לונג'ין

**לונג'ין**
נתונים כלליים
סוג	חטיבה
מוטו	"השעון המכובד ביותר בעולם" (The World's Most Honored Watch), "אלגנטיות היא אופי" (Elegance is an Attitude)
מייסדים	אוגוסט אגאסי
תקופת הפעילות	1832–הווה (כ־192 שנים)
חברת אם	תאגיד סווטש
מיקום המטה	Saint-Imier, Switzerland
ענפי תעשייה	שעונים
מוצרים עיקריים	שעון יד
הכנסות	8 מיליארד פרנק שווייצרי (2017)
רווח	755 מיליון פרנק שווייצרי (2017)
מנכ"ל	מאתיאס ברשן
עובדים	340 (2009)
	https://www.longines.com/

חברת לונג'ין היא יצרנית שעוני יוקרה שווייצרית שבסיסה בסאן-אימייה, שווייץ.

החברה נוסדה בשנת 1832 על ידי השען ועורך הדין הנרי ראגל, עורך הדין פלוריאן מורל והבנקאי והשען אוגוסט אגאזי תחת השם "Raiguel Jeune & Cie". שמה של החברה התקבע כ"לונג'ין" במהלך שנות השישים של המאה ה-19, ומאז פועלת החברה תחת שם זה. כיום, לונג'ין היא חלק מתאגיד סווטש, הכולל בין השאר גם את יצרני השעוניםSwatch, Hamilton, Omega, Tissot, Certina, Rado ואחרים.

סמל החברה מאז שנת 1866, המאפיין אותה עד היום, הוא שעון חול עם כנפיים.

בשנות השמונים של המאה ה-19 נרשם סמל החברה כסימן מסחרי, ובכך הפך הלוגו לסימן המסחרי הרשום הראשון של יצרן שעונים שווייצרי. כיום סמל החברה הוא הסימן המסחרי הרשום הישן ביותר שעדיין נמצא בשימוש על ידי חברה פעילה.

השנים הראשונות: הקמת השותפות בין אגאזי לראגל ומורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת השעונים "לונג'ין" הוקמה בעיירה השווייצרית סאן-אמייה, כשותפות עסקית שנחתמה בין עורכי הדין הנרי ראגל (שהיה גם השען המוביל של החברה בשנותיה הראשונות) ופלוריאן מורל, לבין הבנקאי והשען אוגוסט אגאסי.

אוגוסט אגאזי היה אחד מארבעת ילדיהם של הכומר לואי-רודולף אגאזי ואשתו רוז (לבית מאיור). שלושת אחיו היו ז'אן לואי רודולף אגאזי (המוכר יותר בשמו המקוצר לואי אגאזי), ביולוג נודע שעשה חיל בלימודיו ומחקריו בארצות הברית, וכן ססיל ואולימפה (אימו של ארנסט פראנסיון, שהצטרף מאוחר יותר לבית החרושת לשעונים של דודו אוגוסט, והפך בהמשך לראש החברה ולמייסד המותג "לונג'ין").

מצד אימו, בני משפחת מאיור (Mayor), היה אוגוסט אגאזי קשור למשפחת הבנקאים פורנאשון (Fornachon) מהעיר נשאטל. אגאזי גם נישא לבת-דודו, בת למשפחת פורנאשון (לה היה נשוי עד לפטירתה בגיל 25), ובצעירותו - עת הגיעו לגיל 23 - אף עבד בבנק של דודו, פראנסואה מאיור-פורנאשון (François Mayor-Fornachon).

באותה עת, בראשית המאה ה-19, היו מעורבים עסקי הבנקאות של משפחת פורנאשון בהשקעות בתעשיית השעונים השווייצרית, באמצעות מימון מספר חברות ובתי מלאכה שעסקו בתחום השענות. אגאזי הצעיר נחשף בעת עבודתו כבנקאי לעולם השעונים, ובשנת 1832 קיבל הצעה מעורך-הדין והשען הנרי ראגל הבן (Henri Raiguel Jeune) מהעיירה סאן-אמייה להצטרף אליו כשותף לעסקי השעונים שלו.

עורך הדין ראגל היה באותה עת בעל ניסיון בעולם השענות, בהיותו צאצא למשפחת השענים של ז'ונא ראגל (Jonas Raiguel) מהעיירה הקטנה קורז'מון (Corgémont), שכמה מאבותיה היו בעבר נוטריונים, שופטים ואנשי כנסייה. בניו של ז'ונא ראגל - אברם ראגל (Abram Raiguel), ז'אן-פייר ראגל (Jean-Pierre Raiguel) וז'אן-הנרי ראגל (Jean-Henri Raiguel) - הם שביססו את העיסוק המשפחתי בהורולוגיה, בו המשיך לעסוק גם בנו של ז'אן-פייר ראגל, הוא הנרי ראגל הבן.

בראשית דרכו, בתחילת המאה ה-19, הפעיל הנרי ראגל את הסדנה העצמאית שלו תחת השם המסחרי "ראגל הבן מסאן-אמייה וקורז'מון" (Raiguel le Jeune de St-Imier et Corgémont), ובסביבות שנת 1832 החליט להרחיב את פעילותו באמצעות צירוף שותפים נוספים לחברה. זו הייתה הנקודה בה החליט ראגל לפנות לאגאזי בהצעה להצטרף אליו כשותף לסדנת השעונים שלו.

חרף גילו הצעיר, בהיותו בעל הון מכובד בזכות עצמו, החליט אגאזי להצטרף לשותפות עם הנרי ראגל, כמו גם עם קרוב משפחתו של ראגל, עורך-הדין פלוריאן מורל. הסכם השותפות הרשמי נחתם בפני נוטריון ב־25 בפברואר של שנת 1833, והשותפות החדשה, שלימים תהפוך לחברת לונג'ין המודרנית, יצאה לדרך תחת השם "ראגל הבן ושות'" (Raiguel Jeune & Cie).

בשנים הראשונות לשותפות יצרו בסדנה ובבית המלאכה של ראגל, מורל ואגאזי שעוני כיס מעולים במארזי זהב וכסף שהתבססו על מנגנוני Verge פופולריים פרי המצאתו של הממציא-האמן אדואר לואי פרדריק ז'אפי (Édouard Louis Frédéric Japy), ושזוכים כיום לכינוי AA1.

רבים משעוני השותפות נמכרו מחוץ לגבולות שווייץ. חלק מהשעונים יוצאו לגרמניה, בשל היכרות אישית טובה של ראגל עם תכשיטנים ובתי ממכר לשעונים בגרמניה (ובמיוחד בלייפציג ובסביבתה). בנוסף, בשל קשרי משפחה של אגאזי עם בעליהם של מספר בתי ממכר לשעונים בארצות הברית, יוצאו רבים משעוני השותפות גם אל מעבר לאוקיינוס לצורך מכירתם בארצות הברית.

בשנת 1838 החליט הנרי ראגל לפרוש מעיסוקו כשען, ואיפשר לשותפיו, אגאזי ומורל, לרכוש את חלקו בשותפות, וכן את המבנה שממנו פעלה החברה. בשנה זו שונה שמה של השותפות ל"אגאזי ושות'" (Agassiz & Cie), ובהמשך - כתשע שנים לאחר מכן - עזב גם פלוריאן מורל את השותפות, תוך שהוא מותיר את אגאזי כבעלים הבלעדי של החברה. בשל כך, בשנת 1847 שונה שמה של החברה ל"אוגוסט אגאזי" (August Agassiz).

הצטרפותו של ארנסט פראנסיון והקמת בית המלאכה החדשני בלה-לונג'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיינו של אגאזי, הבנקאי ארנסט פראנסיון נולד בעיר לוזאן (Lausanne) בתאריך 10.07.1834 למארק פראנסיון (Marc Francillon), סוחר ברזל, ולגב' אולימפה פראנסיון לבית אגאזי (Olympe Agassiz) - אחותו של אוגוסט אגאזי. את לימודי הכלכלה וראיית החשבון למד בעיר שטוטגרט שבגרמניה. לבקשת דודו, אוגוסט אגאזי, חזר פראנסיון לשווייץ, ופנה לעזור בבית המלאכה של דודו בסאן-אימייה. בתחילה, סייע פראנסיון בעבודת המשרד, ובשנת 1853 פנה להתמחות בהורולוגיה בסדנת שענות במוטייה (Môtiers) שבואל-דה-טראבר (Val-de-Travers) - שם הקדיש מעל לשנה ללימודי התחום ולהתמחות בו.

בשנות השישים של המאה ה-19, בעקבות מחלה בה לקה אגאזי טרם יום הולדתו ה-40, הועברה השליטה בחברה לאחיינו, פראנסיון. סימני מחלתו של אגאזי ניכרו בו לאחר שחזר מביקור בעיר לייפציג בגרמניה. בעקבות מחלתו, פרש אגאזי עם שלושת ילדיו להבראה בעיר לוזאן (Lausanne), תוך שתושבי סאן-אמייה מעניקים לו אזרחות לשם-כבוד על תרומתו לעיר ועל שירותו הציבורי כראש העיר.

טרם להעברת השליטה בחברה לפראנסיון, מינה אגאזי ביפוי כוח מתאריך 01.06.1850 שני עובדים בכירים בבית המלאכה שלו - מסר פרדריק ביאטרי (Messrs Frédéric Bétrix) ולוסיאן מורל (Lucien Morel) - לפקח על המפעל בהיעדרו, עם סמכויות לפעול ביחד ובנפרד. בשנת 1854 מינה אגאזי באמצעות יפוי כוח חדש את כוחו של המנהל פרנסואה סקרטאן (François Secretan) לנהל את בית המלאכה.

בתאריך 04.09.1856 נפגע בית המלאכה של אגאזי במהלך שריפה שפרצה ברחובה הראשי של סאן-אימייה בשעות אחר הצהריים. השריפה התפשטה במהירות מערבה, בשל שילוב של רוחות חזקות שליבו את האש ובשל מחסור במים שמנע מכוחות הכיבוי המקומיים לכבות את השריפה מוקדם יותר. צוות עובדי בית המלאכה, לרבות ארנסט פראנסיון והבכיר אדואר סאבוי (Edouard Savoye), פינו ככל יכולתם את כלי העבודה, הרכיבים והספרים שהיו במקום. לימים יהפכו בני משפחתו של סאבוי לחברי ההנהלה הבכירה של לונג'ין לאחר פטירתו של ארנסט פראנסיון בתחילת המאה ה-20.

זמן קצר לאחר השריפה, נקרא פראנסיון לשירות מילואים על מנת לעצור התקוממות מצד מלוכני נוישאטל.

לאחר שנפגע בשריפה, אורגן מחדש בית המלאכה של אגאזי עם שובו של פראנסיון בבית שרכש אגאזי ברחוב שנושא את שמו, בכתובת רחוב אגאזי (Rue Agassiz) מספר 11 סאן-אמייה, ושהוקף בעצים ירוקים, צמחי ריח, נוי ותבלין. בשנת 1861 עבר ניהול בית המלאכה לידיו של פראנסיון (בניהול משותף עם פרנסואה סקרטאן), ובתאריך 01.07.1862 העביר אגאזי גם את השליטה בבית המלאכה - במלואה - לידיו של פראנסיון, במקביל להחלטתו של סקרטאן לפרוש מעסקי השעונים.

פראנסיון היה נחוש לייעל את תהליכי היצור, בין השאר בשל התחרות הגוברת באותן שנים מצד תעשיית השעונים הצרפתית, אך במיוחד לאור המומחיות יוצאת הדופן שגילתה באותם ימים תעשיית השעונים האמריקאית. תחת מותגים כדוגמת וולתאם (Waltham), יצרה תעשיית השעונים האמריקאית שעוני כיס בעיצובים מרהיבים ודיוק יוצא דופן לאותם ימים, ובמחירים תחרותיים, בעזרת שימוש באמצעים תעשייתיים ובמודל יצור יעיל בהרבה לעומת שיטת האטבליזאז' (Établissage) שהייתה נהוגה בסאן-אמייה.

בשל כך, כדי להתחרות בתעשיית השעונים האמריקאית - המליץ פראנסיון בפני אגאזי להעביר את מודל יצור השעונים בחברתם מהמודל המסורתי למודל תעשייתי, תחת קורת גג אחת ובית מלאכה מרכזי שמשתמש במכונות בתהליך הייצור. ואכן, לאחר ששמע את נימוקיו, הסכים אגאזי להצעתו המהפכנית של פראנסיון ונתן את ברכתו למהלך. על מנת לאפשר את המהלך, המליץ אגאזי לפראנסיון להסתייע בקרוב משפחתו, המהנדס המחונן ז'אק דויד.

תחת הנהגתו של פראנסיון, רכשה החברה חלקת אדמה באחו ירוק שכונה בפי התושבים המקומיים בכינוי "לה-לונג'ין", והקימה בשטח זה סדנה ובית חרושת לשעונים, כחלק ממהלך זה, שינתה החברה את שמה ל"לונג'ין" על שם חלקת האחו בה ממוקם בית החרושת. העבודה בבית החרושת החדש החלה בין השנים 1866 ל-1867, אז עבר בסיס היצור של החברה אל לה-לונג'ין.

במהלך העשורים הבאים, זכתה החברה בפרסים מרובים בתערוכות בינלאומיות בשל חידושיה בתחום ההורולוגיה, וכן בזכות האיכות הגבוהה של מוצריה.

בין השאר פיתחה החברה מספר מנגנוני כרונומטר מדויקים לשימושן של משלחות מחקר.

המאה העשרים: התפתחותה של לונג'ין ותרומתה לעולם התעופה, הניווט וגילוי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת המאה ה-20 החלה החברה בשיתוף פעולה עם מארגני תחרויות מענפי ספורט שונים כמו ענף התעמלות הקרקע ומרוצי הגרנד פרי, לצורך אספקת שעונים לטובת מדידת הזמנים של המשתתפים.

לונג'ין תזמנה את טיסת הסולו הראשונה של צ'ארלס לינדברג, אשר חצה את האוקיינוס האטלנטי. לינדברג עצמו גם שרטט תכנון משלו לחוגת שעוני טייסים, אותו הפיקה לונג'ין לטובת טיסותיו. התכנון כלל אלמנט של חוגת זווית אותה הכניס לינדברג לשעון היד בעיצובו, בהתבסס על שעוני Weems מאותה התקופה.

שעון לונג'ין ליווה גם את רואלד אמונסן שטס לראשונה מעל לקוטב הצפוני וכן את אמיליה ארהרט, שהייתה האישה הטייסת הראשונה לחצות את האוקיינוס באמצעות מטוס.

בנוסף לצ'ארלס לינדברג ולאמיליה ארהארט, נמנים עם האישים הבולטים שהחזיקו בבעלותם שעוני לונג'ין גם המדען פרופ' אלברט איינשטיין (שהיה בעליהם של שני שעוני לונג'ין, שעון כיס ושעון יד), הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית ד"ר נחום סוקולוב, הטייס מגלה-הארצות וחלוץ התעופה וחקר הקוטב הצפוני אדמירל ריצ'רד א. בירד, לורנס איש ערב (החזיק בבעלותו שעון לונג'ין תחת שם המותג West End), חוסיין, מלך ירדן והמיליארדר הווארד יוז.

שעוני לונג'ין בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הפיצה חברת לונג'ין שעונים באיכות גבוהה גם בישראל, עם דגם מיוחד לרגל יום העצמאות ה-57 של מדינת ישראל.

מדובר בשעון GMT שעל פניו מוצגות ערים ברחבי העולם לרבות ירושלים בצבע כחול. השעון התבסס על מנגנון מכני אוטומטי, כאשר על המטוטלת האוטומטית הוטבע סמל מגן דויד.

תמונות שעונים היסטוריים ומוזיאוניים מתוצרת לונג'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנון מוקדם ל- AA1 שיצר השען הנרי ראגל הבן (ממייסדי לונג'ין והשען המוביל שלה בשנותיה הראשונות) בעבור בית ממכר לשעונים בגרמניה בתחילת המאה ה-19, על בסיס מנגנון Verge בעיצוב ז'אפי. המנגנון נחתם בחלקו הפנימי בידי ראגל בחותמת H.Raiguel JNE (קיצור של Henri Raiguel Jeune). פריט זה הוא אחד מהפריטים המוקדמים ביותר שקשורים לעבודתם המוקדמת של מייסדי לונג'ין.
מנגנון AA4 שיוצר בתקופת ארנסט פראנסיון בבית המלאכה החדש בלה-לונג'ין. המנגנון שייך לאחד מ־400 השעונים הראשונים שיוצרו לראשונה תחת המותג "לונג'ין" בשנת 1867 במארז כסף, ויוצר בתקופת המעבר של לונג'ין מעידן ה- Établissage בטרם עברה החברה לייצר את שעוניה החדשים באופן תעשייתי עם מנגנוני 20A. המנגנון נחתם בגרסה הראשונה של לוגו שעון החול המעופף של החברה, מעליו מופיע גם השם "א. פראנסיון".
דגם שעון הכרונוגרף הראשון מתוצרת לונג'ין (20H), שיוצר בשנת 1878. גוף השעון עשוי כסף, והמנגנון נמתח באמצעות כתר (ולא באמצעות מפתח-מתיחה). המנגנון יוצר תוך שימוש בטכנולוגיה החדשנית-דאז שהמציא השען אלפרד לוגרין (Alfred Lugrin), ושנרשמה כפטנט במשרד הפטנטים של ארצות הברית.
דוגמה לשעון יד מוקדם מתוצרת לונג'ין משנת 1909.
דגם של שעון ניווט לטייסים שפיתחה לונג'ין בשנות ה-30 של המאה העשרים על פי עיצובו של הטייס החלוץ צ'ארלס לינדברג. מלבד הצגת השעה באמצעות מחוגים מפלדה מוכחלת, כולל השעון שתי חוגות נוספות, חיצונית ופנימית, שניתן לכוון לצורך ביצוע חישובי ניווט. באמצעות שילוב עם שני כלי ניווט נוספים, מאפשר השעון לטייס לזהות את מיקומו הכללי על קווי האורך והרוחב בעולם, ומהווה אבולוציה של שיטת ניווט דומה שהמציא קודם לכן מורו של לינדברג, ווימס.
דוגמה לשעון יד צבאי לצוותי אוויר מתוצרת לונג'ין שיוצר לפי הזמנה במהלך שנות ה-40 בעבור חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF). השעון שבתמונה יוצר בשנת 1943, ומאופיין במארז מפלדת אל-חלד, חוגה עם מרקרים מצוירים, מחוגים מפלדה מוכחלת וכתר מתיחה וכיוון גדול מהרגיל לצורך מתיחה וכיוון נוחים של השעון גם בעת עטיית כפפות.
דוגמה לשעון מודרני מתוצרת לונג'ין משנת 2016 מסדרת Master Collection. השעון כולל מנגנון מכני-אוטומטי המציע פונקציית תאריכון ולוח-שנה וכן פונקציית Moonphase המאפשרת לעקוב אחר מצב הירח בשמיים, חוגה העשויה מאם-הפנינה, מחוגים מפלדה מוכחלת ומארז מפלדת אל-חלד המשובץ סביב חלקו העליון ביהלומים.
דוגמה לאחד מהדגמים המוקדמים של שעוני ה- Ultra Chron מתוצרת לונג'ין. ה- Ultra Chron הייתה סדרת שעונים מסוג אולטרה-כרונומטר (שעונים בעלי כושר דיוק גבוה במיוחד) שצוידו במנגנון מכני-אוטומטי שמסוגל לפעום במהירות של 10 פעימות בשנייה, לצורך יצירת התמדה בתנועת המנגנון (בשונה משעוני כרונומטר או שעונים רגילים שפועמים במהירויות נמוכות יותר). המנגנון פותח בידי לונג'ין במהלך שנות ה-60 של המאה העשרים והוצג לציבור בשנת 1967. יחודו של הדגם המוקדם שבתמונה הוא בכך ששווק תחת סדרת "Flagship", ולא תחת השם Ultra Chron.
דוגמה לשעון יד מתוצרת לונג'ין מסדרת שעוני Grand Prize, בעל מנגנון מכני-אוטומטי במארז מזהב 14 קאראט, שנמכרו בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים.
דוגמה לשעון יד עם מנגנון מכני-אוטומטי מסדרת Conquest של לונג'ין משנת 1959 במארז מזהב 18 קאראט. סדרת Conquest הייתה הסדרה הראשונה שהציעה לונג'ין תחת שם ספציפי ומיוחד, והתאפיינה במנגנונים עמידים במיוחד. לצורך פיתוח השעונים, השתמשה החברה בטכנולוגיה שפיתחה בתחילת המאה העשרים לצורך יצירת שעונים עמידים במיוחד לטובת משלחות המחקר לקוטב הצפוני. שעוני הסדרה התאפיינו בעמידות משופרת למים, זעזועים ושדות מגנטיים.
דוגמה לשעון יד מכני מסדרת Flagship מתוצרת לונג'ין מסוף שנות ה-50, העשוי מזהב 18 קאראט וחוגה כסופה. סדרת Flagship התבססה על עיצובי סדרת Conquest, והציעה שעוני יד מעוצבים (Dress Watches) עם מנגנונים מכניים ומכניים-אוטומטיים.
דוגמה לשעון כיס במארז כסף מתוצרת לונג'ין מתחילת המאה ה-20, שיוצר בלעדית בעבור מכירה לשוקי האימפריה העות'מאנית. בשונה מכל שאר שעוני הכיס שיצרה לונג'ין בתחילת המאה ה-20, שעוני הכיס שיועדו לשוק העות'מאני יוצרו עם חוגת מספרים ייחודית ללא שימוש בספרות ערביות (Arab Numerals) או בספרות רומיות, וכן מנגנון מכני בלעדי למתיחה באמצעות מפתח-מתיחה (כלומר בשיטת המתיחה המסורתית שהייתה מקובלת עד לסוף המאה ה-19), ולא באמצעות כתר מתיחה חדשני ככל שאר השעונים שיצרה לונג'ין לשאר שוקי העולם.
שעון לונג'ין שהוענק במתנה לנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, נחום סוקולוב. על כיסוי השעון נחרט לאות הערכה: "מאת ציוני לודג' לנשיא האכסקיוטיבה הציונית מר נחום סוקולוב, ז' אדר תרפ"ג"