לדלג לתוכן

ליגת ה-WNBA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
WNBA
שם מלא Women's National Basketball Association
תחום כדורסל עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגון התאחדות כדורסל הנשים הלאומית
מדינות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קבוצות 13 עריכת הנתון בוויקינתונים
נציבה קת'י אנגלברט
תקופת הפעילות 1997–הווה (כ־29 שנים)
אלופה נוכחית לאס וגאס אייסז
מרב הזכיות יוסטון קומטס, סיאטל סטורם, מינסוטה לינקס (4)
מפעל מקביל NBA
www.wnba.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמליל הליגה בשנים 1997–2013

ליגת ה-WNBAאנגלית: Women's National Basketball Association – התאחדות כדורסל הנשים הלאומית) היא איגוד ספורט המנהל את ליגת הכדורסל הלאומית לנשים בארצות הברית. הארגון מורכב מ-13 קבוצות המדינה. הליגה הוקמה ב-1996 כמקבילה הנשית לליגת ה-NBA, ומשחקיה החלו ב-1997. העונה הסדירה נמשכת בין יוני לספטמבר, ומשחקי הפלייאוף מתחילים באמצע ספטמבר ונמשכים עד אוקטובר.

בליגה שיחקה שחקנית ישראלית אחת, שי דורון, שנבחרה על ידי ניו יורק ליברטי במקום ה-16 בדראפט 2007.

קבוצות הליגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך שנותיה שיחקו בליגה 18 קבוצות. שש קבוצות התפרקו במשך השנים: יוסטון קומטס, סקרמנטו מונארכס, שארלוט סטינג, קליבלנד רוקרס, מיאמי סול ופורטלנד פייר.

12 הקבוצות המשחקות בליגה נכון ל-2024 מתחלקות לבית מזרחי ולבית מערבי כמפורט להלן:

הבית המזרחי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצה צבע מדים אולם שנת הצטרפות
אטלנטה דרים אדום, תכלת, לבן גייטוויי ארנה 2008
אינדיאנה פיבר כחול כהה, זהב, אדום, לבן גיינברידג' פילדהאוס 2000
וושינגטון מיסטיקס כחול כהה, לבן, אדום, כסף אנטרטיינמנט אנד ספורטס ארנה 1998
ניו יורק ליברטי כחול, כתום, לבן, ירוק ברקליס סנטר 1997
קונטיקט סאן כחול כהה, זהב, לבן, אדום מוהייגן סאן ארנה 1999
שיקגו סקיי תכלת, צהוב, לבן וינטראסט ארנה 2006

הבית המערבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצה צבע מדים אולם שנת הצטרפות
גולדן סטייט ואלקיריז סגול, שחור, לבן, זהב צ'ייס סנטר 2025
דאלאס וינגס כחול, ירוק, תכלת קולג' פארק סנטר 1998
לאס וגאס אייסז אדום, שחור, זהב מישלוב אולטרה ארנה 1997
לוס אנג'לס ספארקס סגול, זהב, ציאן כהה קריפטו. קום ארנה 1997
מינסוטה לינקס כחול, ירוק, לבן, כסף טארגט סנטר 1999
סיאטל סטורם ירוק, אדום, לבן, זהב קליימט פלדג' ארנה 2000
פיניקס מרקורי סגול, צהוב, אדום, לבן פוטפרינט סנטר 1997

לקראת עונת 2026 תצטרפנה טורונטו טמפו (מזרח) ופורטלנד פייר (מערב) לליגה, ובשנים 2028–2030 תצטרפנה קבוצות מקליבלנד, דטרויט ופילדלפיה, בהתאמה.

ערך מורחב – דראפט ה-WNBA

בדראפט בוחרות קבוצות הליגה כדורסלניות מכדורסל המכללות או מקבוצות מקצועניות המצטרפות לליגה. בדראפט נבחרות 12 שחקניות בכל סיבוב, כלומר 36 שחקניות בסך הכל. ארבע הקבוצות שלא העפילו לפלייאוף בעונה החולפת מקבלות את ארבע הבחירות הראשונות לפי הגרלה ("לוטרי"), ושאר הקבוצות מקבלות את בחירות לפי מאזנן בשתי העונות הקודמות.

פלייאוף WNBA

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלייאוף ה-WNBA הוא הטורניר המכריע של הליגה, בו משתתפות שמונה הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים. מאז עונת 2022[1] מעפילות שמונה הקבוצות הטובות ביותר, ללא קשר לבית בו הן משחקות, לטורניר בן שלושה סיבובים: בסיבוב הראשון המקום הראשון מתמודד מול המקום השמיני, השני מול השביעי, השלישי מול השישי והרביעי מול החמישי. המנצחות בסדרת הטוב מ-3 מעפילות לחצי הגמר, בו הן מתמודדות בסדרת הטוב מ-5, ובגמר הליגה מתמודדות שתי הקבוצות שניצחו בחצי הגמר בסדרת הטוב מ-5.

עד 2021 הפלייאוף נפתח בשני משחקי הדחה יחידה, כשהקבוצה במקום החמישי אירחה את המדורגת שמינית והקבוצה במקום השישי אירחה את המקום השביעי. המנצחות העפילו למשחקי הדחה יחידה נוספים מול המקום הרביעי והשלישי, בהתאמה, ולאחר מכן לסדרות הטוב מ-5 נגד המדורגות ראשונה ושנייה (בהתאמה). המנצחות בחצי הגמר נפגשו בגמר בסדרת הטוב מ-5 על הזכייה באליפות.

תוצאות גמר ה-WNBA

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה אלופה תוצאה סגנית
1997יוסטון קומטס1–0ניו יורק ליברטי
1998יוסטון קומטס2–1פיניקס מרקורי
1999יוסטון קומטס2–1ניו יורק ליברטי
2000יוסטון קומטס2–0ניו יורק ליברטי
2001לוס אנג'לס ספארקס2–0שארלוט סטינג
2002לוס אנג'לס ספארקס2–0ניו יורק ליברטי
2003דטרויט שוק2–1לוס אנג'לס ספארקס
2004סיאטל סטורם2–1קונטיקט סאן
2005סקרמנטו מונארכס3–1קונטיקט סאן
2006דטרויט שוק3–2סקרמנטו מונארכס
2007פיניקס מרקורי3–2דטרויט שוק
2008דטרויט שוק3–0סן אנטוניו סטארס
2009פיניקס מרקורי3–2אינדיאנה פיבר
2010סיאטל סטורם3–0אטלנטה דרים
2011מינסוטה לינקס3–0אטלנטה דרים
2012אינדיאנה פיבר3–1מינסוטה לינקס
2013מינסוטה לינקס3–0אטלנטה דרים
2014פיניקס מרקורי3–0שיקגו סקיי
2015מינסוטה לינקס3–2אינדיאנה פיבר
2016לוס אנג'לס ספארקס3–2מינסוטה לינקס
2017מינסוטה לינקס3–2לוס אנג'לס ספארקס
2018סיאטל סטורם3–0וושינגטון מיסטיקס
2019וושינגטון מיסטיקס3–2קונטיקט סאן
2020סיאטל סטורם3–0לאס וגאס אייסז
2021שיקגו סקיי3–1פיניקס מרקורי
2022לאס וגאס אייסז3–1קונטיקט סאן
2023לאס וגאס אייסז3–1ניו יורק ליברטי
2024ניו יורק ליברטי3–2מינסוטה לינקס
2025לאס וגאס אייסז4–0פיניקס מרקורי

לפי דו"ח "המוסד לגיוון ואתיקה בספורט" (The Institute for Diversity and Ethics in Sport) באוניברסיטת מרכז פלורידה, בעונת 2023 63.8% משחקניות הליגה היו אפריקניות-אמריקניות או שחורות; 19.1% היו לבנות; 10.6% הזדהו כבנות שני גזעים או יותר; 1.4% היו היספניות/לטיניות; 1.4% היו אסיאניות; 3.5% ציינו אז הגזע שלהן כ"לא ידוע". חלק משמעותי משחקניות הליגה מזדהה כלהט"ב (+LGBTQ). העיתונאית ג'מל היל (אנ') ציינה בנאומה בפני ועידת האגודה לנשים בתקשורת ספורט בשנת 2024, כי "כשליש מהשחקניות ב-WNBA מזוהות כחלק מקהילת ה-+LGBTQ".[2]

עקב הגיוון בליגה, היא נעשתה ליגה של אקטיביזם חברתי, המגיבה לנושאים ואירועים מעוררי מחלוקת. ב-9 ביולי 2016, לאחר ששני גברים שחורים נורו למוות בידי המשטרה במינסוטה ובלואיזיאנה, ואז ארבעה שוטרים לבנים של משטרת דאלאס נורו למוות על ידי צלף שחור, ארבע הקפטניות של מינסוטה לינקס קיימו מסיבת עיתונאים לפני משחק. הן לבשו חולצות שחורות, שבצדן הקדמי נכתב "השינוי מתחיל בנו" (“Change Starts with Us”) ו"צדק ואחריות" (“Justice & Accountability"), ובצדן האחורי היו כתובים שמותיהם של שני ההרוגים השחורים, סמל משטרת דאלאס, והסיסמה "Black Lives Matter" ("חיי שחורים חשובים"). רבקה ברנסון (אנ') אמרה: "החלטנו שחשוב שננקוט עמדה ונשמיע את קולותינו... הפיצול גדול מדי בין הקהילה שלנו לבין אלה שנשבעו להגן ולשרת אותנו". למחרת לבשו שחקניות ניו יורק ליברטי חולצות חימום שחורות עם הכיתוב "BlackLivesMatter#" והאשטאגים נוספים. כאשר שחקניות מקבוצות אחרות לבשו חולצות דומות, הליגה קנסה אותן בתחילה על הפרת כללי מדי הליגה (5,000 דולר לקבוצה ו-500 דולר לשחקנית), אך בתוך כמה שבועות הליגה שקלה זאת מחדש וביטלה את הקנסות. מחאה זו קדמה למחאת כריעת הברך של שחקן הפוטבול קולין קאפרניק. ב-22 בספטמבר 2017 קרא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבעלי קבוצות ה-NFL (ליגת הפוטבול) לפטר את השחקנים שכרעו ברך במחאה בזמן נגינת ההמנון האמריקאי. כעבור יומיים נועד להתקיים המשחק הראשון בסדרת הגמר של ה-WNBA, וקבוצת לוס אנג'לס ספארקס החליטה למחות על דברי טראמפ בכך שנשארו בחדר ההלבשה בזמן נגינת ההמנון, בעוד ששחקניות מינסוטה לינקס עמדו על המגרש שלובות ידיים. כוכבת הקבוצה קנדיס פארקר אמרה לכתב ESPN: "אנחנו ליגה המדברת בשם מיעוטים... אנחנו מייצגות נשים, אפריקנים אמריקנים, להט"ב".[2]

בזמן הסגר בשנת 2020 בעת התפשטות מגפת הקורונה, התכנסו כל שחקניות הליגה במקום אחד, ברדנטון (אנ'), פלורידה – "בועה" (Bubble), שכונתה בהתאם "Wubble". שם המשיכו השחקניות באקטיביזם החברתי שלהן סביב אי-צדק גזעי בעקבות הריגת בריונה טיילור (אנ') וג'ורג' פלויד על ידי המשטרה, והן גם נאבקו בסנאטורית הרפובליקנית של ג'ורג'יה, קלי לפלר, שהייתה שותפה בבעלות על קבוצת אטלנטה דרים, לאחר שהוקיעה את תוכניות הליגה להקדיש את העונה לתנועת "Black Lives Matter". מאוחר יותר באותו הקיץ, לאחר הירי בג'ייקוב בלייק, נפגשו שחקניות הוושינגטון מיסטיקס ואטלנטה דרים למשחק ב"בועה", כרעו ברך והחליטו שלא לשחק. שחקניות המיסטיקס לבשו חולצות שבצדן האחורי צוירו חורי קליעים.[2]

מ-17 בפברואר עד 8 בדצמבר 2022 הוחזקה בריטני גריינר, שחקנית פיניקס מרקורי, במאסר ברוסיה. היא נעצרה בעת שנכנסה למדינה, לאחר שבתיקיה נמצא פחות מגרם שמן חשיש, שאסור בחוק ברוסיה. היא הגיעה לרוסיה כדי לשחק כדורסל בליגה המקומית – מקור הכנסה גבוהה יותר מזו שקיבלה ב-WNBA. במהלך הדיונים המשפטיים בעניינה היא הוצבה בכלוב, ונידונה ל-9 שנים בכלא. במהלך חודשי משפטה, שחקניות ה-WNBA פעלו כדי להבטיח שהיא לא תישכח. המספר שלה, 42, קישט את מגרשי כל הקבוצות ואת מדי כל השחקניות במהלך המחצית השנייה של משחק האולסטאר. שחקניות קראו בחשבונותיהן ברשת החברתית לשחרורה של גריינר וניצלו ראיונות כדי לדון באי-הצדק שבכליאתה.[2]

במרץ 2026, לאחר משא ומתן שנמשך חמישה חודשים וכמעט הוביל לשביתה הראשונה בתולדות ליגת ה-WNBA, הושג הסכם היסטורי. בעקבות ההסכם, המשכורת הממוצעת ב-WNBA צפויה לזנק פי חמישה ל-600 אלף דולר ב-2026, תקרת השכר תגדל והשחקניות יזכו ל-20% מהכנסות הברוטו של הליגה. מדובר בהסכם ראשון מסוגו בספורט הנשים.[3]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Howard Megdal, Rare Gems: How Four Generations of Women Helped Pave the Way For the WNBA, Triumph Books LLC, 2024
  • Christine Brennan, On Her Game: Caitlin Clark and the Revolution in Women's Sports, Scribner, 2025

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליגת ה-WNBA בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]