ליליאן נורדיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליליאן נורדיקה
Lillian Nordica
לידה 12 בדצמבר 1857
פרמינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במאי 1914 (בגיל 56)
ג'קרטה, אינדונזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1876 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון למוזיקה של ניו אינגלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליליאן נורדיקהאנגלית: Lillian Nordica; ‏ 18571914) הייתה זמרת סופרן אופראית אמריקאית.

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליליאן נורדיקה נולדה למשפחת נורטון בבית חוה שבנה סבה על גבעה ליד פרמינגטון, מיין. את שם הבימה שלה אימצה לה בעידודו של מאסטרו איטלקי בראשית הקריירה האופראית שלה. האיש שכנע אותה, שהקהל האירופאי לא יקבל בעין יפה שם אמריקאי על הבימה. השם ג'יליה נורדיקה פירושו "חבצלת צפונית" וליליאן נורטון נודעה עד מהרה בשם מאדאם נורדיקה.

כבר בילדותה גילתה נורדיקה משיכה טבעית למוזיקה, שאותה מצאה בשירת ציפורים ובפכפוך פלגים. כשהייתה בת שמונה עברה משפחתה לבוסטון כדי שאחותה וילהלמינה תוכל להמשיך בלימודי המוזיקה שלה, אך וילהלמינה מתה עוד לפני שמלאו לה שמונה-עשרה. המשפחה תלתה עכשיו את תקוותיה בליליאן, שהחלה את לימודי המוזיקה זמן קצר לאחר הטרגדיה והשתלמה כזמרת בבוסטון, שם סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה בגיל 18, ואחר במילאנו. הופעתה הראשונה הייתה כסולנית בקונסרבטוריון של ניו אינגלנד עם אגודת הנדל והיידן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הופעתה האופראית הראשונה כמאדאם נורדיקה הגישה בבריסל בשנת 1879 ומאז ואילך תפסה מקום של כבוד בקרב הפרימדונות, בהופעות בכל בתי האופרה החשובים באירופה, כולל פסטיבל ביירוית, ובארצות הברית, בייחוד במטרופוליטן אופרה, לעיתים קרובות לצד יאן דה רשקה.

כמו לזמרות רבות, הייתה גם לנורדיקה מריבה רבתי עם נלי מלבה, שדרשה למשך עונה אחת "זכויות בלעדיות" על תפקיד ברונהילדה, על אף חוסר ההתאמה של קולה לתפקיד. נורדיקה יצאה מכליה, אבל בסופו של דבר יצאה בידה על העליונה: ברונהילדה של מלבה הייתה אסון ומעמדה של נורדיקה כסופרן וגנרי ראשון במעלה הושב לה.

ליליאן נורדיקה הייתה זמרת שאפתנית והרפתקנית, בעלת רפרטואר עצום, שכלל את אאידה, ברונהילדה במחזור הטבעת, טריסטן ואיזולדה ולוהנגרין של וגנר, לה טרוויאטה של ורדי, "פאוסט" של גונו, ונישואי פיגרו של מוצרט. הקלטותיה נעשו במועד מאוחר בקריירה שלה ואינן מציגות אותה במיטבה. אף על פי כן, אפשר ללמוד מהן על גודל המנעד שלה כזמרת, שיכלה לשיר הן קולורטורה (Io son Titania) ותפקידים דרמטיים כבדים יותר (Mild und leise). אפשר לשמוע את נורדיקה גם בכמה מגלילי הקול של מייפלסון, המבליטים ביתר הצלחה את הגודל והגמישות של קולה.

הביוגרפיה של ליליאן נורדיקה, "דיווה ינקית" מאת איירה גלאקנס, נכנסת לפרטי פרטים הן בנושא הקריירה האופראית המצליחה שלה והן בתחום חייה האישיים הכושלים. נורדיקה נישאה שלוש פעמים (האמצעית ביניהן לזמר טנור מעוט כישרון בשם זולטאן דום). נישואיה השלישיים היו לבנקאי עשיר מניו יורק, ג'ורג' ו. יאנג. כל נישואיה היו אומללים.

קץ חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1913 יצאה נורדיקה למסע רסיטלים באוסטרליה. היא איחרה כמעט לאוניה מסידני בדרכה חזרה, אבל שלחה מברק לרב החובל בבקשה שימתין לה. מסתבר, שהייתה זו טעות גורלית. ה"טסמאן" התנגשה בשונית אלמוגים ונשארה תקועה שם למשך שלושה ימים, ונורדיקה סבלה מחשיפה, שממנה לא החלימה עוד. היא שהתה בים הדרומי למשך חודשים, וכשנדמה היה שהיא מתאוששת, חלה שוב התדרדרות במצבה. היא מתה ב-10 במאי 1914 באי יאוה. מותה היה תוצאה של תשישות עצבים ודלקת ריאות. גופתה של נורדיקה הוחזרה לאמריקה ונקברה סמוך לחוות ילדותה במיין.

על אף ביש המזל בחייה האישיים, נודעה נורדיקה בחביבותה ובנדיבותה. היא כתבה מסה נאה בשם "עצות לזמרים", המצורפת כנספח ל"דיווה ינקית". המסה נודעת בהיעדר היומרנות שבה ובנימה העניינית והמעשית של העצות הכלולות בה.

מראי מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kennebec Maine Journal, Music, Augusta, Maine, Historical Series, VI of VI, October 23, 1976, Page 7.
  • Syracuse Herald, Lillian Nordica's Voice Is Stilled by Death on Other Side of the Globe, Far From Her Friends, Monday Evening, May 11, 1914, Page 5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליליאן נורדיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לערך זה מסתמך על אנציקלופדיה בריטניקה משנת 1911, שהיא כיום נחלת הציבור.