לואיש דה קמואש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואיש ואז דה קמואש, גדול משוררי השפה הפורטוגזית.

לואיש ואז דה קמואשפורטוגזית: Luís Vaz de Camões) נולד ב-1524 בליסבון (או בקוימברה או באלנקר) ונפטר ב-10 ביוני 1580 בליסבון. נחשב על ידי רבים לגדול המשוררים בשפה הפורטוגזית ובין גדולי המשוררים בהיסטוריה האנושית. גאוניותו ושליטתו בחריזה זיכוהו במעמד שקול לזה של הומרוס, ורגיליוס, דנטה, סרבנטס או שייקספיר. הוא חיבר מספר רב של פואמות בפורטוגזית ובספרדית ודרמות ליריות, אך יותר מכל נודע בזכות יצירתו האפית הלוזיאדים - (Os Lusíadas) כלומר הלוזיטאנים. חיבורו הפילוסופי "הפארנאסוס של לואיש ואז" אבד לאנושות, כשנגנב ממנו, יחד עם חלק מ"הלוזיטאנים", בעת שהותו באי מוזמביק.

שורשיו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמואש נולד בליסבון (או בקוימברה או באלנקר) בסביבות 1524-1525 כבן למשפחה ממוצא גאליסי, שעברה להתגורר בפורטוגל. תחילה קבעה המשפחה את ביתה בצפון הממלכה, בשאבש, ובהמשך העתיקה את מעונה לקוימברה ולליסבון. שם אביו היה סימָ‏אוֹ‏ וָ‏אז דה קמוֹ‏אֶ‏ש ואימו הייתה אנה דֶ‏ה סָ‏א אֶ‏ה מָ‏סֶ‏דוֹ‏. מצד אביו, סב סבו של קמואש היה הטרובדור הגאליסי ואסקו דה פיר‏ש דה קמואש, ומצד אימו הוא היה קרוב משפחה של מגלה הארצות הנודע ואסקו דה גאמה, האירופי הראשון שהפליג להודו דרך כף התקווה הטובה.

בשנים 1542-1545 הוא חי בליסבון, ונטש את לימודיו לטובת התערות בסביבת חצר המלך ז'ואו השלישי, ושם הוא זכה לאהדה כמשורר, וגם נודע ביהירותו. הוא חי זמן מה בעיר קוימברה, וייתכן שהתגורר במתחם מנזר סנטה קרוז, שם שימש דודו בֶ‏נְטו דה קמואש ככומר.

פסל המשורר בכיכר לואיש דה קמואש, ברובע אלטו שבליסבון.

אין כיום בידינו תיעוד לגבי הזמן בו שהה המשורר בקוימברה. על כל פנים, כתיבתו המעודנת מעידה על כך שככל הנראה קנה את השכלתו באוניברסיטת קוימברה, המוסד האוניברסיטאי היחיד בפורטוגל באותה עת. שם נקשר לבני ביתו של הדוכס של ליניארס (Linhares), פרנסיסקו דה נורוניה, ואפשר כי שימש כחונך של בנו אנטוניו. ב-1549 גויס קמואש לצבא ונשלח לפייטוריה הפורטוגזית בסאוטה בה שהה עד 1551. באותה תקופה נחשבה יציאה לסאוטה כחלק מההווי הצבאי המקובל בקרב צעירים, אותו ביטא קמואש בשירו הלירי "Aquela que de amor descomedido" (בתרגום חופשי: "זו אשר אהבתה הכזיבה" או "זו אשר נאהבה עד בלי די"). קמואש איבד בקרב, מפגיעת חץ, את אחת מעיניו, כאשר כיתרו המורים את סאוטה, והוא ביטא זאת כ"חרונו הנדיר של מארס" ("fúria rara de Marte"). אף על פי כן, שימר קמואש את כשירותו ומוכנותו כחייל.

עם חזרתו לליסבון, שב במהרה לחיי הבוהמה. ייוחסו לו פרשיות אהבים שונות, עם עלמות החצר, ואף עם אחותו של המלך ז'ואו ה-3. משהוטל עליו אות קלון, נאלץ לעזוב את ליסבון ולעבור לעיירה קונסטנסיה שבמחוז סנטרם. אין כל ראיה מתועדת בעניין זה. ב-1552, ביום חג הקורפוס כריסטי, הכה קמואש, בעודו בגילופין, פלוני בשם גונסלו בורז'ס. הוא נכלא, ויצא לחופשי הודות לכתב מחילה מלכותי, שהונפק ב-7 במרץ 1553, ועלה על אחת מאניות הארמדה של פרנאו אלוורז קברל, שהפליגה להודו ב-24 במרץ 1553.

המזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור אנונימי מתקופתו של קמואש - קמואש בכלא של גואה.

עם הגעתו לגואה, הצטרף קמואש למסע עונשין שארגן המשנה למלך פורטוגל בהודו, אפונסו דה נורוניה, כדי לתקוף את מלך צֶ‏'מְבֶ‏ה, הידוע כ"מלך הפלפל". למסע זה התייחס קמואש בשיר הלירי "O Poeta Simónides falando" (המשורר סימונידש, בעודו מדבר). עם חזרתו לגואה, כתב קמואש חלק ניכר מיצירתו האפית. הוא ראה בעיר "אם חורגת לכל הגברים יישרי הדרך". שם למד את מנהגי הנוצרים וההינדים המקומיים, ואת הגאוגרפיה וההיסטוריה האזורית. הוא לקח חלק בעוד מסעות ימיים, הקשורים בפעילות צבאית של הפורטוגזים בזירות המזרח הרחוק. בחודשים פברואר-נובמבר 1554 הוא יצא להפלגה למפרץ הפרסי, במסגרת הארמדה של פרננדו דה מנזז, בה לקחו חלק יותר מ-1000 חיילים ומלחים ו-30 ספינות, ואת מרירותו באותה עת הוא הביע בשירו "Junto de um seco, fero e estéril monte" ("למרגלות גבעה שחונה, עקרה ומעוררת יראה"). עם חזרת הארמדה להודו הוא התמנה בידי המושל פרנסיסקו בָ‏רֶ‏טו, לו הקדיש מאוחר יותר את השיר "Auto do Filodemo", כ"נציב לענייני נפטרים בסביבותיה של סין" ("provedor-mor dos defuntos nas partes da China").

ב-1556 הוא נסע למקאו. שם הוא חי במערה, בה כתב חלק נכבד של "הלוזיטאנים". באומץ לב הוא מנע את אובדן כתב היד של "הלוזיטאנים", שכבר היה בשלבי כתיבה מתקדמים (cf. Lus., X, 128), כאשר ספינה בה הפליג עלתה על שרטון בדלטת נהר המקונג. באסון הוא איבד את בת זוגו הסינית, שכונתה בפיו דינמני (Dinamene), לה הקדיש סדרת שירים. ייתכן כי טורי החריזה "Sôbolos rios" (בפורטוגזית ארכאית: "על פני נהרות") נכתבו בהשראת חוויה זו.

קברו של קמואש, מנזר ז'רונימוש.

באוגוסט 1560 הוא חזר לגואה, ובשיר ארוך, כתוב באוקטבות, הוא ביקש את חסותו של המשנה-למלך, דום קונשטנטינו דה ברגנסה. לאחר שנכלא בעוון צבירת חובות, הוא פנה בחרוזי תחנונים כלפי המשנה-למלך החדש, דום פרנסישקו קואוטיניו, הדוכס של רדונדו, בבקשה לשחררו.

ב-1568 הוא הפליג לאי מוזמביק, ושם, בחלוף שנתיים, פגש אותו דיוגו קואוטו, אשר דיווח על כך בכתביו. בכתבים אלה, מוסיף ומפרט קואוטו כי המשורר "היה כה עני עד כי חי על חשבון חבריו" (נכתב בדקאדה השמינית של אסיה, בכתבי קואוטו). שם עמל קמואש על הגהת "הלוזיטאנים" וגם חיבר את יצירתו "חיבור פרי עטו של לואיש דה קמואש, כולל שירה, דיון על פילוסופיה ומדעים אחרים", שנגנבה מאוחר יותר, בעודו שוהה במוזמביק. דיוגו דה קואוטו מימן את מסע ההמשך של קמואש בחזרה לליסבון, אליה הוא הגיע ב-1570. ב-1578, הוא חזה ביציאתו של הצבא הפורטוגזי לצפון אפריקה, שם נערך קרב אל-קאסר אל-כביר שהמיט אסון על האימפריה הפורטוגזית.

הוא מת ב-1580 בבית ברובע סנטנה שבליסבון, ונקבר בחלקה רדודה במקום בלתי ידוע באחת מכנסיות הסביבה (מאוחר יותר, נבנה עבורו קבר סמלי במנזר ז'רונימוש). יום מותו מצוין כיום פורטוגל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפורטוגזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Os Lusíadas". Catálogo da Exposição Bibl., iconogr. e medalhística de Camões. Intr., sel. e notas de José V. de Pina Martins. Lisboa, 1972;
  • Col. Camoniana de José do Canto. Lisboa, 1972.

ביבליוגרפיה נוספת (בפורטוגזית, בספרדית, בצרפתית ובאנגלית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Luis de Camões: Epic and Lyric, ed. Keith Bosley (1990)
  • Camoens: His Life and his Lusiads, 1881
  • The Place of Camoens in Literature / Nabuco, Joaquim., 1908
  • Luis de Camões / Bell, Aubrey F. G., 1923
  • Camoens, Central Figure of Portuguese Lit. / Isaac Goldberg|Goldberg, Isaac., 1924
  • From Virgil to Milton / Bowra, C. M., 1945
  • Camoens and the Epic of the Lusiads / Hart, Henry Hersch., 1962
  • The Lusiads of Luiz de Camões / Bacon, Leonard., 1966
  • The Presence of Camões / Monteiro, George., 1996
  • The Lusiads / White, Landeg., 2002
  • Ordering Empire: The Poetry of Camões, Pringle and Campbell / Meihuizen, Nicholas., 2007
  • Camoens y Cervantes / Orico, Osvaldo., 1948
  • Camoens / Filgueira Valverde, Jose., 1958
  • Homenaje a Camoens: Estudios y Ensayos., 1980
  • Cuatro Lecciones Sobre Camoens / Alonso Zamora Vicente., 1981
  • Enfatriões. Pref. e notas de Vieira de Almeida. Lisboa, 1942;
  • El-Rei Seleuco. Id. Ib., 1944;
  • Obras completas. Com prefácio e notas de Hernâni Cidade. Lisboa, 1946-1947;
  • Obra completa. Org., intr., com. e anotações de A. Salgado Júnior. R. de Janeiro, 1963;
  • Os Lusíadas. Leitura, prefácio e notas de Álvaro J. da Costa Pimpão. Lisboa, 1992;
  • Rimas. Texto estabelecido e prefaciado por Álvaro J. da Costa Pimpão. Coimbra, 1994
  • Rebelo Gonçalves, Dissertações Camonianas. S. Paulo, 1937;
  • António Salgado Júnior, Os Lusíadas e a viagem do Gama. O tratamento mitológico de uma realidade histórica. Porto, 1939;
  • B. Xavier Coutinho, Camões e as artes plásticas. Porto, 1946-1948;
  • J. Vieira de Almeida, Le théâtre de Camões dans l'histoire du théâtre portugais. Lisboa, 1950;
  • H. Cidade, L. de Camões. Os Autos e o teatro do seu tempo. As cartas e o seu conteúdo biográfico. Lisboa, 1956;
  • Jorge de Sena, Uma canção de Camões. Lisboa, 1966; id., Os sonetos de Camões e o soneto quinhentista peninsular. Lisboa, 1969
  • Georges le Gentil, Camões. Lisboa, 1969;
  • Roger Bismut, La Lyrique de Camões. Paris, 1970;
  • Vítor M. de Aguiar e Silva, Maneirismo e Barroco na poesia lírica portuguesa. Coimbra, 1971;
  • M.ª Isabel F. da Cruz, Novos subsídios para uma ed. crítica da Lírica de Camões. Porto, 1971;
  • Visages de L. de Camões. Paris, 1972;
  • António José Saraiva, Camões. Lisboa, 1972;
  • XLVIII Curso de Férias da Faculdade de Letras de Coimbra. Ciclo de lições comemorativas do IV Cent. da publ. de "Os Lusíadas". Coimbra, 1972;
  • Luciano Pereira da Silva, A Astronomia de "Os Lusíadas". Lisboa, 1972;
  • Ocidente (n.º especial). Nov. 1972;
  • Garcia de Orta (n.º especial). Lisboa, 1972;
  • Cleonice Berardinelli, Estudos Camonianos. R. de Janeiro, 1973; Estudos Camonianos. R. de Janeiro, 1974;
  • João Mendes, Lit. Portuguesa I. Lisboa, 1974;
  • E. Asensio, Sobre El Rey Seleuco de Camões, em Estudios Portugueses. Paris, 1974;
  • Roger Bismut, Les Lusiades de Camões, confession d'un poète. Paris, 1974;
  • Vítor M. de Aguiar e Silva, Notas ao cânone da Lírica camoniana. Coimbra, 1968 e 1975;
  • Gilberto Mendonça Teles, Camões e a poesia brasileira. R. de Janeiro,1979;
  • José Maria Rodrigues, Fontes dos Lusíadas. Lisboa, 1979;
  • Quaderni Portoghesi, 6. Pisa, 1979;
  • Studi Camoniani. L'Aquila, 1980;
  • Homenaje a Camoens. Estudios y ensayos hispano-portugueses. Granada, 1980;
  • Brotéria, vols. 110 e 111;
  • Luís F. Rebelo, Variações sobre o teatro de Camões. Lisboa, 1980;
  • A. Costa Ramalho, Estudos Camonianos. 2Lisboa, 1980;
  • A. Pinto de Castro (et al.), Quatro orações camonianas. Lisboa, 1980;
  • Eduardo Lourenço, Poesia e Metafísica. Lisboa, 1980;
  • Hélder de Macedo, Camões e a viagem iniciática. Lisboa, 1980;
  • Jorge de Sena, A estrutura de "Os Lusíadas" e outros estudos camonianos e de poesia peninsular do séc. XVI. Lisboa, 1980; id.,30 Anos de Camões. Lisboa, 1980;
  • Cleonice Berardinelli, Os sonetos de Camões. Paris, 1980;
  • Jorge Borges de Macedo, "Os Lusíadas e a História. Lisboa, 1980;
  • J. G. Herculano de Carvalho, Contribuição de "Os Lusíadas" para a renovação da língua portuguesa. Coimbra, 1980;
  • Vasco Graça Moura, L. de Camões: alguns desafios. Lisboa, 1980;
  • José Hermano Saraiva, Vida Ignorada de Camões. Lisboa, 1980.
  • W. Storck, Vida e obras de L. de Camões. Lisboa, 1980;
  • Boletim da Sociedade de Geografia de Lisboa, 1980-1981;
  • M.ª Vitalina Leal de Matos, Introdução à poesia de L. de Camões. Lisboa, 1980; id., O canto na poesia épica e lírica de Camões. Paris, 1981;
  • M.ª Clara Pereira da Costa, O enquadramento social da Família de Camões na Lisboa do séc. XVI. Lisboa, 1981;
  • José Pedro Machado, Notas Camonianas. Lisboa, 1981;
  • J. Filgueira Valverde, Camões. Coimbra, 1981; Cuatro lecciones sobre Camoens. Madrid, 1981;
  • A. Pinto de Castro, Camões, poeta pelo mundo em pedaços repartido. Lisboa, 1981;
  • A Viagem de "Os Lusíadas": símbolo e mito. Lisboa, 1981;
  • E. Asensio e J. V. de Pina Martins, L. de Camões. El Humanismo en su obra poética. Los Lusíadas y las Rimas en la poesía española. Paris, 1982;
  • M.ª Lucília G. Pires, A crítica camoniana no séc. XVII. Lisboa, 1982;
  • J. de Sena, Estudos sobre o vocabulário de "Os Lusíadas". Lisboa, 1982;
  • Jacinto do Prado Coelho, Camões e Pessoa, poetas da utopia. Lisboa, 1983;
  • H. Cidade, L. de Camões. I. O Lírico. Lisboa, 1985; id., L. de Camões. II. O Épico. Lisboa, 1985;
  • Camoniana Californiana. St.ª Bárbara, 1985;
  • Vasco Graça Moura, Camões e a divina proporção. Lisboa, 1985; id., Os penhascos e a serpente. Lisboa, 1987;
  • Fidelino de Figueiredo, A épica portuguesa do séc. XVI. Lisboa, 1987;
  • Martim de Albuquerque, A expressão do Poder em L. de Camões. Lisboa, 1988;
  • J. A. Cardoso Bernardes, O Bucolismo português. Coimbra, 1988;
  • M.ª Helena Ribeiro da Cunha, A dialéctica do desejo na Lírica de Camões. Lisboa, 1989;
  • A. Costa Ramalho, Camões no seu e no nosso tempo. Coimbra, 1992;
  • Actas das Reuniões Internacionais de Camonistas: I (Lisboa, 1973); III (Coimbra, 1987); IV (Ponta Delgada, 1984) e V (S. Paulo, 1992);
  • Revista Camoniana (S. Paulo, 10 vols publ. desde 1964).
  • Grande enciclopédia do conhecimento