ליה שוברט
ליה שוברט (1926 - 6 בינואר 2000) הייתה רקדנית, מורה לבלט וכוריאוגרפית ישראלית.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליה שוברט נולדה בווינה למשפחה יהודית. בשנת 1930 הביאה התגברות האנטישמיות באוסטריה להגירת משפחתה לזאגרב, יוגוסלביה, שם החלה ללמוד בלט אצל מרגרטה פורמן. כעבור 8 שנים עברה המשפחה לפריז, שם למדה ליה בקוננסרבטוריון הלאומי למוזיקה אצל סולנז' שוורץ ואחרים. לצד הבלט למדה את תולדות המחול, מימיקה, משחק, מחול מודרני וריקוד אופי.
בשנות מלחמת העולם השנייה והשואה, הצליחה שוברט להסתתר, אך הייתה היחידה ממשפחתה שניצלה. במהלך המלחמה הגיעה למרסיי, שם התקבלה בעזרת מסמכים מזויפים לעבודה בלהקת הבלט של האופרה. הגסטאפו עלה על עקבותיה, ובקושי הצליחה להימלט באמצע ההצגה ולהגיע למקום מסתור. אחרי המלחמה עסקה שוברט בשיקום ילדים ניצולי מחנות ההשמדה, וכן חידשה את לימודי הבלט, רקדה במספר להקות בלט צרפתיות והייתה סולנית ועוזרתו של ליאוניד מאסין בתיאטרון של פריז. בתקופה זו החליטה לוותר על קריירת הריקוד ולהתמקד בהוראת בלט ובכוריאוגרפיה.
קריירת הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1950 החלה לעבור בתיאטרון של מלמו, שוודיה כמרה לבלט וכרקדנית סולנית בלהקה, ואף הקימה להקת סדנה. בשנת 1953 עברה לסטוקהולם, הקימה סטודיו פרטי, שהיה בשנת 1957 לאקדמיה לבלט בניהולה. האקדמיה עמדה בקשר עם האוניברסיטה העממית של סטוקהולם. כמו כן הקימה שוברט את תיאטרון המחול של סטוקהולם, שיצא למסעות הופעות ברחבי סקנדינביה. באקדמיה למדו רקדנים וכוריאוגרפים ידועי-שם, וליה שוברט הוכרה כמחדשת גישה בחינוך למחול ונודעה בפתיחותה לזרמים שונים, כדוגמת הג'אז. נוסף לניהולה את האקדמיה, שימשה שוברט כמורה אורחת במזרח ברלין, באופרה של אוסלו, בקלן, גרמניה ובברן, שווייץ.
בשנת 1968 עלתה לישראל, השתקעה בעין הוד והקימה עם קאי לוטמן בית ספר למחול ולהקת בלט בחיפה. תלמידים רבים, מהם חובבים ומהם רקדנים מקצועיים, נרשמו ללימודים בבית ספרה, הודות לגישה המקצועית, למגוון סגנונות הריקוד ולמורים בעלי השם, ששוברט הזמינה מרחבי העולם, הודות לקשריה המקצועיים.
משנת 1974 התמקדו שוברט ולוטמן בבלט הקלאסי והקימו את להקת "בלט פיקולו חיפה" בתמיכת משרד התרבות, משרד החינוך ועיריית חיפה. רקדנים צעירים, בוגרי בית הספר, הופיעו בלהקה זו בחיפה, בתל אביב ובירושלים ובמספר תוכניות טלוויזיה. ליה שוברט יצרה מספר ריקודים ללהקה, בהם "סינדרלה" (1974), "קופליה" (1975) ו"אגדת הדוכיפת" (1976)
בשנת 1974, לאחר שצמח ובגר דור של רקדנים קלאסיים בבית הספר שלהם, החליטו שוברט ולוטמן להתמקד בסוגת הבלט והקימו את בלט פיקולו חיפה, שנתמכה על ידי משרד התרבות, משרד החינוך ועיריית חיפה. הלהקה נתנה הזדמנות להתנסות בימתית לרקדנים צעירים בוגרי בית הספר, וטיפחה את אישיותם האמנותית. הלהקה הופיעה בחיפה, תל אביב וירושלים ובמספר תוכניות לטלוויזיה. בין הריקודים שיצרה שוברט ללהקה: סינדרלה (1974), קופליה (1975), ואגדת הדוכיפת (1976).
חיפה הייתה למרכז מחול חשוב, שמשך אליו מורים מישראל ומחוצה לה, בהם לינדה הודס, לימים מנהלת להקת מרתה גרהם, ג'ין היל סאגאן, כוריאוגרף, רינה גלוק ועוד. בין בוגרי בית הספר רקדנים נודעים, בהם איריס גיל-להד, שרקדה בבלט הישראלי ובלהקת בת-שבע והייתה מנהלת אנסמבל בת-שבע, איריס בירנבאום ויעל פנקס, שרקדו בבלט הישראלי ורות אשל.
עם הזמן נתקלה הלהקה בקשים כלכליים, שהכבידו על ניהולה. בשנת 1976 פרש לוטמן ועבר לניהול אמנותי של להקת בת-שבע ושנתיים אחריו עזבה גם שוברט את חיפה את ישראל וחזרה לשוודיה עם בעלה, הצייר יאן ואן דן בורגן. הם השתקעו בגטבורג, שם ניהלה שוברט אקדמיה למחול בתמיכה ממשלתית.
ליה שוברט נפטרה בגטבורג ממחלת ריאות קשה, ב-16 בינואר 2000.
