כתובת לאודיקה

כתובת לאודיקה

תוכן הממצא
שפה	יוונית
יצירת הממצא
תאריך יצירה	193 לפנה״ס
הוזמן על ידי	אנטיוכוס השלישי

כתובת לאודיקה היא כתובת רשמית ביוונית מתקופת שלטונו של אנטיוכוס השלישי המתוארכת לשנת 193 לפנה"ס. הכתובת שרדה בשלושה עותקים שונים, שניים באזור ממלכת מדי, ליד הערים לאודיקיאה-ניהבנד וקרמנשה, הנמצאות שתיהן בדרך המסחר המרכזית מסלאוקיה אל אחמתא, ואחד סמוך לעיר אריזה שבחבל הארץ פריגיה. הכתובת היא צו מלכותי שבו מצווה אנטיוכוס על הקמת כת הסוגדת לאשתו לאודיקה השלישית כאלה. לאודיקה לא זכתה ליהנות זמן רב ממעמדה האלהי, שכן הלכה לעולמה בתוך שנה או שנתיים לאחר פרסום הכתובת.

אנטיוכוס השלישי

לשון הכתובת

חלק מלשון הכתובת שנמצאה בשנת 1884 באזור פריגיה, כפי שתורגמה על ידי ישראל שצמן:

מלך אנטיוכוס לאנקסימברוטוס ברכות. רוצים אנו עוד להגדיל את כבוד המלכה האחות לאודיקה, מכיוון שאנו חושבים, שזוהי חובה גדולה לנו, לפי שלא שהיא רק חיה איתנו באהבה ובדאגה, אלא גם מתנהגת ביראת שמים, ואכן, גם בשאר עניינים אנו נוהגים לעשות באהבה את הצודק והמתאים כלפיה; אנו מחליטים, כפי שכוננו כהנים גדולים לנו בכל הממלכה, כך גם תוקמנה בכל אותם מקומות כהנות גדולות לה, והן תשאנה על ראשיהן כתרי זהב,... וגם שמותיהן ירשמו בשטרות...

חשיבות הכתובת

חשיבותה של הכתובת נעוצה בכך שהיא מעידה על הפעם הראשונה בה מתבצע מרכוז הפולחן על ידי מלך סלאוקי ברחבי הממלכה הסלאוקית. לפני כן היו קיימות כתות אזרחיות-מקומיות בערים יווניות שסגדו למלכים סלאוקים השונים (ניתן למצוא עדויות לקיום פולחנים כאלו עוד בתקופתו של סלאוקוס הראשון), אך פולחנים אלו לא היו אחידים ולא הייתה כת שאורגנה ממרכז השלטון והונצחה בצווים רשמיים. הימצאותה של הכתובת בשלושה אתרים שונים, הנמצאים בקצוות שונים של הממלכה, מעידה על מהלך מתוכנן ונרחב, הנובע מהמלך עצמו ויוצר כת אחידה לאורך הממלכה הסלאוקית. מהלך זה מפורש כניסיון להעניק לממלכה הסלאוקית המגוונת מכנה משותף על בסיס דתי-שלטוני.

חשיבות נוספת נודעת לעובדה כי זו הפעם הראשונה שבה מופיע צו מלכותי רשמי המורה על סגידה למלך סלאוקי כאל בעודו בחיים (מעשה של האלהה עצמית) וסגידה אל קודמיו במסגרת כת אחידה, ובנוסף לכך על סגידה לאשתו כאלה. לפני כן היה מנהג של האלהת השליט הסלאווקי לאחר מותו בידי יורשו, וקשירתו אל מי מהאלים. כדוגמה ניתן להביא את יסוד פולחנו של סלאוקוס הראשון על ידי בנו ויורשו אנטיוכוס הראשון. סלאוקוס זכה לתואר סלאוקוס זאוס ניקאטור, והוקם לכבודו מקדש בעיר סלאוקיה פייריה, שאותה יסד וקבע כבירתו ובה גם נקבר. בהמשך, אנטיוכוס הראשון, לאחר מותו, הועלה לדרגת אל בידי בנו ויורשו אנטיוכוס השני וקיבל את התואר אנטיוכוס אפולו סוטר (שמשמעותו המושיע – אם כי ייתכן וזכה בתואר זה בעודו בחיים עקב ניצחונותיו על הגאלים).

ניכר כי אנטיוכוס ייחס חשיבות גדולה לייסוד הכת עבור לאודיקה, שכן הוא ציווה על מושלי הסטרפים השונים להציב את הכתובות במקומות בולטים ביותר במחוזותיהם. ואכן, ניתן לראות בכתובות שהתגלו באזור מדי כי מנדמוס, מושל הסטרפ של מדי, העביר לפחות שני צווים כאלו לפקידים בכירים במחוזו: אל תואס, המושל הצבאי באזור העיר קרמנשה, ואל מושל העיר לאודיקיאה-נהיבנד.

גישות מחקר

בתחילה יוחסה הכתובת שנמצאה באזור פריגיה לשלטונו של אנטיוכוס השני אך לאחר מכן השתנתה גישת המחקר והכתובת, כמו השתיים שנמצאו מאוחר יותר באזור ממלכת מדי, יוחסה אל תקופת שלטונו של אנטיוכוס השלישי.

ההנחה הרווחת היא כי היוזמה של אנטיוכוס להאלהה שלו ושל לאודיקה אינה פרי גחמה של שליט כל יכול אלא מתבססת על פולחנים אזרחיים שונים שכבר היו נפוצים ברחבי הממלכה הסלאוקית, הן עבור לאודיקה והן עבור אנטיוכוס. כדוגמאות ניתן לראות את פולחנה של לאודיקה באזור איסוס, שם זוהתה עם האלה אפרודיטה (אך טרם זכתה להאלהה בזכות עצמה) ואת הפולחן המקומי ללאודיקה, אנטיוכוס וצאצאיהם באזור הרקיליאה-לאטומוס שבחבל הארץ קאריה. פולחנים אלו סללו את הדרך למעבר חלק יחסית אל כת אחידה, מרכזית.

חשוב לציין כי אנטיוכוס ביקש להדגיש במיוחד את דבקותה הדתית (eusebeia) של לאודיקה אל האל (theion) כצידוק לרומם את מעמדה, ואולי למנוע על ידי כך תחושות שיצירת כת כזו עבור המלכה היא בגדר חילול הקודש או אינו ראוי.

אחד מן ההבדלים הבולטים בין הכת המרכזית שייסד אנטיוכוס לבין הפולחנים האזרחיים-מקומיים שקדמו לה הוא אי אזכורם של צאצאי אנטיוכוס ולאודיקה בכתובות. הסיבה לאי אזכורם של צאצאי אנטיוכוס ולאודיקה בלשון הכתובת היא כפולה – הרצון להבליט את אנטיוכוס ולאודיקה כאנשים יוצאי דופן וראויים להאלהה לא רק בזכות מוצאם המלכותי, והשארת מקום לצאצאיהם לשמש ככוהנים ראשיים, כפי שאכן היה במקרה של בתם, לאודיקה הרביעית, אשר יועדה לשמש ככוהנת הראשית במחוז מדי. כמו כן היה מקום לצאצאיהם של נכבדים סלאוקים שונים ובתי מלוכה שונים לשמש ככוהנים במחוזות השונים, כדוגמת ברניקי, בתו של תלמי השני, נכדתו של ליסימאכוס, שמונתה לכוהנת הגדולה של כת לאודיקה בפריגיה (תוך ציון והבלטת קשרי המשפחה בין אביה ובין אנטיוכוס).

לא ניתן לדעת באיזה תאריך הורה אנטיוכוס על הקמת הכת עבורו, אך ניתן לראות כי יש שימוש בלשון הווה בצו המלכותי כאשר הוא מורה על השמת כוהנים ראשיים עבורו ועבור לאודיקה. אם לוקחים את לשון הכתובת פשוטה כמשמעה ניתן להניח כי הוא ייסד את הכת שלו גם בסביבות שנת 193 לפנה"ס, אך לפני ייסוד הכת עבור לאודיקה. זו גם הייתה השנה בה כיבושיו ותחום שלטונו הורחבו לגודלם המקסימל ובהחלט ייתכן כי השעה מעולם לא הייתה כשרה יותר לביסוס הכתות עבורו ועבור לאודיקה כבאותה שנה.

ישנן השערות שונות האם הכת נועדה עבור נתיניו היוונים של אנטיוכוס בלבד או האם יועדה עבור נתיניו הלא יוונים גם כן. אומנם לא נותרו עדויות לגבי אופיו של הפולחן, הזבחים והחגיגות השונות במסגרת הכת, וגם לא נותרו שׂרידים של מזבחים, פסלים או מקדשים אך סביר להניח כי טקסי הפולחן של הכת נוהלו בהתאם למסורות היווניות. מכיוון שאין עדויות להקמת כת כזו במקומות שלא היו כפופים ישירות לשלטונו של אנטיוכוס (בבל כדוגמה), ניתן להסיק כי הכת נועדה עבור חצרו, צבאו ונתיניו הישירים של אנטיוכוס, ולא עבור אותם המקומות שקיבלו מידה כלשהי של אוטונומיה מידי אנטיוכוס.

לקריאה נוספת

• בנימין שימרון, רחל צלניק, אברהם מזרחי, תולדות התקופה ההלניסטית: יחידה 6: המלוכה ההלניסטית (תל אביב, בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה,1989), 128. קישור לספר, תרגום הכתובת מצוי בעמוד 128

• Susan Sherwin-White and Amelie Kuhrt, From Samarkhand to Saradis (London:Gerald Duckworth and Co. Ltd.,1993, 202-210
• Susan Sherwin-White, Ritual for a Seleucid King at Babylon? The Journal of Hellenic Studies Vol. 103, (The Society for the Promotion of Hellenic Studies, 1983) 156-159 קישור למאמר
• Cuthbert Lattey, The Diadochi and the Rise of King-Worship. (Oxford University Press: The English Historical Review, 1917, 321-339. קישור למאמר