גן יבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גן יבנה
Gan Yavne COA.png
בית המועצה בגן יבנה
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה דרור אהרון
גובה ממוצע ‎39‏ מטר
תאריך ייסוד 1931
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 23,097 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎84
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.9%‏ בשנה עד סוף 2016
  - צפיפות אוכלוסייה 2,019 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎108
תחום שיפוט 11,440 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎117
31°47′19″N 34°42′30″E / 31.788535648535°N 34.7084072050583°E / 31.788535648535; 34.7084072050583
מדד חברתי-כלכלי - אשכול 7 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4125
    - דירוג מדד ג'יני
‎110
לאום ודת
יהודים: 96.7%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 3.3%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2016
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.7%
גילאי 5 - 9 10.2%
גילאי 10 - 14 11.1%
גילאי 15 - 19 9.5%
גילאי 20 - 29 13.6%
גילאי 30 - 44 19.0%
גילאי 45 - 59 19.0%
גילאי 60 - 64 3.4%
גילאי 65 ומעלה 6.5%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2016
חינוך
סה"כ בתי ספר 9
–  יסודיים 6
–  על-יסודיים 5
תלמידים 5,035
 –  יסודי 2,695
 –  על-יסודי 2,340
מספר כיתות 179
ממוצע תלמידים לכיתה 28.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016)
פרופיל גן יבנה נכון לשנת 2016 באתר הלמ"ס
http://www.ganyavne.muni.il

גַּן יַבְנֶה היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל הנמצאת מזרחית לאשדוד. נוסדה כמושבה בשנת 1931 על אדמות שנרכשו על ידי אנשי חברת "אחוזה א' ניו-יורק". הוחלט לקרוא לה כך בשל קרבתה לעיר ההיסטורית יבנה, למרות שהיישוב אינו גובל בה. בשנת 1950 הוכרזה כמועצה מקומית.

כלל בתי המגורים בגן יבנה (למעט 9 בניינים) הם וילות וקוטג'ים, וליישוב צביון כפרי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן יבנה הוקמה על אדמות המרעה של הכפר ברקה שנרכשו על ידי אחוזה א' ניו-יורק, שהייתה חברה שהוקמה על ידי משפחות יהודיות מרוסיה, פולין ומרכז אירופה שהיגרו אל ארצות הברית. יהודים אלה עסקו בעיקר בתחומי הבנקאות והמסחר ועם קריסת וול סטריט ב-1929, חיפשו אפיק חלופי להשקעת כספיהם. שאיפה זו השתלבה בכמיהתם של יהודים אלה לארץ ישראל ובאותה שנה הם החליטו לרכוש בה קרקעות מתוך מחשבה לעלות בהמשך לארץ ולהתיישב בה. עוד קודם לכן, בראשית שנות העשרים, רכשה החבר את אדמות רעננה (על שמה רח' אחוזה, הרחוב הראשי של רעננה) וכאשר רצו לרכוש אדמות נוספות והדבר לא התאפשר ברעננה, הוחלט על רכישת אדמות הכפר ברקה, שהיו זמינות והמרחק מהן לתל אביב היה קצר יחסית.

עם סיום תהליך הרכישה, הגיעו ב-1931 שמונה משפחות. מועד זה נחשב כשנת ייסודה של גן יבנה, אם כי חלק רואים בשנת 1929, עת החלו עבודות המדידה של השטח, כשנת ייסוד היישוב. מאחר שאנשי אחוזה א' היו עירוניים ללא כל ידע בחקלאות, הם צירפו אליהם את חברי "גרעין תל-חי קרים", גרעין של אנשים בעלי רקע חלוצי-סוציאליסטי, מייסודו של יוסף טרומפלדור.

בגן יבנה הוקמו צרכנייה, מערכת לאספקת מזון למשק החי, מחלבה שממנה נשלחה תוצרת החלב של היישוב לתנובה, מחסן ביצים ומערך לשיווק התוצרת החקלאית. במושבה נחפרה באר לאספקת המים ובעת עבודות החפירה נמצאו ממצאים ארכאולוגיים שיוחסו לעיר יבנה ומכאן שם המושבה.

בשנת 1935 הוקם בסמוך לגן יבנה המושב ביצרון על ידי חברי גרעין תל-חי שביקשו להקים יישוב עצמאי. במקביל הוקמו יישובים נוספים כאשכול אזורי שהיה חלק מהתפיסה הביטחונית, כמו "תפארת ישראל", "רמת השניים", "שכונת השוטרים" ו"גבעה 11", שלימים סופחו לגן יבנה וכיום מהווים חלק משטח השיפוט שלה. כדי למלא את החלל שנוצר עם עזיבתם של חברי גרעין תל-חי, הגיעו בשנת 1935 חברי גרעין מיוצאי גרמניה.

היישובים הערביים השכנים היו סוכריר – ממערב, ברקה – מדרום, ויסור – ממזרח. במעגל הרחוק יותר שכנו איסדוד – בדרום-מערב, בתני – מדרום, בית דראס – מדרום-מזרח, בשית – מצפון וקטרה – מצפון. מכל אלה, עם תושבי ברקה ויסור היו לתושבי גן יבנה יחסים טובים יחסית. עם זאת, תושבי איסדוד וסוכריר היו קיצוניים יותר ומהם יצאו עיקר הפורעים שפעלו באזור.

הענפים העיקריים בגן יבנה היו הפרדסנות שתוצרתה שווקה דרך נמל חיפה אל מעבר לים. המשפחות טיפחו משקי עזר, בהם גודלו עופות, לאספקת ביצים ובשר ובהמשך עיזים ופרות לאספקת החלב. בחצרות הבתים גדלו עצי פרי וגני ירק שתוצרתם שימשה לתצרוכת ביתית. עודפי הייצור הוחלפו בין השכנים וכן נמסרו לצרכנייה לקיזוז הצריכה הביתית. תושבי גן יבנה התפרנסו גם מעבודות עונתיות בחקלאות ובבניין וכן בעבודות שירותים במחנות הצבא הבריטי הסמוכים.

באותה תקופה הייתה גן יבנה יישוב מבודד, ללא חיבור לרשת החשמל וללא כביש מסודר שהגיע אליה. רק ב-1938 נסלל אליה הכביש שחיבר אותה עם גדרה. עבודות הסלילה בוצעו על חשבונם של תושבי המקום ללא סיוע ממוסדות היישוב או הממשלה. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט השתלבה יבנה בהגנה המרחבית באזור.

במלחמת העצמאות מצאה גן יבנה את עצמה בקו החזית מול הכוח המצרי שהתקדם מעזה לכיוון תל אביב ושנעצר בגשר עד הלום הסמוך. בראשית יוני 1948 פונו האמהות והילדים מהישוב והגברים ושאר הנשים נשארו להגן על היישוב יחד עם כוחות עזר שנשלחו לתגבור. גן יבנה נותרה כמוצב קדמי ועקב כך נהרסו המשקים והשדות הפכו לשדות בור. בזמן ההפוגות במלחמה שבו לגן יבנה משפחות ספורות שבסופו של דבר פונו שוב לראשון לציון. עם תום הקרבות שבו תושבי גן יבנה למושבתם ושיקומה הצריך עבודה רבה, שכן עמדות קשר ותעלות נחפרו בחצרות הבתים.

עם קום המדינה מנתה גן יבנה כ-400 נפש. בשנת 1950 הוענק לה מעמד של מועצה מקומית. בשנות החמישים נקלטו בה עולים מתימן שעלו במבצע על כנפי נשרים. בשנות השישים נקלטו עולים מצפון אפריקה ומכורדיסטן. בסוף שנות החמישים ובשנות השישים נבנו בגן יבנה שיכונים רבים.

מיום שהוכרזה גן יבנה כמועצה מקומית ועד לבחירות בשנות ה-60, עמד יוסף יבנאי-פוזין, ממקימי היישוב, בראש המועצה המקומית. בבחירות המוניציפליות הוחלף יבנאי בשמואל אוחיון, איש העלייה החדשה. באותן שנים לא היה תיכון במושבה. רבים מן הצעירים לא מצאו מקומם בעיסוק חקלאי ועברו ליישובים אחרים.

ב-1973 נבחר לראשות המועצה לשנה אחת ישראל שטיין. בתקופה זו אושרה בניית שלושה בתי קומות. משה אלקסלסי שנבחר ב-1979. אחת מהחלטותיו הראשונות, שלימים תקבע את אופייה של גן יבנה וצביונה הכפרי הייתה:

גן יבנה תיבנה לאורך ולרוחב, אך לא לגובה.

ראש מועצת גן יבנה, 1979 (מדינה קמה, תולדות היישוב)[2]

. הגישה למרכז הארץ השתפרה קירבה לעורקי תחבורה ראשיים כמו כביש 4, והדבר תרם למעבר אלפי תושבים חדשים, בהם עולים וותיקים. ב-2003 נבחר דרור אהרון לראשות המועצה[2].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים בגן יבנה 23,097 תושבים (מקום 84 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2016, לגן יבנה דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016) היה 80.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2015 היה 10,943 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,868 ש"ח).[3]

גן יבנה מאופיינת בחתך אוכלוסייה צעיר - למעלה ממחצית מתושביה הם עד גיל 40.

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים ביישוב שלושים ושמונה גני ילדים;[4] שישה בתי ספר יסודיים: "בן-גוריון", "מכבים", "אילן רמון", "אהוד מנור", "נופי מולדת" ובי"ס ממ"ד "סיני";[4] חטיבות ביניים ותיכון: "אורט רבין" ו"אורט שמר" (שניהם שש-שנתיים); וכפר הנוער "בית אפל".[4]

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגן יבנה פועלות נציגויות של תנועות נוער ארציות שונות וארגונים: "הצופים", "מש"צים", "הנוער העובד והלומד", "מד"צים", "בני עקיבא", "הנוער הלאומי", "רוטרי אינטראקט", ו"חוגי סיירות".[5]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביישוב קיים מועדון כדורגל תחרותי המופעל על ידי המתנ"ס הקהילתי. המועדון מפעיל מחלקת נוער, וקבוצת בוגרים. בעבר היו ליישוב קבוצות בוגרים בשם "מכבי גן יבנה" ו"הפועל גן יבנה". בענף הכדורסל קיימת אגודת "מכבי ניצני גן יבנה", המפעילה מחלקת נוער בלבד.

כמו כן, ישנם בגן יבנה קבוצות ספורט וחוגים תחרותיים של התעמלות אמנותית, ג'ודו, קארטה, קפוארה, הוקי גלגיליות, טניס, M.M.A, התעמלות קרקע ואקרובטיקה, בלט וג'ז מודרני, ספורט אתגרי, ואייקידו.

במאי 2017 נפתח קאנטרי קלאב, הכולל: בריכה מקורה חצי אולימפית, בריכת זרמים, בריכת פעוטות, ג'קוזי, סאונה יבשה ורטובה, וחדר כושר; בנוסף, נחנך ביישוב מגרש כדורעף חופים.

כיום פועלים ביישוב שלושה מכוני כושר; מגרשי כדורגל, כדורסל, טניס, וכדורעף; בריכות שחייה; וסקייטפארק.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף יבנאי-פוזין (1958–1950)
  • שמואל אוחיון (1976–1958, 1983–1979)
  • ישראל שטיין (1978–1976)
  • משה אלקסלסי (2003–1983)
  • דרור אהרון (2003–הווה)

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה קרישק, בוני הגן, סיפורה של גן יבנה. הוצאת "רשפים", 1993.
  • זאב ענר, סיפורי מושבות, פרק "גן יבנה - בעקבות משבר הבורסה בארצות הברית". מאת אריה קרישק. הוצאת "משרד הביטחון", 1996.
  • אסף אלפי, ומפה המשכנו, סיפור בדיוני, המשך התגוללות דור המרד והתפשטות התופעה בשנות התשעים. הוצאת "אופוס", 1998.
  • שחר לוי, עד הלום צעדנו, ספר המגולל את התפתחות היישוב בשנות השמונים. מאת יליד המקום. הוצאת "עם עובד", 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016.
  2. ^ 2.0 2.1 תולדות היישוב באתר המועצה גן יבנה
  3. ^ פרופיל גן יבנה באתר הלמ"ס
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 חינוך באתר המועצה גן יבנה
  5. ^ תנועות הנוער באתר המועצה גן יבנה
  6. ^ ערים תאומות באתר המועצה גן יבנה