יצחק די ליאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ר' יצחק די לאון תלמיד חכם ומקובל. נולד בעיר לאון בצפון ספרד. שימש כרבה של טולדו. היה מאחרוני רבני קסטיליה. נפטר שנים מעטות לפני גירוש ספרד כשהוא בן למעלה מגיל שבעים.

תלמידו של רבי יצחק קנפנטון, עסק רבות בקבלה ובתורת הנסתר ומיוחסים לו מעשי ניסים. זכה לכבוד רב מרבי יוסף קארו אשר כינהו 'רבינו הגדול מוהר"ר יצחק די ליאון'[1]. השר רבי דוד קונפורטי, בספרו הביבליוגרפי "קורא הדורות", ייחס לו את כתיבת ספר "מגילת אסתר" אשר עוסק בתשובות להשגות הרמב"ן על ספר המצוות של הרמב"ם. רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) הוכיח בספרו "שם הגדולים" שזיהוי זה שגוי, ומחבר הספר הוא חכם יהודי מאיטליה מדור מאוחר יותר אשר שם משפחתו הוא לאון ואילו אצל רבי יצחק די לאון השם 'לאון' מלמד על עיר מוצאו.

יצחק די לאון היה שותף לחוג מקובלים אשר ממנו יצא "ספר המשיב" אשר שלל באופן קיצוני את העיסוק בפילוסופיה אשר רווח אצל חלק מיהודי ספרד. אף על פי כן, רבי יצחק די לאון, כתלמיד בבית מדרשו של רבי יצחק קנפנטון, עסק רבות בלוגיקה ברוח הלוגיקה של אריסטו, ככלי לניתוח ולימוד סוגיות התלמוד וההלכה.

רבי יצחק די ליאון נפטר ונקבר בטולדו. ר' יוסף הכהן הרופא כותב בספרו עמק הבכא[2] כי בעקבות ציוויו של רבי יצחק די ליאון בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, רבנו יונה ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם),

מתלמידיו המפורסמים היה רבי אברהם סבע.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ או"ח תקפ"א ד"ה ואהא.
  2. ^ קרקוב תרנה, עמ' 99.