ישיבת תומכי תמימים בלובביץ'
ישיבת תומכי תמימים הייתה הישיבה החסידית הראשונה[1] ואם רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש הקרויות על שמה. הישיבה פעלה בעיירה לובביץ' שבאימפרייה הרוסית בשנים ה'תרנ"ז (1897) - ה'תרע"ח (1918). מייסד וראש הישיבה היה האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון. מנהל הישיבה בפועל היה בנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, לימים האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישיבה נוסדה בט"ו באלול ה'תרנ"ז (1897) בעיירה לובביץ'. ההכרזה על הקמתה נעשתה בעת סעודת השבע ברכות של בנו הרב יוסף יצחק, שמונה למנהל הישיבה מיד לאחר חתונתו. רבי שלום דובער סיפר שבמשך עשר השנים שקדמו להקמת הישיבה הוא התפלל על קברי אבותיו האדמו"רים בתפילות להצלחתם של תלמידי הישיבה. לאחר מינוי רבי יוסף יצחק לאדמו"ר החליפו חתנו, הרב שמריהו גוראריה.
הישיבה הוציאה בשנותיה האחרונות את עיתון "האח", בעריכת מזכיר הישיבה, הרב משה רוזנבלום.
בהמשך נפתחו לה סניפים ברוסיה הלבנה, בהם קרמנצ'וג, שצ'דרין, ז'לובין הרדזישצ'ה ודוקשיצה. גם הסניפים נוהלו על ידי הנהלת הישיבה המרכזית.
לאחר המהפכה הסובייטית עברו ישיבות תומכי תמימים למחתרת. הקומוניסטים, שחשפו רבות מהן, שפטו תלמידים ואנשי צוות. הצעירים שבהם נשלחו לבתי ילדים והמבוגרים נשלחו לעבודות כפייה בגולאגים, ואף נשפטו למוות. את רשת הישיבות ניהל אז בפועל מזכירו האישי של רבי יוסף יצחק, הרב יחזקאל פייגין. בזמן מלחמת העולם הראשונה הועברה הישיבה לרוסטוב על הדון, כאשר חלק מהתלמידים הועברו לסניפים אחרים, ומבנה הישיבה נשרף[2]. סניף נודע שהתקיים אז, היה בוורשה.
בשנת תשפ"ג שוחזר מבנה בית המדרש הגדול של הישיבה בעיירה לובביץ' באותו מקום בו המבנה עמד במקור.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישיבה התחלקה לשלוש: "הזאל" לתלמידים המבוגרים, "השיעורים" לתלמידים הבינוניים ו"החדרים" לתלמידים הצעירים ולילדים. הרש"ב חיבר שלושה ספרי הדרכה קצרים המיועדים עבור תלמידי הישיבה: "קונטרס עץ החיים", "קונטרס התפילה" ו"קונטרס העבודה".
תפקיד חשוב בישיבה תפס המשפיע. בתפקיד המשפיע הראשי בישיבה שימשו הרב חנוך הנדל קוגל, הרב שמואל גרונם אסתרמן, הרב שמואל בצלאל שעפטיל (הרשב"ץ), הרב משולם ידידיה קוראטין והרב מיכאל בלינר. המשגיח הראשון היה הרב זאב וולף לויטין מפאהאר, אחר פטירתו החליפו הרב יעקב ברוך קרסיק. בוגר מפורסם הוא הרב שלמה סדובסקי.
הבחורים ישנו באכסניות בעיירה, רובם בבתי התושבים. חדר אוכל היה ממוקם בישיבה, אך רבים היו סועדים בבתי מארחיהם.
הייתה בישיבה "קופת בחורים" שתפקידה היה להעניק סיוע כספי לתלמידים שנדרשו לכך.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נפתלי בראור, 'יסודה של ישיבת "תומכי תמימים" והשפעתה על תנועת חב"ד', בתוך: עמנואל אטקס (עורך), ישיבות ובתי מדרשות, ירושלים: מרכז דינור ומרכז זלמן שזר, תשס"ז. עמ' 357–368.
- יהושע מונדשיין, כרם חב"ד גיליון 3: דברי ימי ישיבת תומכי־תמימים, כולל גם את חיבורו של הרב משה רוזנבלום "דברי ימי התמימים", כפר חב"ד, תשמ"ז, באתר היברובוקס; מהדורה חדשה בשם דברי ימי התמימים, ירושלים: כרמים, תשע"ז (2017).
- ליובאוויטש וחייליה - חלק ראשון - זכרונות על הישיבה. חלק שני - רשימה ארוכה של כל ה'תמימים' - הבחורים שלמדו בישיבה בכל שנותיה, רפאל נחמן הכהן.