לואיס ואס דה טורס
 | |
| לידה |
1565  |
|---|---|
| פטירה | מנילה |
| תקופת הפעילות |
? – ערך בלתי־ידוע |
  | |
לואיס ואס דה טורס (גליסית ופורטוגזית: Luís Vaz de Torres, ספרדית: Luis Váez de Torres; סביבות 1565 – 1607) היה ספן ומגלה ארצות בן המאה ה-16 ואחד המפקדים בשייטת הספרדית שהייתה הראשונה לחצות את המצר המפריד בין יבשת אוסטרליה לאי גינאה החדשה ונושא את שמו – מצר טורס.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קפטן לואיס ואס דה טורס תועד כמי שנקרא "ברטון" על ידי אנשי הצוות בדיווחים על מסע 1606–1608,[1] המצביע על מקורו במחוז הצפון-מערבי של ספרד – גליסיה. רוב ההיסטוריונים בני זמננו מקבלים זאת כעדות למקורותיו.[2][3][4] השנה והמקום המדויק של לידתו אינם ידועים. בהנחה שהוא היה בסוף שנות השלושים או הארבעים לחייו בשנת 1606, שנת לידה של בערך 1565 נחשבת כסבירה.
טורס הוצג על ידי כמה חוקרים כפורטוגזי ללא שום עדות פרט לשמו.[5][6][7] ctu באותה העת לא היה הבדל בין האיות בגליסית לאיות בפורטוגזית. בדיווחים שנותרו אין התייחסות אליו כאל פורטוגזי, מלבד הערותיהם של אנשי צוותיו הפורטוגזים של פדרו פרננדש דה קיירוש.
טורס נכנס לחיל הים של הכתר הספרדי בשלב מסוים ומצא את דרכו למושבות דרום אמריקה. בסוף 1606 מונה למפקד הספינה השנייה במשלחת לאוקיינוס השקט שבראשה עמד הנווט הפורטוגזי פדרו פרננדש דה קיירוש ומטרתה הייתה לאתר את טרה אוסטרליס.
המסע עם קיירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
פדרו פרננדש דה קיירוש היה נווט יליד פורטוגל שפיקד על משלחת של שלוש אוניות ספרדיות, "סן פדרו סן פבלו" (60 טון), "סן פדריקו" (40 טון) והאוניה "לוס טרס רייס מאגוס". שלוש הספינות עזבו את קייאו בפרו ב־21 בדצמבר 1605, כאשר טורס פיקד על סן פדריקו.
במאי 1606 הם הגיעו לקבוצת איים שלימים ייקראו ההיברידים החדשים וונואטו. קיירוש כינה את הקבוצה "אוסטרליה של רוח הקודש" (La Austrialia del Espiritu Santo).[8] השם אוסטרליה שנקטק קיירוש מקורו בשם אוסטריה, תוך התייחסות למוצאו האוסטרי של בית הבסבורג, שאליו השתייכה משפחת המלוכה הספרדית.[9] האי הגדול ביותר בוונואטו ידוע עדיין בצורה המקוצרת של השם: "אספיריטו סאנטו". לצד השם הלטיני העתיק "טרה אוסטרליס", השם שהעניק קיירוש, Austrialia, נחשב לא פעם לאחד ממקורות השם של אוסטרליה.
כעבור שישה שבועות חזרו שוב ספינותיו של קיירוש לים כדי לחקור את קו החוף. בלילה של 11 ביוני 1606 נפרד קיירוש ב"סן פדרו וסן פבלו" מהאוניות האחרות בעקבות מזג האוויר הגרוע ולא הצליח (או כך לפחות אמר אחר כך) לחזור למעגן בטוח באספיריטו סנטו. לאחר מכן חזר והפליג לאקפולקו במקסיקו, לשם הגיע בנובמבר 1606. בדיווח של פראדו, שהוא ביקורתי ביותר כלפי קיירוש, מוצגים מרד ומנהיגות לקויה כסיבות להיעלמותו של קיירוש.[10] טורס שתק בנושא אך כתב כי "מצבו היה שונה ממצבו של קפטן קיירוש".[11][12]
טורס לוקח את הפיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורס נשאר באספיריטו סנטו במשך 15 יום לפני שפתח מעטפה עם פקודות חתומות שניתנו לו על ידי המשנה למלך פרו. אלה כללו הוראות איזה מסלול עליו לבחור אם הספינות ייפרדו ומי יהיה בפיקוד במקרה של אובדן מפקד המשלחת קיירוש. נראה כי ההוראות קבעו את פראדו כיורשו של קיירוש מכיוון שהיה רב חובל מחליף בזמן ההפלגה. עם זאת, ישנן עדויות שטורס לקח את הפיקוד, כולל הדיווח של פראדו עצמו.[13][14][15]
החוף הדרומי של גינאה החדשה ומיצר טורס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-26 ביוני 1606 הפליגו "סן פדריקו" ו"לוס טרס רייס מגוס" בפיקודו של טורס למנילה. רוחות נגדיות מנעו מהאוניות לנסוע בדרך הישירה ביותר לאורך החוף הצפוני של גינאה החדשה. על פי פראדו הם ראו אדמה ב־14 ביולי 1606, שהייתה ככל הנראה האי טגולה בארכיפלג לואיזיאדה, דרומית-מזרחית לגינאה החדשה. ההפלגה נמשכה במהלך החודשיים הבאים לאורך החוף הדרום-מזרחי, והיו מספר עצירות לצורך חידוש המזון והמים של הספינות.
המשלחת גילתה את מפרץ מילן כולל האי בזילאקי, אותו כינו "טיירה דה סן בואנוונטורה", ושייכו את האדמות שם לספרד ביולי 1606.[11] הגילוי הביא את הספרדים למגע הדוק ולעיתים אלים עם הילידים המקומיים. פראדו וטורס מתעדים שניהם את לכידתם של עשרים אנשים, כולל אישה שילדה מספר שבועות לאחר מכן.[10] מאיים אלה הפליג טורס לאורך החוף הדרומי של גינאה החדשה והגיע למפרץ אורנג'רי, אותו כינה "באהיה דה סנט לורנצו" מכיוון שנחת ב־10 באוגוסט, חג של סנט לורנס או סנט לורנצו. המשלחת הפליגה משם למפרץ פפואה, בחנה את קו החוף ותיארה אותו. פראדו צייר מספר רישומים של המקומות במפרץ פפואה, שרבים מהם עדיין קיימים.[16]
טורס בחר לאחר מכן במסלול קרוב לחוף גינאה החדשה כדי לנווט במיצר שנושא כעת את שמו. בשנת 1980 הציע קפטן ברט הילדר כי סביר יותר שטורס עשה מסלול דרומי במצר הסמוך שנקרא מצר אנדבור (אנ'), ב-2–3 באוקטובר 1606.[17] מעמדה זו, בוודאי היה רואה את כף יורק (אנ'), הקצה הצפוני ביותר של אוסטרליה. על פי המחבר האוסטרלי בן המאה ה-19 ג'ורג' קולינגרידג' (אנ'), טורס "גילה את אוסטרליה מבלי שהיה מודע לעובדה זו".[18] עם זאת, וילם יאנסזון ביצע מספר נחיתות בחוף המערבי של חצי האי כף יורק 7 עד 8 חודשים לפני כן, בעוד שטורס מעולם לא טען שהוא ראה את היבשת הדרומית, הוא רק כתב - "כאן ישנם איים גדולים מאוד".[11]
טורס עקב אחר קו החוף של גינאה החדשה, וטען כי כבש את האי בשם מלך ספרד ב־18 באוקטובר 1606. ב־27 באוקטובר הגיע לקצה המערבי של גינאה החדשה ואז עשה את דרכו צפונה לסרם ומיסול לכיוון ים הלמרה. בתחילת ינואר 1607 הגיע לטרנאט, חלק מאיי התבלינים. הוא הפליג משם ב-1 במאי למנילה שאליה הגיע ב-22 במאי. המשלחת הוכיחה כי גינאה החדשה אינה חלק מהיבשת המבוקשת.
תוצאות ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורס התכוון להציג באופן אישי את השבויים, כלי הנשק ודו"ח מפורט למלך בשובו לספרד. הדיווח הקצר שכתב על ההפלגה מעיד על כך.[11] עם זאת, נראה כי לא היה שום רצון במנילה לממן את הפלגתו חזרה לספרד, ונאמר לו כי ספינותיו ואנשיו נדרשים באופן מקומי לשירות המלך.[19]
ב-1 ביוני 1607 הגיעו שתי ספינות למנילה מאמריקה הדרומית, האחת היא ספינת הדגל לשעבר של קיירוש "סן פדרו וסן פבלו", הפעם הפליגו בשם אחר, אך עם כמה מאנשי הצוות הקודמים עדיין על סיפונה. לאחר שנודע שקיירוש שרד, כתב טורס מיד דיווח על מסעו לקיירוש. אף על פי שהדו"ח הזה לא שרד, קיירוש עצמו התייחס לכך בכמה מהתכתובות הרבות שלו למלך, תוך כדי הכנות למסעות נוספים.
הדו"ח הרשמי נכתב על ידי דייגו דה פראדו ונחתם על ידי טורס ובכירים אחרים במנילה ב-6 ביוני 1608. טורס ואנשי הצוות שלו נעלמו לחלוטין מהתיעוד ההיסטורי בשלב זה, וגורלם לאחר מכן אינו ידוע. פראדו חזר לספרד, ואולי לקח עמו את אחד השבויים מגינאה החדשה. מרבית המסמכים של תגליותיו של טורס לא פורסמו, אולם הם הגיעו לספרד ונמצאים בארכיונים ספרדיים, כולל הדו״ח הארוך של פראדו והתרשימים הנלווים אליו.
בין 1762 ל־1765 נבחנו הדו"חות הכתובים של משלחת טורס על ידי ההידרוגרף הבריטי אלכסנדר דרלימפל (אנ'). דרלימפל יצר מפות שכללו את הפלגות של קיירוש וטורס, לג'וזף בנקס, שללא ספק העביר מידע זה לג'יימס קוק.[20][21]
כתב היד הרשמי המקורי הופיע שוב במהלך המאה ה-19 באוספי תומאס פיליפס. במכירת כמה מכתבי היד של פיליפס על ידי סותבי'ס, לונדון, ב־26 ביוני 1919 נרכשו מסמכים אלה על ידי מוכרי הספרים הנרי סטיבנס ובניו, שמכרו אותו לאספן האנגלי לסטר הרמסוורת' (אנ'). הספרייה הממלכתית של ניו סאות' ויילס באוסטרליה רכשה אותם מאוסף הרמסוורת' בשנת 1932. הם הוצגו לראשונה בפומבי באוגוסט 1997.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מסמכי הדיווח המקוריים של טורס, על הפלגתו
- ^ Estensen, M. (2006) Terra Australis Incognita: The Spanish Quest for the mysterious Great South Land, p. 115. Allen & Unwin, Australia. ISBN 9781741750546
- ^ Hilder, B.(1980) The Voyage of Torres. University of Queensland Press, St. Lucia. 1980 ISBN 0-7022-1275-X
- ^ Journal of Diego de Prado y Tobar, State Library of New South Wales. ההתייחסות המקורית מופיעה בעמ' 1 שורה 17, וכן בעמ' 10 שורות 26–28.
- ^ Alan Villiers, The Coral Sea, Whittlesey House, 1949, p. 99.
- ^ William A. R. Richardson, Was Australia charted before 1606? The Java la Grande inscriptions, National Library Australia, 2006, p. 20
- ^ Kenneth Gordon McIntyre, The secret discovery of Australia: Portuguese ventures 250 years before Captain Cook, Pan Books, 1987, p. 181.
- ^ להתייחסות לשם "אוסטרליה" ראו דיווחים על הפלגה זו שהובאו, דוגמת Estensen, M (2006).
- ^ Hilder, B. (1980) The Voyage of Torres. p.17. University of Queensland Press, St. Lucia.
- ^ 1 2 טקסט דיווח המסע שכתב וסיכם פדרו
- ^ 1 2 3 4 תרגום של דיווחו של טורס למלך, בתוך: Collingridge, G. (1895) Discovery of Australia p. 229-237. Golden Press Edition 1983, Gradesville, NSW.
- ^ הילדר מציין שישנם כמה וכמה מכתבים בארכיונים הספרדיים שבהם תואר קיירוש כמנהיג חדל אישים. Hilder, B. (1980) p. 175
- ^ ההנחה שהוא תפס פיקוד, כפי שכתב פראדו עצמו, התקבלה על ידי מספר חוקרים בשנות ה-30 של המאה ה-20, למשל Stevens, H.N. (Ed) New Light on the Discovery of Australia as Revealed by the Journal of Captain Don Diego de Prado y Tovar. Hakluyt Society, London, 1930
- ^ Hilder, B. (1980) p. 17
- ^ Estensen, M. (2006) p. 186–189
- ^ לתמונות צבע של הרישומים, ראו Hilder, B. (1980). ראו גם Collingridge’s The First Discovery of Australia and New Guinea, 1905, שמכיל עותקים של שלושה רישומים.
- ^ Hilder, B.(1980) p.89-101
- ^ George Collingridge (1905) The First Discovery of Australia and New Guinea.
- ^ Hilder, B. (1980). p.130
- ^ Hilder, B (1980) p.31
- ^ Estensen, M. (2006) p.222