יקבי משפחת שור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הודעת פרסום לבית המסחר של האחים שור ביפו, הצבי 1908
יין קונדיטון בייצור מחודש של יקב אשכול
חותמתו של יצחק ב"ר מרדכי אברהם גלינע

יקבי משפחת שור הם היקבים הראשונים שנוסדו בארץ ישראל. היקב הראשון נוסד ב-1848 בעיר העתיקה בירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי המשפחה, הרב מרדכי אברהם גלינא (את שם משפחתו שינה אחר כך בנו ר' יצחק המכונה 'ר' איצ'ה' ל'שור' מכיוון שלא היה לו רישיון לעסוק ביין אך לגיסו ר' ברוך שור כן היה רישיון, ומכאן שם המשפחה שור, ולא כפי שרבים חושבים שזה ר"ת שוחט ורב) שהיה חסיד רוז'ין, עלה (לפי עדותו במפקדי מונטיפיורי) בשנת 1847 מהעיר חמילניק שבאוקראינה והתיישב בירושלים. בין המפקדים של 1855 ו-1866 עבר לטבריה, ונפטר שם בסוף 1875. חוקר אחד של התולדות אהרן כתב שבזמן שרבי מרדכי אברהם שהה בירושלים כיהן כראש ישיבת תפארת ישראל. בנו, יצחק, פתח ב-1848 יקב בשם אשכול בבתי ראנד בסמוך לרחוב החנויות, ברובע המוסלמי. היקב שכן בתחילה במרתף ולאחר זמן נרכשה כל החצר. קירו המזרחי של המרתף היה הכותל המערבי עצמו, לפיכך בני המשפחה נהגו במרתף היקב מנהגי קדושה והחביות לא נשענו אל הכותל. הענבים נרכשו בהר חברון והיין חלק הופנה לצריכה מקומית וחלק נשלח לקהילות היהודיות בעיקר במזרח אירופה.

שמואל, בנו של יצחק, נישא לרוזה, ילידת צפת. עד שנת 1870 נמכר חלק מהיין בחנות שהייתה שייכת למשפחת טפרברג (בעלי יקבי אפרת) אך באותה שנה פתחה רוזה בשוק הכתנים חנות לממכר יין שהייתה גם בית מרזח ומכרה גם ערק וברנדי. החנות נקראה בפי כל "חמארה רוזה" (בית המרזח של רוזה). החנות סבלה בראשיתה התנכלויות עוינות מצד מוסלמים קנאים, אך ההתקפות הוכנעו לא פעם על ידי אישיותה התקיפה של רוזה, אשר לא נכנעה ואף לא בחלה בהשבת מכות כשנדרש הדבר ולכן זכתה לכבוד רב.

ילדיהם של שמואל ורוזה, משה שלום ואברהם מאיר, אח נוסף בשם יצחק היגר לברזיל ,ירשו את היקב והחנות והפעילו אותם עד 1929, במאורעות תרפ"ט היו בעלי הבית האחרונים שנטשו את הרובע המוסלמי.

לאחר היציאה מהעיר העתיקה בשנת 1929 עבר היקב לבית ישראל ונוהל על ידי שני בניו של שמואל שור, משה שלום שור ואברהם מאיר שור ונקרא "יקבי ציון". יקב "ארזה" הוקם תחילה בשם "יקבי המלך" בתל ארזה על ידי יצחק שור בנו של משה שלום שור בשותפות עם רוזנבואום חתנו של משה שלום, ולאחר מכן השתנה שמו ל"יקב ארזה". ב-2018 השיקו יקבי ארזה מותג בוטיק חדש בשם "היוצר". יקב "הכורמים" הוקם כאמור בשנות החמישים על ידי יחיאל שור בנו של משה שלום שור. תחילה שכן בגבעת שאול ולאחר מכן עבר למוצא ומשם למישור אדומים. עם פירוק השותפות בין משה שלום שור ואברהם מאיר שור החלק ביקב שעסק ביצור עראק נוהל על ידי יונה מנדלסון חתנו של משה שלום שור. ויקבי ציון על ידי אברהם מאיר שור.

בשנים האחרונות הוקם על ידי יוסי שור בנו של משה בן ציון שור ז"ל בנו של אלישע שור ז"ל ,יקב המייצר ינות בוטיק תחת המותג "1848"

היקבים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 הועברו היקבים למתחם במישור אדומים (יקב הכורמים בשנת 1980 ויקב ציון הועבר מבית ישראל בהדרגה עד סוף שנות ה-90), וכיום קיימים שם שבעה יקבים בבעלות המשפחה:

  • הכורמים - בבעלות יחיאל אהרן שור, (בנו של משה שלום).
  • ארזה - בבעלות מרדכי שור, (נכדו של משה שלום).
  • היוצר - יקב נוסף בבעלות יקבי ארזה.
  • ציון - בבעלות בני אלישע שור, (נכדיו של אברהם מאיר).
  • 1848 - בבעלות יוסי שור (נכדו של אלישע שור ובנו של משה שור, בעלי יקב ציון).
  • SHORR - בבעלות אלי שור (בנו של יחיאל שור).
  • יקבי שמשון - היה בבעלותו של יונה מנדלסון (חתנו של משה שלום), היקב נרכש בשנת 2006 על ידי משפחת גואטה והוסב לשם "יקבי ירושלים".

מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך 150 שנה, עד 1998 יוצרו ביקבים בעיקר יינות אדומים כשרים למהדרין כיין לקידוש ומשקאות חריפים פשוטים כברנדי וערק למגזר החרדי בעיקר. אולם מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 עם התפתחות המודעות ליין בישראל החליטו בעלי היקבים, בני הדור השביעי והשמיני למשפחת שור, להשתמש בניסיון העבר ובהכרות העמוקה עם הענבים הארצישראליים לייצר יינות יבשים בסגנון ישראלי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בעיר העתיקה, ירושלים, 2002, עמוד 297.
  • פנחס גרייבסקי, החרש והמסגר בירושלם: ספר זיכרון להאומנים, בתי המלאכה וחרשת המעשה הראשונים בירושלים מזמן התחלת היישוב של עדת האשכנזים, ירושלם, תר"ץ.
  • שבתי זכריה 90 שנות היסטוריה יהודית ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה : מישיבת "תורת חיים" הכללית עד בית הכנסת של "איגוד לוחמי ירושלים בעיר העתיקה", / ירושלים : איגוד לוחמי ירושלים בעיר העתיקה. מהדורה שלישית ומורחבת תשמ"ג -1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]