הפרעת חרדה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| ציור הצעקה של אדוארד מונק | |
| תחום | פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קלינית |
|---|---|
| שכיחות | 12% בשנה[1] |
| טיפול | שינויים באורח החיים, פסיכותרפיה, טיפול תרופתי |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
286227  |
| MeSH | D001008 |
  | |
הפרעות חרדה הן קבוצה של הפרעות נפשיות, אשר הסובלים מהן חווים תחושות עזות של חרדה המופיעות בעיתוי בלתי הולם, לא חולפות תוך זמן קצר ומפריעות לניהול חיים תקינים. ניתן לסווג הפרעות חרדה לחרדות כלליות, שאינן תלויות בגירוי ספציפי, או בגירוי שלא יגרום לחרדות אצל רוב בני האדם; ולחרדות מצביות הנובעות ממצב שנראה לרוב בני האדם מאיים, אם כי לא כולם חשים חרדה כתוצאה ממצבים אלו. דוגמה לחרדה מצבית היא "חרדת בחינות" המופיעה בעוצמות שונות אצל אנשים שונים.
מושגים יסודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות חרדה מורכבות מחרדה קבועה ומהתקף חרדה. החרדה הקבועה נמצאת כל הזמן ברקע, ולרוב גורמת לסובלים מחרדות מצביות להימנע מן הגירוי הגורם להתקף, לדוגמה אדם הסובל מבעת-סגור (קלאוסטרופוביה) יימנע מלהשתמש במעליות. התקפי חרדה – מכונים גם התקפי בהלה, מאופיינים בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה, לרוב כתוצאה מחשיפה לגורם הגירוי. החשיפה יכולה להיות ישירה או עקיפה, לדוגמה אדם הסובל מחרדה מחרקים עלול לחוות התקף גם מצפייה בחרק בטלוויזיה. להתקף חרדה ישנם מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש), קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר – עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הילחם או ברח). ההתקף עלול להיחוות באופן טראומטי, אלו שחוו אותו סבורים לעיתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית. כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.
סוגים שכיחים של הפרעות חרדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חרדה חברתית – המאפיין את החרדה החברתית הוא הופעתם של סימפטומי חרדה, עד התקף חרדה מלא, בשל עשיית פעולה בעלת אופי חברתי כלשהו. דיבור לפני קהל, למשל, עלול ליצור חשש גם אצל אדם שאינו חרד חברתית, אך אצל הלוקה בחרדה חברתית, החשש יהיה גדול בהרבה ויקשה על חייו באופן ממשי. גם פעילויות שאינן גורמות לאדם נורמלי כל חרדה, כמו כתיבה בציבור או אכילה בפומבי ואפילו הצבעה בבחירות, יכולות להיראות כה מפחידות לחרד חברתית, עד שהכורח להימנע מהן יכתיב את מסלול חייו. סימפטומי החרדה הפוקדים את האדם יוצרים מעגל קסמים, שכן לחרדתו הראשונית נוספת חרדה נוספת, עזה לא פחות, שמא אחרים ישימו לב למצוקתו. מעריכים ש-1 מכל 13 אנשים בעולם סובל מבעיה נפשית זו.
הפרעת חרדה מוכללת – חרדה שאינה אפיזודית, אלא מתמשכת. הסובלים ממנה מתמודדים עם תסמינים פסיכולוגים וגופניים כאחד הכוללים לדוגמה, הפרעות שינה, קצב לב מהיר, כאבי ראש, קוצר נשימה ועוד. במישור הרגשי והקוגניטיבי היא גורמת לדאגה וחרדה בלתי פוסקות לגבי מספר תחומי חיים מרכזיים, וכן קשיי קשב. שכיח מאוד שהפרעה זו נלוות להפרעות פסיכיאטריות נוספות.
פוביות – בנוסף לפוביות הקשורות להפרעות החרדה שלעיל, ישנן פוביות הקרויות "פשוטות" וממוקדות בחשש עז מפני מצב מסוים או אובייקט מסוים. מושאים אופייניים לפוביות הם נחשים, מקומות סגורים מקומות גבוהים. עד היום, נרשמו עד עתה למעלה מ-250 פוביות. כמו בחרדות שנמנו קודם, גם כאן הופך הצורך להימנע מפגישה עם מושא החרדה למרכזי בחייהם של בעלי הפוביה. ידוע על לוקים בפחד מזריקות שנמנעים כליל מטיפול רפואי, ועל כאלו שמפחדים מרופאי שיניים ומנסים לעקור שן כואבת בצבת, ואף על אנשים המפחדים משוטרים.[2] תגובה קיצונית לפוביה עלולה להיות עילפון.
הפרעת פאניקה – הפרעה המתפתחת אצל חלק מהאנשים שעברו התקף חרדה. הפרעה זו מאופיינת בפחד מתמשך מהתקף חרדה נוסף או השלכותיו. כתוצאה מפחד זה האדם מאמץ התנהגויות והימנעויות שלדעתו מגינות עליו מפני התקף נוסף או מונעות השלכות שהוא חושש מהן בזמן התקף. בפועל התנהגויות אלו מחזקות את ההפרעה וגורמות להגבלה הולכת וגוברת בחיי האדם, עד לפיתוח אגורפוביה המונעת מהאדם לתפקד מחוץ לביתו.
אגורפוביה – פחד מיציאה מחוץ לבית, פחד ממרחבים גדולים ופתוחים כגון: כבישים, רחבות וכו'. לעיתים קרובות מתפתח כתוצאה משורה של התקפי חרדה, ומהחשש שהם יפקדו את האדם כשהוא מצוי בציבור. הביטויים לכך יכולים להיות על ידי כך שהאדם מקבל שיתוק בעת רצונו לבצע פעולות פשוטות ואו ביטויים לא רצוניים שיפריעו לו בעת תפקודו מחוץ לביתו.
האגורפוביה יכולה לשבש כליל חיים תקינים, שכן האנשים שחווים אותה נמנעים כמה שיותר לצאת מהבית על מנת לא לגרום להחרפת החרדה. אלו שלא חוו אותה מתקשים להבין את עוצמת הקושי שלפניו עומד האגורפוב בשעה שהוא מנסה לגבור על חרדתו.
גורמים אחרים היוצרים פוביות פשוטות: מקומות סגורים (קלאוסטרופוביה), מקומות גבוהים (אקרופוביה), חתולים (פלינופוביה), עכבישים (ארכנופוביה).
גורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למערכת הגופנית מפיקת החרדה יש ערך אבולוציוני ברור. סיכוייו של אורגניזם להותיר ולדות גדל, אם קיים בו מנגנון הגורם לו להימנע מגירויים אשר מסכנים את בריאותו או חייו.
מחקרים הראו כי הפרעות חרדה הן בחלקן נלמדות ובחלקן מולדות. לדוגמה, כאשר חשפו גורי קופים לצילום וידאו של נחשים לראשונה הם לא פחדו מהם, אולם בעזרת יצירת התניה שלילית הצליחו ליצור באותם קופים תגובת פוביה מנחשים. מחקרי תאומים ותורשה מראים שיש מרכיבים גנטיים לנטייה להפרעות חרדה. מניחים שכמו בליקויי נפש אחרים גם כאן מחסור במוליך העצבי סרוטונין מהווה גורם. גם לפוביות תורמת הגנטיקה, אך נראה שיש בהן בנוסף מרכיב התנהגותי חזק. זאת אומרת שניתן להתנות חרדות. לגבי חרדה חברתית, התברר שאפשר לאבחן אותה כבר מגיל מאוד צעיר, והחרדים חברתית מאופיינים כבר מינקות בקצב פעימות לב גבוה יותר.
התאוריה הפרוידיאנית מתארת פוביות וחרדות כאילו הן נובעות מהשלכות של תסביכים וקונפליקטים בלתי פתורים. במקרה הידוע של האנס בן ה-5 סבר פרויד שחרדתו של הילד מפני סוסים מבטאת את קנאתו האדיפלית באביו, ואת חששו שהאבא יסרס אותו בעטיה. הסברים כאלו אינם מקובלים כיום.
הגישה הביהביוריסטית וניתוח ההתנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הגישה הביהביוריסטית הפרעת חרדה היא סוג של התנהגות עם רגשות שליליים נלווים שסיבותיה בעברו של הפרט. האדם נולד לעולם עם מתגונני הגנה רפלקסיביים נגד גירויים כגון כאב, חום קיצוני, מכות חשמל, רעש חזק, וכן הלאה.[3] גירויים אלה נחשבים לאבריסיביים (מעוררי דחייה) מכיוון שמעוררים באדם התנהגות של בריחה או הימנעות. באמצעות תהליך ההתניה הקלאסית הסביבה יכולה ליצור באדם תגובת פחד לגירוי נייטרלי. למשל ילד שנמצא בחדר חשוך (גירוי נייטרלי) שומע לפתע קול חזק של רעם (גירוי אברסיבי מולד). בין הגירויים יכול להיווצר קשר מותנה והילד יפחד להישאר לבד בחושך.
אם ילד נמצא בסביבת בית ספר, אשר בה ילדים שצוחקים עליהם ומתייחסים אליהם בחוסר כבוד, גם מתעללים בהם פיזית, אצל הילד נוצר קשר בין הגירוי חברתי שצוחקים על מישהו לבין האלימות והבריונות שבאים בהמשך. במצב כזה, אם הילד יאמר משהו שבעקבותיו יצחקו עליו, הצחוק של התלמידים יהווה השפעה של גירוי מעניש, וההתנהגות של הילד תוענש (תרד בתדירותה), בנוסף יתלוו הרגשות שליליות של פחד. תהליך זה מתאר היווצרות של חרדה דרך ההתניה האופרנטית בסביבות חברתיות. תלויות עונשיות מובילות להפרעת חרדה חברתית.[4]
דרכי טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]שימוש בתרופות נוגדות דיכאון (כגון תרופות משפחת ה-SSRI) מקובל כיום לטיפול בהפרעות חרדה שונות, אף שבמקרים רבים תרופות אלה אינן יעילות. גם בנזודיאזפינים נלקחים כטיפול לחרדה – השפעתם קצרת טווח והם נחשבים ליעילים אך בשימוש ממושך ורציף השפעתם נחלשת והם עלולים לגרום להתמכרות. כן ניתן להשתמש בתרופות מסוג חוסמי בטא, המקלות על ביטויים פיזיים של הפרעת חרדה בשל תכונתן להפחית את לחץ הדם ואת קצב הלב. עם זאת, כיום הן אינן נהוגות כקו טיפולי מרכזי בהפרעת חרדה, עקב מקרים של ברדיקרדיה, עד כדי דום לב במטופלים מסוימים.
בטיפול התנהגותי מוכנס המטופל בהדרגה לסיטואציות מאיימות מבחינתו (שיטת טיפול זו נקראת הקהיה שיטתית), ומלמדים אותו דרכי חשיבה שאמורות לעזור לו להתמודד עם הפחד. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי עובדים עם המטופל על התמודדות היפותטית עם הסיטואציה המאיימת תוך זיהוי עיוותי חשיבה ושימוש בהיגדים פנימיים חיוביים.
מבחינה קוגניטיבית הילד לומד טכניקות שונות העוזרות לו להתמודד עם המחשבות השליליות שלו ומבחינה גופנית, הילד מתרגל טכניקות שונות כדי לשלוט במידה מסוימת ברמה הגופנית הנלוות לחרדה. זה עוזר לילד לקבל שליטה על תגובותיו הגופניות (לוטן, 2016).
בסוגים מסוימים של חרדות, כמו חרדת טיסה, מציגים לפני המטופל גם מידע רציונלי השולל את ההצדקה לפחדיו.
טיפול נוסף, הנוגע לתסמינים הגופניים של חרדות, הוא טיפול באמצעות ביופידבק. טיפול זה משלב טיפול בהיבטים הגופניים (פיזיולוגיים), הנובעים מן החרדה, יחד עם טיפול פסיכולוגי, לטיפול בהיבטיה הקוגניטיביים של החרדה.
שיטת טיפול נוספת היא אלקטרותרפיה באמצעות גירוי גולגולתי – היא שיטת טיפול לא חודרני העושה שימוש בפולסים של זרמי חשמל זעירים (mA מיקרו-אמפר) על-פני מוחו של המטופל. טיפול זה מופעל על ידי מטופל עצמו.
שיטה חדשה יחסית (ABM – attention bias modification), שנמצאת עדיין בתהליכי מחקר, מדגישה את נושא הפניית הקשב המוגברת אל איומים אצל מטופלים עם הפרעות חרדה, ומנסה להפנות את הקשב שלהם לגירויים נייטרליים במטרה להרגיע חרדה, למשל באמצעות תרגול בתוכנת מחשב המיועדת לכך.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפרעת חרדה – מידע רפואי, באתר מכבי שירותי בריאות
- ארי לאודן, הפרעת חרדה, באתר לאומית שירותי בריאות
- דני לוטן, חרדות של ילדים, באתר מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, 19 בפברואר 2015
- חרדה, באתר המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר־אילן, 11 בספטמבר 2022
- דן אבן, הפרעות חרדה – מה שצריך לדעת, באתר כמוני, עודכן בנובמבר 2021
- אורית כהן ודנה פרידמן, אישיות: פרויד – הגישה הפסיכואנליטית: חרדה, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
טלי קרופקין, אנשים הסובלים מחרדה והרהורים מציקים הם חכמים יותר, באתר הארץ, 21 באפריל 2015- הפרעת חרדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kessler; et al. (2007). "Lifetime prevalence and age-of-onset distributions of mental disorders in the World Health Organization's World Mental Health Survey Initiative". World Psychiatry. 6 (3): 168–76. PMC 2174588. PMID 18188442.
- ^ Why you might feel paranoid and guilty when you see a police officer – even if you've done nothing wrong
- ^ Cooper, John O., Applied behavior analysis, 2nd ed, Upper Saddle River, N.J.: Pearson/Merrill-Prentice Hall, 2007
- ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904–1990., Science and human behavior., New York,: Macmillan, [1953]
- ^ האינטרנט מחליף את התרופה: תוכנת מחשב חדשה מסייעת להפיג חרדות, באתר TheMarker, 16 בינואר 2013
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.