לוראטדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוראטדין
Loratadine.svg
Loratadine - 3d, portrait orientation.png
שם IUPAC
Ethyl 4-(8-chloro-5,6-dihydro-11H-benzo[5,6]cyclohepta[1,2-b]pyridin-11-ylidene)-1-piperidinecarboxylate
שמות מסחריים בישראל
קלריטין Claritin, אלרג'ית, קלארינז, לורסטין, לורטדים, לורתרים
נתונים כימיים
כתיב כימי C22H23N2ClO2 
מסה מולרית 382.88 g/mol
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית כמעט 100%
מטבוליזם (Hepatic (CYP2D6 - (ובאמצעות 3A4)
זמן מחצית חיים 8 שעות, מטבוליט פעיל 28 שעותDesloratadine
הפרשה 40% בקוניוגציה דרך דרכי השתן
כמות דומה בצואה
בטיחות
מעמד חוקי תרופת לשיווק ללא מרשם. בישראל כלולה בסל הבריאות[1]
קטגוריית סיכון בהריון B1
דרכי מתן אורלית
מזהים
מספר CAS 79794-75-5
PubChem 3957
ChemSpider 3820
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לוראטידין (Loratadine) היא תרופה אנטיהיסטמינית מדור שני, הפועלת על קולטן ה-H1 לטיפול באלרגיה. פועלת לטווח ארוך ומגיעה לשיאה לאחר כ 8-10 שעות.

לוראטידין פותחה בחברת שרינג פלאו והופצה החל משנות ה-80 של המאה ה-20. הגנות הפטנט שלה פגו בשנת 1991 ומאז היא בשימוש נרחב, גם ללא מרשם רופא. נמכרת תחת מספר שמות מסחריים (לדוגמה, קלאריטין, לוראסטין), אך ניתן למצוא את התרופה גם לפי שמה הגנרי. היא עדיפה על פני תרופות אנטיהיסטאמיניות מדור ראשון כיוון שהיא גורמת לפחות עייפות.

אחת הגרסאות של התרופה נקראת קלאריטין-די או קלארינייס (Claritin-D or Clarinase), בשילוב עם Pseudoephedrine, המקלה על גודש באף; התרופה משמשת לטיפול בהתקררות, כמו גם בתסמיני אלרגיה.

התוויות לשימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוראטידין מיועדת להקלה סימפטומטית באלרגיות כגון: חרלת (Urticaria), סרפדת (Hives) ונזלת אלרגית (Allergic Rhinitis או "קדחת השחת"). לוראטידין אפקטיבית לטיפול משולב של תסמיני אף ועיניים: התעטשות, נזלת, עיניים מגורות או מגרדות. כמו כן, לוראטידין יכולה להפחית כאבי ראש בחוזקה חלשה עד בינונית.

לוראטידין, יכולה להקל על גירוד ממקור סרפדת או חרלת, ולכן יעילה כנגד Chronic Idiopathic Urticaria.

זמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה ניתנת דרך הפה. זמינה בכדורים, תרחיף (oral suspension), וסירופ. כמו כן היא קיימת בשילוב עם Pseudoephedrine. בנוסף, התרופה זמינה בצורת כדורים בעלי ספיגה מהירה.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתור תרופה אנטיהיסטמנית מדור שני, היא גורמת לפחות עייפות וישנוניות בהשוואה לדור ראשון, אך עדיין לא ניתן להתעלם מתופעות אלו לחלוטין (החדירות של תרופות מדור שני את מחסום הדם-מוח היא פחות יעילה ולכן גורמות פחות לתופעות אלה). למרות שישנוניות היא תופעה נדירה במינון של 10 מ״ג, מי שנוטל לוראטידין צריך להיות מודע לכך שיכולה להיות ירידה בתפקוד של כישורים קוגניטיביים (כגון: נהיגה, עבודה, לימודים). במקרה של תחושת עייפות בעת לקיחת לוראטידין, יש להימנע מצריכת אלכוהול, שיכול להחמיר את התופעה ולגרום לעייפות ניכרת.

תופעות לוואי נדירות כוללות נדודי שינה, חרדה, ועצבנות. כאבי ראש, אצירת שתן, יובש בפה, ראיה מטושטשת, עצבנות, דלקת הלחמית (conjunctivitis).

התוויות נגד (Contraindiction)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגישת לתרופה (Hypersensitivity), פגיעה קיימת בתפקודי כבד או כליה, ברקית צרת קרן (Narrow Angle Glaucoma)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוראטדין בוויקישיתוף

כל המידע על התרופה באתר Medscape

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לוראטדין, אגף הרוקחות, משרד הבריאות


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.