רשת ב'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשת ב'
סמל רשת ב'
פרטי התחנה
סוג רדיו ממלכתי
שפה עברית
מדינה ישראל ישראלישראל
תקופת פעילות 3 באפריל 1961 - 10 במאי 2017
אזורי קליטה ותדרים
אזור קליטה תל אביב והסביבה, אצבע הגליל, חיפה והסביבה, צפון בקעת הירדן, באר שבע וצפון הנגב, מרכז הנגב
נקלט בתדר 95.0FM
אזור קליטה ירושלים והסביבה
נקלט בתדר 95.5FM,95.0FM.95.2FM
אזור קליטה נצרת והסביבה, נתניה, מרכז הארץ, צפון הערבה
נקלט בתדר 95.2FM
אזור קליטה מרכז הארץ, צפת, והגליל, צפון הערבה, דרום הערבה
נקלט בתדר 95.5FM
אזור קליטה חיפה והסביבה, באר שבע וצפון הנגב, אילת
נקלט בתדר 94.5FM
אזור קליטה אצבע הגליל
נקלט בתדר 882.0AM
אזור קליטה הגליל
נקלט בתדר 1206.0AM
אזור קליטה המרכז
נקלט בתדר 657.0AM
www.iba.org.il/bet/
סמליל קודם של התחנה
אולפן רשת ב' בשידור, סמוך לקריה בתל אביב, סוף שנת 2016
מערכת התוכנית "בחצי היום" בבניין "חוטים" ברוממה, סוף שנת 2016

רשת ב' (כונתה בתחילה גם "גל ב'" או "הגל הקל") הייתה תחנת רדיו ישראלית במסגרת שידורי קול ישראל של רשות השידור, אשר שידרה בעיקר תוכניות אקטואליה. התחנה התחדשה במסגרת תאגיד השידור הישראלי ב-15 במאי 2017 בשם כאן ב'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידורי "תוכנית ב'" החלו לראשונה ב-1952[1], כשידורים באנגלית ובצרפתית, בשעות ארבע עד שש אחר הצהריים, באפיק רדיו מקביל ונפרד מאפיק השידור הראשי של קול ישראל דאז, שכונה "תוכנית א'"[2][3][4]. שידורים אלה, של "תוכנית ב'", הופעלו כשידורים בשפות ושידורים לעולים חדשים[5], ובהמשך הועברו אליו שידורים מ"תוכנית א'"[6].

גל ב' הייתה התחנה הראשונה ששידרה פרסומות ברדיו בישראל. בתחילה שודרו מדי יום 40 פרסומות, כל אחת באורך 15 שניות וסך הכל 10 דקות. שידור הפרסומות והחסוית בגל ב' החל ב-3 באפריל 1961[7]. גל ב' נקרא בתחילת דרכו גם "הגל הקל" משום ששידר, לצד יומני חדשות, תוכניות רבות של מוזיקה פופולרית ומצעדי פזמונים שנחשבו אז כמוזיקה "קלה", בעוד "קול ישראל" נתפס כתחנה "רצינית" אשר שידרה בעיקר תוכניות אומר ומוזיקה קלאסית[8]. בהמשך, התקיימו במקביל הכינויים "רשת ב'" ו"הגל הקל" לאפיק זה[9].

בתחילת דרכה עבדו בה כקריינים יצחק שמעוני, חיים יבין וירון לונדון[10], אשר נחשב למגיש הראשון של מגזין הערב "היום הזה"[11]. בהמשך, בלטו בין שדרניה רבקה מיכאלי, חיים קינן ואחרים. בין עורכי המוזיקה שעבדו בה בראשית דרכה היו אהוד מנור, דליה הלר (עורכת "מקום בצמרת", מצעד הפזמונים העברי) ואחרים. בין התוכניות הקבועות ששידרה הרשת: "התוכנית לעקרת הבית", "במקצב יוצר" (עם משה טימור) ו"בחצי היום".

בשנת 1969 ניהלה את הגל הקל דרורה בן אב"י, שהקפידה על נכונות ההיגוי והשפה העברית בשידורים[10].

עם הקמת רשת ג' בשנת 1976 עבר תחום המוזיקה הפופולרית אל הרשת החדשה ורשת ב' הפכה לרשת של חדשות ומוזיקה שקטה.

בעקבות חקיקת חוק השידור הציבורי הישראלי, הסתיימו שידורי התוכניות ברשת ב' במסגרת רשות השידור[12] ב-10 במאי 2017, בשעה 19:04. מאז ועד תחילת שידורי תאגיד כאן ב-15 במאי, התחנה שידרה מוזיקה ועדכוני חדשות בכל שעה עגולה.

לאחר המעבר לשידורים במסגרת תאגיד השידור הישראלי, התחנה שינתה את שמה לכאן ב'. התחנה המשיכה לשמור על מספר מאפיינים: היא המשיכה להזדהות במעברונים כרשת ב'; תוכניות רבות המשיכו להיות משודרות באותה מתכונת, עם אותם מגישים ואף במשבצת שידור דומה או קרובה; תוכניות רבות המשיכו להשתמש באותן נעימות נושא וקטעי קריינות והכרזה; מהדורות החדשות מסתיימות במילים "עד כאן החדשות מקול ישראל", בדומה לסיום החדשות ברשות השידור.

לוח השידורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 החל שידור התוכנית "יומן השבוע"[13].

באמצע 1969 החל שידור תוכנית הצהרים "בחצי היום"[14].

ב-2 באפריל 1972 שודר לראשונה מגזין "הבוקר הזה"[15], אשר תוך שנה היה למגזין החדשות הפופולרי ביותר של רשת ב'[16].

ב-1983 שודרה לראשונה התוכנית "רגעי קסם"[13].

מ-1983 ועד 1989 שודרה התוכנית "כל צבעי הרשת"[13].

ב-1984 שודרה לראשונה התוכנית "השבוע שלי"[13], אשר הוגשה על ידי טומי לפיד, עד לכניסתו לפוליטיקה, ושבה לשידור לאחר עזיבתו את החיים הפוליטיים. לאחר מותו הוגשה התוכנית על ידי עיתונאים המתחלפים מדי שבוע.

ב-1986 החל שידורו של "יומן חצות" בתחנה[17], לסיכום חדשות היום.

ב-1989 שודרה לראשונה התוכנית "הכל דיבורים"[13].

ב-1990 שודרה לראשונה התוכנית "צבע הכסף"[13].

תוכניות אקטואליה וחדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת ב' הייתה תחנה בעלת קו חדשותי אקטואלי מובהק. בכל שעה עגולה שודרו שישה אותות זמן (הפיפסים) ולאחריהם מהדורת חדשות ארוכה יחסית. עד יוני 2016 בכל חצי שעה עגולה שודר מבזק חדשות קצר הכולל כותרות בלבד. תוכניות הרדיו אף הן מוקדו בתחום האקטואליה בעיקר, ביניהן תוכניות מובילות כגון "הבוקר הזה", "סדר יום", "הכל דיבורים", "בחצי היום" ו"השעה הבינלאומית".

יומן החדשות של הבוקר, "הבוקר הזה" (8-6 בבוקר), הוגש בדרך כלל על ידי אריה גולן, ובימי רביעי על ידי יעקב אחימאיר.

התוכנית "סדר יום" (10-8 בבוקר) הוגשה בדרך כלל על ידי קרן נויבך ולעיתים על ידי צ'יקו מנשה. ביולי 2012 מינה מנהל הרדיו את מנחם בן למגיש נוסף בתוכנית, כך שמתכונת התוכנית שונתה ממצב שבו הונחתה על ידי שדרן יחיד להנחיה בזוג. בהמשך מונה גם ד"ר מרדכי קידר למגיש. בעקבות התנגדויות רבות חזרה התוכנית למתכונתה הקודמת והיא הוגשה על ידי קרן נויבך לבדה.

את תוכנית האקטואליה הכל דיבורים (12-10 בבוקר) הגישו במשותף עדי מאירי ובני טיטלבוים בימים א'-ד'. בימי חמישי שודרה התוכנית "המזנון" עם יואב קרקובסקי. בין מגישי התוכנית בעבר נמנים רזי ברקאי, שלי יחימוביץ', דליה יאירי, ירון דקל, אסתי פרז, גבי גזית ושלום קיטל.

את יומן החדשות בשעות הצהריים, "בחצי היום", הגישה אסתי פרז.

הפרשן לענייני ערבים של התחנה היה ערן זינגר.

תוכניות ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 החל שידור תוכנית הספורט "שירים ושערים", אשר סיפקה עדכונים בשידור חי מהנעשה במגרשי הליגה הלאומית בכדורגל (לימים מליגת העל) בסוף השבוע. צוות התוכנית כלל את מאיר איינשטיין (שדר באולפן), אבי רצון (פרשן), משה קשטן (רכז הסטטיסטיקה) וצוות כתבים בשטח כדוגמת זוהיר בהלול, אליהוא בן און, דני נוימן ואופירה אסייג. התוכנית עברה ב-1998 לרדיו ללא הפסקה בשם "שערים ללא הפסקה", אך חזרה לשדר ברשת ב' כעבור שנה. בשנת 2003 ירדה התוכנית עקב מכירת זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל לצ'רלטון אך כעבור שנתיים, בשנת 2005, הוחזרה התוכנית עקב לחץ ציבורי. בשנת 2006 נוספה תוכנית בימי א' בשם "אחד על אחד" ששידרה את משחקי ליגת העל בכדורסל ואת המשחק המרכזי מליגת העל בכדורגל. בשנת 2009 ירדה התוכנית עקב מכירת זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל ברדיו לרדיו האזורי, אך בשנת 2011 חזרה התוכנית לשדר את המשחקים ועד לסגירתה של רשת קול ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשת ב' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בשבוע הבא תחל לפעול בקול ישראל התוכנית המקבילה, על המשמר, 27 בפברואר 1952
  2. ^ פרלמן מכריז על שינויים בשידורי "קול-ישראל", על המשמר, 7 בינואר 1952
  3. ^ מסביב "לתוכנית השניה" של "קול ישראל", על המשמר, 4 באפריל 1952
  4. ^ מ. בן אפרים, מדוע בוטלה "תוכנית ב'" ?, על המשמר, 5 באפריל 1954
  5. ^ כדאי להאזין:, חרות, 16 בינואר 1959
  6. ^ מיכאל קשיב, שעה אחת יותר, חרות, 24 בינואר 1958
  7. ^ שלמה בן-נון, השידורים המסחריים - טעות במינוח..., דבר, 18 במרץ 1960
  8. ^ סופר דבר, יורחבו שידורי הפרסומת, דבר, 23 באוגוסט 1960
  9. ^ מה חדש בתכניות החל מ־1 באפריל, דבר, 23 במרץ 1962
  10. ^ 1 2 נחום ברנע, הגל הזה טעים נפלא הוא, דבר, 19 בספטמבר 1969
  11. ^ מיכאל טוכפלד, הסודות שקשבנו מיכאל גורדוס לא גילה, באתר nrg
  12. ^ אסף גולן, זה סוף החדשות: האזינו לשידור האחרון של רשת ב', באתר nrg‏, 10 במאי 2017
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 רשת ב', באתר אישים
  14. ^ נחום ברנע, הצלחה רבה למישדר הראדיו "בחצי היום", דבר, 6 ביוני 1969
  15. ^ סופר דבר בירושלים, "הבוקר הזה" יתחיל הבוקר, דבר, 2 באפריל 1972
  16. ^ צופים מעטים לטלוויזיה מחו"ל, דבר, 10 בספטמבר 1973
  17. ^ תלמה אדמון, קול ישראל מתל אביב, מעריב, 28 בנובמבר 1986