סרפדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פריחה אופיינית לסרפדת

סִרְפֶּדֶת (ידועה גם כחרלת ובשמה הלועזי אורטיקריה) היא פריחה אלרגית נפוצה המתבטאת בהופעה פתאומית של חבּורות אדומות בעור. גודל החבורות 5 מ"מ או למעלה מזה, הן מגרדות, ופעמים רבות העור סביבן חיוור. התגובה האלרגית יכולה לבוא ממגע ישיר עם החומר אלרגני או כתוצאה ממזון או אלרגן אחר, כגון תרופות. לעתים קרובות הסרפדת היא רק ביטוי עורי לתגובה אלרגית העשוייה להתבטא גם בלב או בדרכי הנשימה ולגרום אז לתגובה המכונה אנפילקסיס. תרופות העלולות לגרום לסרפדת הן התרופה לסוכרת אמריל (סופונילוריאה גלימפריד), פניצילין, אספירין סולפונמידים ותרופות כנגד אפילפסיה, אבל למעשה כל תרופה עשויה לגרום לסרפדת במידה והחולה המקבל אותה אלרגי כלפיה. המזונות העיקריים הגורמים לסרפדת הן: חלב, ביצים, בטנים, אגוזים ודגים, אך, שוב, למעשה כל מזון עשוי לגרום לתגובה אלרגית שתתבטא בחרלת. סרפדת עלולה להגרם גם כתוצאה ממועקה נפשית, או דחק.

הופעת התסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חַבּוּרוֹתּ (אזורים מוגבהים המוקפים בסיס אדום) הנגרמות מאורטיקריה יכולות להופיע בכל מקום על פני העור. בין אם הגורם לכך הוא אלרגי או לא, שחרור מורכב של מתווכים דלקתיים, כולל היסטמין מתאי פיטום עוריים, גורם לדליפת נוזל מכלי דם שטחיים. ניתן לזהות חבורות לפי גודלן או לפי גודל הסנטימטרים שלהן בקוטר.

אנגיואדמה הינו מצב הקשור לכך (הנגרם מסיבות אלרגיות ולא אלרגיות), אם כי דליפת הנוזל מגיעה מכלי דם עמוקים יותר. כוורות בודדות הגורמות לכאב, נשארות על העור במשך יותר מ-24 שעות, או משאירות חַבּוּרָה, עלולות להצביע על מצב חמור יותר הנקרא Urticarial Vasculitis. כוורות הנגרמות על ידי ליטוף העור (לעתים מופיעות כקווים על העור), נגרמות בשל מצב שפיר הנקרא Dermatographic Urticaria.

סיווג הסרפדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. סרפדת חריפה (acute urticaria)- נמשכת מספר ימים בתגובה למגע או חשיפה לאלרגן כלשהו. התגובה האלרגית היא מסוג ראשון (immediate hypersensitivuty) והיא תדעך מעצמה כשהחשיפה לאלרגן תיפסק.
  2. סרפדת כרונית (chronic urticaria)- כאשר הפריחה מופיעה באופן יומיומי ונמשכת לאורך תקופה העולה על שישה שבועות. הגורמים לסוג זה של סרפדת הם מורכבים לאבחון וכוללים חיכוך מכני, קור, שמש, גורמים פסיכולוגים, זהומים כרוניים או התפתחות נוגדנים עצמיים.

טיפול בסרפדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הראשון, יש צורך לזהות את הגורם האלרגי ולבודד אותו ממגע עם החולה. בשלב השני, ניתן לטפל בתכשירים אנטיהיסטמיניים. במידה והחולה אינו מגיב לתכשירים אלה, ניתן להוסיף טיפול בסטרואידים במינון נמוך או גם טיפולים תרופתיים המשפיעים על מערכת החיסון.

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.