על המסיבה לרגל קריאת השם, בה נאם ראש הישיבה הרב חיים קמיל במעמד בני הזוג בונין. ראו: לוח המאורעות בחיי היהדות, בגליון 177–178 של בטאון "בית יעקב", ירושלים תשל"ה. עמ' 31.