כזב פתטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כזב פתטי הוא כשל לוגי ואמצעי רטורי, ספרותי ושירי נפוץ, שבו מתייחסים לעצמים דוממים או לישויות קונספטואליות כאילו היו בעלי מחשבות או תחושות. מושג זה קרוב במשמעותו לחיפצון ולהאנשה.

דוגמאות:

  • "ניסיתי וניסיתי, אבל המחשב פשוט לא רוצה להדלק!"
  • "עצם בתנועה, בגלל המסה שלו, רוצה להמשיך בתנועה".
  • "הטבע אינו סובל ואקום".

במקרים אחרים, המכונים גם "היפוסטטיזציה" או "ראיפיקציה" מתייחסים למושג מופשט כאילו היה ממשי. כשל זה מתרחש גם כאשר מתייחסים לשינויים שניתן לבצע רק ביחס לדברים ממשיים מוצעים לביצוע ביחס למושגים מופשטים. כשל זה קיים גם כאשר מתייחסים למושג מופשט כאילו אין לו קשר לדברים הממשיים שהוא הפשטה שלהם.

דוגמאות:

  • "ישנם גופים אידאלים, המכונים אוניברסליים, שניתן לראות אותם באמצעות מדיטציה".
  • "בעלות הברית היו צריכות להעניק מעט מהדמוקרטיה שלהן לאיטליה הפשיסטית".