לוראזפאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוראזפאם
לוראזפאם
Lorazepam3DanJ.gif
שם IUPAC
(RS)-7-Chloro-5-(2-chlorophenyl)-3-hydroxy-1,3-dihydro-2H-1,4-benzodiazepin-2-one
שמות מסחריים בישראל
לוריוון[1]
נתונים כימיים
כתיב כימי C15H10N2Cl2O2 
מסה מולרית 321.2
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 85%
מטבוליזם כבדי
זמן מחצית חיים 9–16 שעות
הפרשה כלייתית
בטיחות
מעמד חוקי בארצות הברית נכלל ב-Schedule IV. החומר נמצא ברשימת החומרים הפסיכוטרופיים (תוספת מספר 4 של אמנת האו"ם בדבר חומרים פסיכוטרופיים)[2]
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון D
סיכון לתלות גבוה
דרכי מתן אוראלי, שרירי, ורידי
מזהים
מספר CAS 846-49-1
PubChem 3958
ChemSpider 3821

לוראזפאם (Lorazepam) היא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים הנמצאת בשימוש מאז שנת 1971 ומשמשת כטיפול אקוטי לסטרס, להרפיית שרירים תפוסים שלא הגיבו היטב לטיפול תרופתי ממשפחה תרפויטית סבירה אחרת וכן להשראת שינה במקרי אינסומניה (בכל הנוגע לאינסומניה כרונית טיפול בלוראזפאם ניתן כחלק מטיפול משולב, כלמר לא כטיפול יחידני וזאת בכדי למנוע תלות פיזולוגית לפחות).

לוראזפאם משמש גם לטיפול בחרדה ובנדודי שינה, וכן לטיפול במצבי חרדה המלווים בדיכאון.

התרופה היא אגוניסט של רצפטור מסוג GABA.

פרמקוקינטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה נספגת בקלות ממערכת העיכול לאחר ארוחה. ריכוזי שיא בפלזמת הדם מושגים כשעתיים לאחר מתן אוראלי. פרופיל הקליטה לאחר הזרקה תוך שרירית דומה לזה שאחרי נטילת התרופה דרך הפה. לוראזפאם חוצה את מחסום הדם-מוח וגם את השליה. כמו כן הוא מתערבב בחלב האם. התרופה מפורקת בכבד לגלוקורניד לא פעיל, ומופרשת בשתן.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוראזפאם הוא בנזודיאזפין קצר טווח עם תכונות כלליות דומות לאלה של דיאזפאם. הוא משמש לטיפול בטווח הקצר של הפרעות חרדה, בנדודי שינה, ובמקרים נדירים כנוגד פרכוסים. התרופה משמשת גם לבקרה של בחילות והקאות הקשורות לסרטן וכימותרפיה.

פיתוח תלות ושימוש לרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח תלות שכיח לאחר שימוש קבוע בבנזודיאזפינים, אפילו במינונים טיפוליים לתקופות קצרות[דרושה הבהרה]. תלות היא סבירה במיוחד בחולים עם היסטוריה של שימוש תדיר באלכוהול או בסמים, ובחולים עם הפרעות אישיות[דרושה הבהרה]. מסיבה זו, אם פותחה תלות, יש צורך בהפחתה הדרגתית של המינון, גם אם נעשה שימוש קבוע אך ורק לזמן קצר של מספר שבועות.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמנום, ישנוניות, חולשת שרירים, ואטקסיה הן תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופה, והן חולפות בדרך כלל. תופעות לוואי שכיחות פחות כוללות סחרחורת, כאבי ראש, בלבול, דיכאון, דיבור לא ברור או קשיים בהגייה, שינויים בחשק המיני, רעד, הפרעות בראייה, אצירת שתן או בריחת שתן, הפרעות במערכת העיכול, שינויים בהפרשת הרוק ואמנזיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוראזפאם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לוראזפאם, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
  2. ^ פקודת הרוקחים; התשמ"א-1981

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.