לוראזפאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חוסר בקישורים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לוראזפאם
לוראזפאם
Lorazepam3DanJ.gif
שם IUPAC
(RS)-7-Chloro-5-(2-chlorophenyl)-3-hydroxy-1,3-dihydro-2H-1,4-benzodiazepin-2-one
שמות מסחריים בישראל
לוריוון[1]
נתונים כימיים
כתיב כימי C15H10N2Cl2O2 
מסה מולרית 321.2
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 85%
זמן מחצית חיים 9–16 שעות
בטיחות
מעמד חוקי בארצות הברית נכלל ב-Schedule IV. החומר נמצא ברשימת החומרים הפסיכוטרופיים (תוספת מספר 4 של אמנת האו"ם בדבר חומרים פסיכוטרופיים)[2]
קטגוריית סיכון בהריון D (בארצות הברית)
מזהים
מספר CAS 846-49-1
PubChem 3958
ChemSpider 3821

לוראזפאם היא תרופה הנמצאת בשימוש מאז 1971. התרופה שייכת לקבוצת תרופות הנקראות בנזודיאזפינים, והמשמשת להקלת מתח ועצבנות, להרפיית שרירים ולהשראת שינה. לוראזפאם משמש לטיפול בחרדה ובנדודי שינה, וכן לטיפול במצבי חרדה הקשורים עם דיכאון.

מנגנון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה היא אגוניסט של רצפטור מסוג GABA

פרמקוקינטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lorazepam נספג בקלות ממערכת העיכול לאחר ארוחה, בעל זמינות ביולוגית של כ -90%; ריכוזי שיא בפלזמה מתרחשים כשעתיים לאחר מינון אוראלי. פרופיל הקליטה לאחר הזרקה תוך שרירית דומה לזה שאחרי נטילת תרופה דרך הפה. כ- 85 אחוז בדם נמצא קשור לחלבוני פלזמה. הוא חוצה את מחסום הדם-מוח וגם את השליה, כמו כן הוא נכנס לחלב אם. Lorazepam מפורק בכבד לגלוקורניד לא פעיל, ומופרש בשתן. זמן מחצית החיים שלו נע בין 10 עד 20 שעות.

התוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lorazepam הוא בנזודיאזפין קצר טווח עם תכונות כלליות דומות לאלה של דיאזפם. הוא משמש לטיפול בטווח הקצר של הפרעות חרדה כולל הפרעת פאניקה, כחומר היפנוטי לטיפול לטווח הקצר בנדודי שינה ובפרכוסים.ל Lorazepam יש פעילות אנטיאפילפטית ממושכת והוא רשאי להיות טיפול הראשוני המועדף. הוא משמש גם לבקרה של בחילות והקאות הקשורות לסרטן וכימותרפיה.

פיתוח תלות ושימוש לרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח תלות הוא שכיח לאחר שימוש קבוע בבנזודיאזפינים, אפילו במינונים טיפוליים לתקופות קצרות. תלות היא סבירה במיוחד בחולים עם היסטוריה של שימוש באלכוהול או בסמים ובאלה עם הפרעות אישיות. לכן יש צורך בהפחתה הדרגתית של המינון לאחר שימוש קבוע במשך אפילו כמה שבועות; הזמן הדרוש לנסיגה יכול לנוע בין כ 4 שבועות לשנה או יותר. מינונים גבוהים של לוראזפם ובנזודיאזפינים אחרים, מוזרקים לווריד, על ידי צרכני סמים כשימוש לרעה, שלא לצורך טיפולי, אלא להשגת השפעות אופוריות.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמנום, סדציה, חולשת שרירים, ואטקסיה הן תופעות לוואי השכיחות ביותר של שימוש בלוראזפם. הם בדרך כלל חולפות במהלך הזמן והן תוצאה של דיכוי מערכת העצבים המרכזית. תופעות לוואי שכיחות פחות כוללות סחרחורת, כאב ראש, בלבול, דיכאון, דיבור לא ברור או קשיים בהגייה- -dysarthria. שינויים בחשק מיני, רעד, הפרעות ראייה, אצירת שתן או בריחת שתן, הפרעות במערכת העיכול, שינויים בהפרשת רוק, ואמנזיה. חלק מהחולים עשויים להפגין עוינות, תוקפנות, וביטול עכבות. צהבת, הפרעות בדם, ורגישות יתר לתגובות דווחו רק לעתים נדירות; עלייה בערכי אנזימי כבד. דיכאון וירידה בלחץ הדם הריאתי מתרחשים מדי פעם עם מינון גבוה ושימוש Parenteral. כאב וthrombophlebitis עלולים להתרחש לאחר מספר שימושים דרך הווריד.

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה משווקת בארץ על ידי חברת DEXXON תחת השם המסחרי LORIVAN.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לוראזפאם, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
  2. ^ פקודת הרוקחים; התשמ"א-1981

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.