כילדריך השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כילדריק השלישי)
כילדריך השלישי
Childéric III
Jean Dassier (1676-1763) - Childéric III roy de France (754).jpg
לידה 717
פטירה 754 (בגיל 37 בערך)
מדינה פרנקים
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
השושלת המרובינגית
תואר מלך הפרנקים
אב כילפריך השני? תיאודריך הרביעי?
צאצאים תיאודריך עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך הפרנקים
743–751
(כ־8 שנים)
קרל מרטל בפועל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כילדריך השלישי (Childéric III;‏ 717–754) היה מלך הפרנקים, האחרון מהשושלת המרובינגית. למעט תוארו כמלך, לכילדריך לא היה כוח ממשי, וכל ההשפעה וקבלת ההחלטות רוכזו בידיו של המאיורדומוס פפין הגוץ (אביו של קרל הגדול), שמלך אחרי כילדריך כמלך הראשון של השושלת הקרולינגית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של דגוברט הראשון (אנ') (מלך בשנים 634-629) דעך כוחם של המלכים המרובינגים ותפקידם היה בעיקרו טיקסי, בעוד שהכח האמיתי עבר לידי מחזיקי משרת המאיורדומוס. המאיורדומוס היה בתחילה סוג של ראש מטה הארמון ואחר כך הפך לשליט המדינה בפועל. המשרה החלה לעבור בירושה במשפחה הקרולינגית והגיעה לידי קרל מרטל (ה"פטיש") ששילב את משרות המאיורדומוס של נויסטריה ושל אוסטרזיה ובכך חיזק את מעמדו כאיש החזק בין הפרנקים[1]. אחרי מות המלך תיאודריך הרביעי בשנת 737 לא הומלך מלך חדש וקרל מרטל היה למלך בפועל. אחרי מות קרל מרטל בשנת 741 עברה משרת המאיורדומוס לשני בניו (מאשתו הראשונה רוטרוד) - קרלומן (אנ') ופפין הגוץ. המרד שפרץ בהנהגת אחיהם למחצה הצעיר גריפו וגיסם אודילו דוכס בוואריה שכנע את קרלומן ואת פפין לשים שוב מלך רשמי על כס המלוכה (לאחר שש שנים שבהן לא היה מלך) כדי לחזק את חוקיות מעמדם. המלך שנבחר היה כילדריך השלישי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אחרון המרובינגים", ציור של אווריסט-ויטאל לומיני המראה את גילוח שיערו של כילדריך

מוצאו של כילדריך השלישי ויחסו למשפחת השושלת המרובינגית אינו ברור. יש המשערים שהיה אולי בנו של כילפריך השני או של תיאודריך הרביעי[2]. המלך כילדריך לא לקח כל חלק בשלטון בפועל שהמשיך להיות מנוהל כמקודם בידי המאיורדומוסים. פעם בשנה הובל כילדריך על ידי איכר בעגלת שוורים אל חצר המלוכה והשיב על שאלות השגרירים בתשובות שהוכנו לו מראש על ידי המאיורדומוסים[3].

אחרי שקרלומן פרש למנזר בשנת 747, החליט פפין לקחת את הכתר לעצמו. הוא שלח איגרות לאפיפיור זכריאס בהם שאל אם ראוי שתואר המלוכה יהיה בידי הצאצא לזרע המלוכה או בידי השליט בפועל. זכריאס ענה שראוי שהשליט בפועל יחזיק גם בתואר המלכותי. בראשית מרץ שנת 751 הוסר כילדריך מכס המלוכה על ידי זכריאס ושער ראשו גולח לתגלחת נזירית[4]. שיערו הארוך היה אחד מסמלי המלכים המרובינגים ארוכי השיער - בלטינית reges criniti. גילוחו הסיר ממנו כל סמכות מלכותית או יכולות מיסטיות הקשורות במלוכה. לאחר מכן הושמו כילדריך ובנו תיאודריך במנזר (שניהם במנזר סן-ברטן או שהוא במנזר סן-אומר ובנו בסן-וונדריל).

ישנן סתירות בציון תאריך מותו המדויק של כילדריך. חלק מהמקורות מציינים את שנת 753 ואחרים מאחרים את התאריך עד לשנת 758. כילדריך היה נושא לשימצה בימי השושלת הקרולינגית אף על פי שהיו אלה כאמור פפין והאפיפיור זכריאס בעצמם ששמו אותו על כס המלוכה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כילדריך השלישי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנדרה מורואה, "דברי ימי צרפת", תרגום: לאה וייץ-כהן, הוצאת מסדה בע"מ, תל אביב, 1959, עמ' 29
  2. ^ Barbara H. Rosenwein, A Short History of the Middle Ages, (University of Toronto : 2009), pg. 84.
  3. ^ Michael Frassetto (1 בינואר 2003). "Childeric III". Encyclopedia of Barbarian Europe: Society in Transformation. ABC-CLIO. עמ' 118–19. ISBN 978-1-57607-263-9. 
  4. ^ Charles Knight, The English Cyclopaedia: Volume IV, (London : 1867); pg. 733.