ויקטור באבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויקטור באבש

ויקטור באבשרומנית: Victor Babeș,‏ 4 ביולי 1854 וינה - 19 באוקטובר 1926 בוקרשט) היה רופא מיקרוביולוג ופתולוג רומני, אחד מחלוצי הבקטריולוגיה, יחד עם הצרפתי קורניל חיבר בגיל 31 את ספר הלימוד המקיף הראשון בתחום זה.[1] נבחר, כמו אביו, וינצ'נציו באבש, כחבר באקדמיה הרומנית החל משנת 1893. היה בעל שורשים רומנים ואוסטרים.

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווינה כילד השני מבין תשעת הילדים של וינצ'נציו באבש קלוצ'ריו (1907-1822), משפטן, פובליציסט ואיש פוליטי רומני מחבל באנאט שפעל בבודפשט ובווינה. אמו, סופיה גולדשניידר, הייתה ממוצא גרמני-אוסטרי. למרות ששפת האם שלו הייתה גרמנית, אביו דאג שהילד ילמד רומנית ואף יירשם לכמה שנים בבית ספר יסודי רומני בעיר לוגוז'.[2] כנער ביקש באבש לעשות קריירה מוזיקלית ובתיאטרון אך כשמתה אחותו אלמה מסיבוכי בטן של ממחלת השחפת, החליט להקדיש את עצמו לרפואה.[3] מאוחר יותר החזיק באבש בחדרו פסל דיוקנה של אלמה המנוחה .[4] ויקטור באבש למד את שנות בית ספר התיכון בגימנסיה בווינה, אחר כך בגימנסיה האוניברסיטאית הקתולית בבודפשט. בהמשך למד רפואה כשנתיים באוניברסיטה של בודפשט ואחר כך עבר לאוניברסיטת ווינה, באחרונה סיים בשנת 1878 את התואר דוקטור לרפואה.. במהלך השנים זכה הצעיר למלגה של קרן "אמנואיל גוז'דו" שנועד לעזור לסטודנטים הרומנים. באבש היה מגיל צעיר בעל תודעה לאומית רומנית ופעל, בין היתר, כסגן יושב ראש חברת הסטודנטים הרומנים ע"ש "פטרו מאיור" בבודפשט.[5] כסטודנט מצטיין בבירת הונגריה התקבל לשורות "החברה למדעי הטבע" בעיר.[6]

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבש החל את הקריירה המדעית שלו כמדריך בשנים 1881-1874 בקתדרה לאנטומיה פתולוגית באוניברסיטת בודפשט, לצידו של הפרופסור גוסטב שויטהאואר. באותן השנים קנה באבש ידע רב בתחום הפתולוגיה והתחיל להתעניין בחקר המיקרואורגניזמים הפתוגנים שהיה אז תחום חדש ומתפתח. זכה משום כך להערכתו ולעידודו של הפנימאי הידוע פריגייש קוראני שאירגן לו מעבדה בתוך בית החולים.[7]

בשנים 1883-1882 ו-1885 -1884 בעידודם של כמה מהרופאים ההונגרים החשובים נשלח עם מלגה על ידי הממלכה ההונגרית להשתלמות באוניברסיטאות וירצבורג, טובינגן, מינכן והיידלברג, וכן לסטרסבורג ופריז. נלהב מתגליותיו של לואי פסטר, עבד בפריז במעבדתו של פסטר עצמו, אחר כך עם ויקטור אנדרה קורניל, שהיה מומחה בהיסטופתולוגיה. בתקופת עבודתו בבודפשט פרסם באבש כ-58 עבודות מחקר ומאמרים, מתוכם 26 בשפה ההונגרית.[8]

בשנת 1885 גילה טפיל של הקרציות מקבוצת הנבגוניות שנקרא לפי שמו באבסיה - Babesia (ממשפחת Babesiidae), הגורם למחלה נדירה וחמורה הקרויה בבסיוזיס (Babesiosis) (הידועה גם כ"קדחת מטקסס") והתוקפת בעיקר בעלי חיים. באותה שנה יחד עם קורניל פרסם ספר לימוד מקיף לבקטריולוגיה "החיידקים ותפקידם בהיסטופתולוגיה של המחלות הזיהומיות".

בשנים 1886-1885 עבד באבש במעבדות של רודולף וירכו ושל רוברט קוך בברלין. באבש הדגים לראשונה את נוכחות חיידקי השחפת בשתן של החולים במחלה זו וכמו כן גופי "אינקלוזיות תאיות" בנוירונים הנגועים בכלבת וששימשו לאבחון של המחלה. גופים אלה נקראים "גופי באבש-נגרי". בשמו קשור גם תיאור "אינקלוזיות מטאכרומטיות", הקרויות "גופי באבש-ארנסט", שבציטופלזמה של חיידקים גראם-חיוביים כמו זה של דיפתריה.

באבש עסק בתחום הסרותראפיה ואחרי שנסע שוב לפריז, היה הראשון שהנהיג את החיסון נגד כלבת בהונגריה (יחד עם אנדרה הגייש) ואחר כך ברומניה. לעבודתו תרומה חשובה גם ברפואה הווטרינרית, בעיקר בתחום המניעה ובטיפול בעזרת נסיובים. בשנת 1881 התמנה ויקטור באבש למרצה בכיר, והחל משנת 1885 כששב מגרמניה וצרפת לפרופסור שלא מן המניין להיסטופתולוגיה באוניברסיטת בודפשט, וניהל את המעבדה לבקטריולוגיה בקליניקה של קוראני.

עד במשפט "עלילת הדם בטיסאסלאר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1882-1883 זועזעו הונגריה ויהדותה על ידי עלילת הדם ביישוב טיסאסלאר, כש-15 יהודים הואשמו ברציחת נערה נוצרייה לצרכים דתיים בחג הפסח. דייגים משו מנהר את גופת הנערה הנעלמת שהייתה הרה והתאבדה אחרי שנעזבה על ידי חברה, אך המעלילים הצליחו להמציא עדויות שהגופה אינה של ה"קרבן" אלא הושגה על ידי היהודים על מנת להפריך את ההאשמות נגדם. לבקשתו של סניגור היהודים, קארוי אטבש, ניתח באבש את הגופה ומסקנותיו תרמו במידה רבה להוכחת חפותם של הנאשמים היהודים. את עדותו המקצועית של באבש ציין אטבש בספרו "המשפט הגדול" (A nagy per).[9]

פעילותו המדעית ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1887 נענה באבש לבקשת אביו והסכים להצעת הנסיך דימיטריה סטורדזה, שר החינוך של רומניה, להתיישב בבוקרשט וללמד שם כפרופסור לפתולוגיה ולמיקרוביולוגיה בפקולטה לרפואה המקומית (כיום אוניברסיטת קרול דאבילה לרפואה ולרוקחות). ב-28 באפריל 1887 הקים באבש בבירת רומניה את המכון לאנטומיה פתולוגית ולבטקריולוגיה שהיה למכון הראשון למחקר רפואי במדינה זו. רשויות האוניברסיטה והרפואה בהונגריה קיבלו בהבנה את הצעד שעשה ואת התפטרותו מאוניברסיטת בודפשט. על ידי העברתו לרומניה ביקש באבש לתרום לרפואה ולמדע של בני עמו .[10] בהונגריה וברומניה שיכלל באבש את שיטת החיסון נגד כלבת שהומצאה על ידי לואי פסטר. כמו כן גילה כמה עשרות של מיקרואורגניזמים.[11] בשנת 1900 הקים בבוקרשט את ה"חברה האנטומית" שעזרה לפיתוח המחקרים האנטומו-קליניים ברומניה. בשנת 1913 הכין חיסון ששימש במיגור מגפת כולרה בבולגריה השכנה.[12] בבוקרשט באבש התגורר כל שאר חייו במתחם הפקולטה לרפואה.[13] אחרי איחוד טרנסילבניה עם רומניה התמנה בשנת 1919 לפרופסור באוניברסיטה שהוקמה על ידי שלטונות רומניה בעיר קלוז'.

מעורבותו החברתית והשקפת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבש הביע דאגה רבה לצורך לשפר את רמת הבריאות של האוכלוסייה, במיוחד נאבק בעד מניעתה וטיפולה של הפלגרה שנפוצה בקרב איכרי רומניה בגלל התזונה המבוססת על קמח תירס. באבש הדגיש את המהות החברתית של תפוצת מחלה זו ובשנת 1907 שהייתה שנת מרד האיכרים ברומניה, הצהיר:

מהו הפתרון לפלגרה, למחלת עוני זו, לבזיון הלאומי הזה, אני אגיד לכם: הרפורמה האגררית

באבש התעניין מקרוב ברפואה המניעתית, כולל סוגיות כמו אספקת המים ליישובים, הארגון על בסיס מדעי של המאבק במגיפות וכו'.

מחינה אידאולוגית השקפתו הפילוסופית הייתה מטריאליסטית, האמין באופי האובייקטיבי של היקום, של חוקי הטבע ושל הסיבתיות. התנגד משום כך לאגנוסטיציזם של קנט, לתאוריית הרעיונות המולדים של דקארט, לאפריוריזם האידאליסטי של שלינג ולפידאיזם.

ויקטור באבש נפטר בבוקרשט בשנת 1926 בתקופה של סטרס, בה דיברו על הוצאתו הכפויה לגמלאות. נקבר בחצר "המכון באבש", אולם מאוחר יותר כשהמוסד ויתר על חלק משטחו, הועבר קברו סמוך למכון הרפואי ע"ש יון קנטקוזינו.[14]

באבש היה נשוי משנת 1886 ליוזפינה, בת של הארכאולוג ההונגרי ממוצא טרנסילבני קארוי טורמה. לזוג נולד בן, מירצ'ה באבש, שמילא תפקידים בדיפלומטיה הרומנית

אחיו הקטן, הכימאי אורל באבש עבד במכון שלו בבוקרשט. הבן של אורל, אאורל א. באבש, היה גם הוא רופא וגילה מבחן לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם ששוכלל על ידי פאפאניקולאו.[15]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1885 - (לפי הצעתו של פסטר) פרס מונטיון של האקדמיה הצרפתית לרפואה - עבור הספר לבקטריולוגיה - עם קורניל
  • 1893 - חבר באקדמיה הרומנית
  • חבר בהתכתבות באקדמיה הלאומית לרפואה של פריז
  • לגיון הכבוד של צרפת בדרגת קצין

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החל משנת 1945 האוניברסיטה בקלוז',טרנסילבניה, ברומניה, נושאת את שמו, החל משנת 1959 ביחד עם שמו של המתמטיקאי ממוצא הונגרי יאנוש בויאי.
  • 1945 - האוניברסיטה לרפואה ולרוקחות בעיר טימשוארה בבאנאט, ברומניה, נקראה על שמו.
  • בית בנו, מירצ'ה באבש, בבוקרשט (ברחוב אנדריי מורשאנו 14 א, בטזר הככר דורובאנץ), הפך לבית-מוזיאון[16]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבש פרסם כ-1300 מחקרים ומאמרים מדעיים.

  • Über Poliomyelitis anterior. 1877
  • Studien über Safraninfärbung. 1881.
  • Bakterien des rothen Schweisses. 1881

.*1879 Considerațiuni asupra raportului științelor naturale către filozofie (הרהורים בנוגע ליחס בין מדעי הטבע ובין הפילוסופיה)

  • 1885 - Victor Babeș, Victor André Cornil: Les bactéries et leur rôle dans l’anatomie et l’histologie pathologiques des maladies infectieuses. Paris: F. Alcan, .
  • 1892 Victor Babeș, Gheorghe Marinescu, Paul Oscar Blocq: Atlas der pathologischen Histologie des Nervensystems. Berlin: Hirschwald, .

(עם גאורגה מרינסקו ופול בלוק "אטלס להיסטולוגיה פתולוגית של מערכת העצבים")

  • Untersuchungen über den Leprabazillus und über die Histologie der Lepra. Berlin 1898.
  • Beobachtungen über Riesenzellen. Stuttgart 1905
  • 1924 -Credinţă şi ştiinţă (אמונה ומדע)
  • ערך החל משנת 1889 לאורך שנים רבות, את שנתון המכון לפתולוגיה ובקטריולוגיה בבוקרשט.

(Analele Institutului de Bacteriologie şi Patologie)

  • הקים גם את העיתונים הרפואיים România medicală ‏ (1893) ו Archives des sciences médicales

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור באבש בוויקישיתוף

Al XVIII-lea Simpozion al cercetătorilor români din Ungaria în 29-30.11.2008, Giula 2009, Institutul de cercetări al românilor din Ungaria

Szinnyei József Magyar ìrok élete és munkái I, Budapest, Hornyánszky 1891

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלקסיקון הביוגרפי פאגל, 1901
  2. ^ Maria Berényi עמוד 45
  3. ^ עלון הבית-מוזיאון "ויקטור באבש" בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה
  4. ^ עלון הבית מוזיאון ויקטור באבש בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה
  5. ^ Maria Berényi עמוד 45
  6. ^ Maria Berényi עמוד 45
  7. ^ Maria Berényi עמוד 46
  8. ^ Maria Berényi עמוד 46
  9. ^ Maria Berényi עמודים 49-48
  10. ^ Maria Berényi עמוד 49
  11. ^ Maria Berényi עמוד 50
  12. ^ Maria Berényi עמוד 51
  13. ^ עלון הבית מוזיאון ויקטור באבש בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה
  14. ^ Maria Berényi עמוד 52
  15. ^ Maria Berényi עמוד 52
  16. ^ עלון הבית מוזיאון ויקטור באבש בבוקרשט - מצוטט על ידי ד"ר אקטרינה צרלונגה