להקה רטורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
להקה רטורית
מוקד פעילות תל אביב, ישראל
תקופת הפעילות 1983 – 1989 (עם הפסקות)
סוגה רוק ישראלי, פופ, פוסט-פאנק
שפה מועדפת עברית, אנגלית
חברת תקליטים התקליט חיפה
מספר יצירות ידוע "סדר יום", "Last Night"
חברים לשעבר
יוסי אלפנט
עופר הררי
מוסה נחמיאס
ירון בכר
אריק צוקר
אורי מילס
אייל גולדשטיין
ישראל נחום
דני אברהם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

להקה רטורית הייתה להקת רוק ישראלית שפעלה לסירוגין בשנים 19831989 והונהגה בידי יוסי אלפנט. הלהקה זכתה להצלחה עם להיטיה "סדר יום" ו-"Last Night", אך פעלה זמן קצר בלבד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"להקה רטורית" הוקמה ב-1983 על ידי יוסי אלפנט וחברו עופר הררי (תופים) יחד עם דפנה שדה (גיטרה בס) בכרכור, שם התגוררו באותה עת. בהמשך החליף אריק צוקר את דפנה שדה. הלהקה ניסתה להשיג חוזה הקלטות עם חברת תקליטים, אך לא הצליחה וחברי הלהקה החליטו לממן בעצמם את ההקלטות של מקסי סינגל, עם ארבעה שירים ("סדר יום", "שמור אריות", "טריק מיפן" ו"הלם כרך")[1]. לאחר שסיימו את ההקלטות חתמו על חוזה הדפסה של אלף עותקים עם חברת "ישראפון", בסיוע ניצן זעירא. הצ'ק שנתן זעירא לחברה חזר ואביו של ניצן זעירא, דב זעירא, שהיה בעלי חברת "התקליט חיפה" סייע לכיסוי החוב והפיץ את התקליט. במהלך ההקלטות הגיע העיתונאי אייל גודלשטיין לראיין אותם, באותה עת הלהקה חיפשה נגן קלידים וגודלשטיין הצטרף להרכב כנגן סינטיסייזר[2]. מתוך המקסי סינגל זכה השיר "סדר יום" להשמעות ברדיו וצעד במצעד הפזמונים של רשת ג'[3].

מאוחר יותר התחלפו חברי "להקה רטורית" עם מוסא נחמיאס (בס), ירון בכר (קלידים) ויניב עצמון (תופים). בסוף 1984 נסעו אלפנט ונחמיאס לניו יורק, לאחר שהרגישו שהקהל לסוג המוזיקה שלהם בישראל מצומצם, שם הקליטו תחת השם "חדר 101" (מקור השם בספר "1984" מאת ג'ורג' אורוול) עם בת זוגו עדנה דה-בר ודויד גרוואי[4]. ב־1986 חזר אלפנט לישראל השתתף באופרת הרוק מאמי והצטרף לאהוד בנאי ו"הפליטים" כנגן גיטרה ומעבד מוזיקלי[5].

בתחילת 1988 החליטה חברת "האוזן השלישית" להדפיס מחדש את המקסי סינגל "סדר יום", והוא נמכר תוך זמן קצר במאות עותקים[6]. בקיץ 1988, ערכה "להקה רטורית" מספר הופעות איחוד ב"מועדון הפינגווין" בתל אביב. באיחוד השתתפו בנוסף לאלפנט, עופר הררי בתופים ומשה נחמיאס בבס, ואת מקומם של ירון בכר ויניב עצמון תפסו אורי מילס, בקלידים (שהיה אז גם חבר בלהקת בטאטו), וישראל נחום בכלי הקשה[7][8][9].

באוקטובר 1989, התאחדה הלהקה שוב להופעת מחווה ליוסי אלפנט "הדיל של פיל", ולכבוד יציאת האלבום "הופעה רטורית", אלבום שהוקלט בהופעה חיה בקיץ 1988 וכלל גם חמישה שירים חדשים שהלהקה ניגנה במסגרת הופעות האיחוד[10][11]. באיחוד זה ניגנו: מוסה נחמיאס בבס, עופר הררי בתופים, יניב עצמון בכלי הקשה ורני עפרון בקלידים[12].

חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סדר יום", מקסי סינגל, התקליט חיפה (1983)
  • "הופעה רטורית", אלבום הופעה חיה, נענע דיסק (1989)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקורת על המקסי סינגל - גידי אביבי, הטריק מיפן - ,להקה רטורית', כותרת ראשית, 4 בינואר 1984
  2. ^ יוסי חרסונסקי, "להקה רטורית": מחתרת כחול-לבן?, מעריב, 9 בפברואר 1984
  3. ^ מקום בצמרת - מצעד הפזמונים הישראלי, דבר, 15 בספטמבר 1983
  4. ^ אבי מורגנשטרן, חדר 101 של להקה רטורית, מעריב, 5 בספטמבר 1985
  5. ^ יוני הראל, מי שאומר שהיה נפלא, משקר, חדשות, 29 באוקטובר 1987
  6. ^ בחזרה לעבר, מעריב, 2 במרץ 1988
  7. ^ גיורא פרבר, שובה של להקה רטורית, חדשות, 26 במאי 1988
  8. ^ דני אמיר, לא למות מסומם בסוהו, חדשות, 23 ביוני 1988
  9. ^ ביקורת על ההופעה - אבי מורגנשטרן, הערה רטורית, מעריב, 3 ביולי 1988
  10. ^ גיורא פרבר, אולי יגמרו את הערב ביחד, חדשות, 19 באוקטובר 1989
  11. ^ אבי מורגנשטרן, יוסי אלפנט - איש הפיל, מעריב, 20 באוקטובר 1989
  12. ^ למה פיל? יוסי אלפנט מארח, ה' 21:00, קולנוע אלנבי ת"א, חדשות, 20 באוקטובר 1989