ליילה ארביל
 | |
| לידה |
12 בינואר 1931 איסטנבול |
|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 2013 (בגיל 82) איסטנבול |
| מדינה |
טורקיה  |
| מקום קבורה |
בית הקברות זינג'ירליקויו |
| עיסוק | סופרת |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת איסטנבול |
| שפות היצירה | טורקית |
| תחום כתיבה | סיפורת, עיון |
| סוגה | רומן, סיפור קצר |
| יצירות בולטות |
A Strange Woman |
| תקופת הפעילות |
מ-1961 |
  | |
ליילה ארביל (בטורקית: Leylâ Erbil; 12 בינואר 1931, איסטנבול – 19 ביולי 2013, איסטנבול) הייתה אחת הסופרות המובילות והמשפיעות בטורקיה המודרנית. היא חיברה שבעה רומנים, שלוש אסופות של סיפורים קצרים וקובץ מאמרים. היא הייתה הסופרת הטורקיה הראשונה שהייתה מועמדת לפרס נובל בספרות על ידי ארגון הסופרים הבינלאומי בשנת 2002.[1] ארביל הייתה שותפה לייסוד איגוד האמנים והסופרים טורקיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארביל נולדה באיסטנבול, טורקיה, בת שנייה לאמינה הורייה האנם וחסן תהסין. היא למדה בבית הספר לבנות קדיקוי, ובהמשך למדה במחלקה לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת איסטנבול. ב-1951 היא התחתנה עם בעלה הראשון, אייטק שאי, לאחר השנה הראשונה שלה באוניברסיטה. הנישואים, אשר לא נמשכו זמן רב, גרמו לארביל להפסיק את לימודיה; היא חזרה לאוניברסיטה זמן קצר לאחר שהתגרשה. היא פגשה את בעלה השני, מהמט ארביל, תוך כדי עבודה כמזכירה ומתרגמת בסקנדינביאן איירליינס ב-1953, ושוב הפסיקה את לימודיה במהלך השנה האחרונה שלה. הם נישאו לאחר מספר חודשים קצר, והיא לא חזרה ללמוד לאחר מכן. הזוג עבר לאיזמיר, שם נולדה בתה היחידה, פאתוש ארביל-פינאר, בשנת 1960 .[2] מאוחר יותר היא חזרה לחיות באיסטנבול.
בשנת 2005, ארביל אובחנה כחולה במחלת Langerhans cell histiocytosis. במשך שמונה שנים היא נאבקה במחלה, וב-2013 היא נפטרה בגלל המחלה. היא מתה ב-19 ביולי 2013, בגיל 82 בבית החולים באיסטנבול שבו היא טופלה בגלל אי ספיקת כבד ובעיות נשימה, תופעות לוואי של המחלה.
השתייכות ארגונית ופעילות חברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1960 היא עבדה במשרד לתרבות ואמנות של מפלגת הפועלים של טורקיה, שהייתה מפלגה סוציאליסטית משפיעה ביותר באותו הזמן, עד למיזוגה עם המפלגה הקומוניסטית של טורקיה בשנת 1988, אז חדלה להתקיים כמפלגה עצמאית. ארביל הייתה אחת מן החברים המייסדים של איגוד האמנים הטורקי ב-1970. ארבע שנים מאוחר יותר, ב-1974, היא הייתה לחברה מייסדת של התאגדות הסופרים בטורקיה. בתור חברה מייסדת היא הכינה את חוקת הארגון עם עמיתיה. בשלב זה, היא גם הייתה חברה בארגון הגג של אגודת הסופרים.
בשנת 1999, ארביל הפכה למועמדת מטעם מפלגת הסולידריות והחופש (ÖDP). לאחר חילוקי דעות עקרוניים, ארביל עזבה את המפלגה.
הקריירה הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארביל החלה לכתוב סיפורים תוך כדי עבודתה כמזכירה ומתרגמת. שיריה הראשונים פורסמו כבר ב-1945, אבל היא ידועה יותר בזכות הסיפורים שלה, אשר החלו להופיע בכתבי עת שונים בשנות ה-1950. הסיפורים שלה בדרך כלל מבוססים על מאבקים רגשיים וחברתיים של יחידים ושל החברה. בין אם זה סיפור אהבה או סיפור של משפחה או על ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות, היא בדרך כלל מציגה מצבים סותרים ומנוגדים. ארביל התרחקה מן הטכניקות המסורתיות של הספרות הטורקית ומן התחביר של השפה הטורקית, ופיתחה סגנון ייחודי; היא השתמשה בלהגים מקומיים. היא חיפשה קול סיפורי חדש כדי לתאר את המאבק הקיומי של האדם המודרני מול החברה. ארביל ידועה ביכולת שלה להתבונן באנשים מתוך פרספקטיבות מגוונות, והסיפורים שלה מאופיינים בניסיונות לתאר את המציאות מרובת הממדים.
הסיפור הראשון שלה המנפץ (Hallaç) התפרסם ב-1961. הרומן הראשון שלה, אישה זרה (Garip bir Kadın), שפורסם בשנת 1971, הפך ליצירת מופת. השימוש בנקודת מבט נשית על עולם גברי והכתיבה בשפה חדשנית זיכו את הספר בביקורות חיוביות, עד כדי השוואה עם וירג'יניה וולף. הרומן נחשב לחלוצי מסוגו, שכן הייתה זו הפעם הראשונה בספרות טורקית שבה התעמתו עם נושאים כמו בתולים, גילוי עריות, התעללות מינית והתעללות גופנית. הרומן אישה זרה פורסם כאשר המילה פמיניזם עדיין לא הייתה מקובלת במחשבה ובאוצר המילים הטורקי; לכן נתפס הרומן כפורץ דרך. ליילה ארביל קידמה את הספרות הטורקית עם סגנונה הייחודי ועם הפורמט שפיתחה ברומן זה, וסללה את הדרך לאחרים. [3]
אסופת הסיפורים הקצרים בלילה (Gecede) חיזקה את המוניטין שלה כדוברת ומספרת של הנרטיב הנשי בטורקיה. היא הקדישה את שנות ה-90 לכתיבת מאמרים, וב-2001 פרסמה את הרומן הגמד (Cüce), יצירת מופת שופעת הומור אפל.
הנותרים (Kalan), שפורסם ב-2011, סיפר את הטרגדיה של הקהילות הרב-תרבותיות באיסטנבול דרך העיניים של הגיבורה הקוסמופוליטית והמרדנית לאהזן.
בשנת 2002, ארביל הייתה מועמדת לפרס נובל בספרות מטעם אגודת הסופרים הטורקית. היא הייתה האישה הטורקיה הראשונה שהייתה מועמדת לקבלת הפרס בקטגוריה זו.
יצירותיה תורגמו לאנגלית, צרפתית, גרמנית.
רשימת פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | כותרת | בתרגום חופשי | סוגה |
|---|---|---|---|
| 1961 | Hallaç | המנפץ (או: מנפץ הכותנה) | סיפור קצר |
| 1968 | Gecede | בלילה | סיפור קצר |
| 1971 | Tuhaf Bir Kadın | אישה זרה (או: אישה מוזרה) | רומן |
| 1977 | Eski Sevgili | אהבה ישנה | סיפור קצר |
| 1985 | Karanlığın Günü | יום של חשיכה | רומן |
| 1988 | Mektup Aşkları | מכתבי אהבה | רומן |
| 1998 | Zihin Kuşları | ציפורי המחשבה | מסות |
| 2001 | Cüce | הגמד | רומן |
| 2005 | Üç Başlı Ejderha | הדרקון בעל שלושת הראשים | רומן |
| 2011 | Kalan | הנותרים | רומן |
| 2013 | Tuhaf Bir Erkek | אדם מוזר | רומן |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת פרסומיה באתר WorldCat
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Turkey's exquisitely 'odd' and relentlessly creative writer Leyla Erbil passes away".
- ^ "Leyla Erbil: Influences on the modern reader and Turkish literature".
- ^ "Leylâ Erbil", The catalogue “Books from Turkey”, p. 111.
| בקרת זהויות |
|
|---|
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ליילה ארביל".