לדלג לתוכן

לה טרוויאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לה טרוויאטה
La traviata
הכרזה של הצגת הבכורה
הכרזה של הצגת הבכורה
מידע כללי
מלחין ג'וזפה ורדי
לבריתן פרנצ'סקו מריה פיאבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך יצירה 1852 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבוסס על הגברת עם הקמליות עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה לירית-טראגית
שפה איטלקית
מספר מערכות 3
זמן התרחשות העלילה סביבות שנת 1700, בחלק מההפקות סביבות 1850
מקום התרחשות העלילה פריז והסביבה
תפקידים
  • ויולטה ולרי (סופרן) – קורטיזנה
  • אלפרדו ז'רמון (טנור) – מאוהב בוויולטה
  • ג'ורג'יו ז'רמון (בריטון) – אבי אלפרדו
  • פלורה ברבואה (מצו סופרן) – חברה של ויולטה
  • אנינה (סופרן) – המשרתת של ויולטה
  • גסטון (טנור) – ידיד של אלפרדו
  • הברון דופאל (בריטון) – מחזר נוסף של ויולטה
  • המרקיז ד'אובניי (בס)
  • ד"ר גרנוויל (בס) – הרופא של ויולטה
  • ג'וזפה (טנור) – משרת של ויולטה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לה טרוויאטה בסנקט מרגרטן (תמונה 1)

לה טרוויאטהאיטלקית: La Traviata) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי, ללברית של פרנצ'סקו מריה פיאבה המבוססת על ספרו של אלכסנדר דיומא הבן, "הגברת עם הקמליות" (La dame aux Camélias) שפורסם ב-1848. האופרה הוצגה לראשונה בוונציה בתיאטרון לה פניצ'ה ב-6 במרץ 1853.

לה טרוויאטה

האופרה היא אחת מהאופרות המפורסמות והמוצגות ביותר, ונחשבת יחד עם ריגולטו והטרובדור ל"טרילוגיה הפופולרית" של ורדי. האופרה הייתה לאופרה הראשונה שהוצגה בארץ ישראל, ועל פי "אופרה אמריקה" היא השלישית ברשימת האופרות המועלות ביותר בצפון אמריקה. סיפור האופרה שימש בסיס לסרט "מולין רוז'" וכן לגרסאות שונות של הסרט "קמיל". משמעות שם האופרה באיטלקית היא "הסוטה מדרך הישר".

"הגברת עם הקמליות" היה הרומן הראשון של אלכסנדר דיומא הבן, ולאחר שזכה להצלחה, עיבד אותו דיומא למחזה בן 5 מערכות. כמו דיומא, רצה ורדי לקבוע את זמן התרחשות העלילה בתקופתו – 1850 בקירוב, אך המפיקים התנגדו והעמידו את התפאורה בתקופת תחילת המאה ה-18. רק בתקופה המודרנית החלו בתי אופרה להציג את האופרה בתפאורה בת זמנו של ורדי, אך מוצגת גם בגרסתה הקלאסית. בשנת 2006 הועלתה האופרה בתפאורה מודרנית בת זמננו, בפסטיבל זלצבורג.

האופרה זכתה גם לשתי גרסאות קולנועיות. הראשונה בשנת 1967 בבימוי מריו לאנפרנקי, והשנייה משנת 1983 בבימוי פרנקו זפירלי, עם פלאסידו דומינגו כאלפרדו.

לה טרוויאטה בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביולי 1923 הייתה האופרה לה טרוויאטה לאופרה הראשונה שהועלתה בארץ ישראל. בניצוחו של המוזיקאי הרוסי מרדכי גולינקין, היא הועלתה בקולנוע עדן שבתל אביב.[1]

בינואר 1969 עלתה "לה טרוויאטה" על בימת היכל התרבות בסדרה למנויים, בביצוע קונצרטנטי. יוליוס רודל ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועל המקהלה הפילהרמונית תל אביב. הסולנים היו מרלין ניסקה, סופרן, נעמי פינקוס, מצו סופרן, מישל מולז, טנור, דומיניק קוסה, בריטון, בנו שוורץ, טנור, מרדכי בן שחר, בריטון, אינו טופר, בס ואורי שפילמן, טנור.[2] האופרה הישראלית העלתה את האופרה שוב בשנת 1987, וב-10 ביולי 2008 הועלתה האופרה על ידי האופרה הישראלית החדשה במופע פתוח בפארק הירקון בתל אביב במסגרת "אופרה בפארק" בפני קהל רב של 70 אלף איש.[3] האופרה הוצגה שוב ביוני 2014 למרגלות המצדה בניצוחו של דניאל אורן. זו האופרה השלישית של ורדי המוצגת שם, לאחר הצגתן של "נבוקו" (שהוצגה שם ב-2010) ו"אאידה" (ב-2011). ביצוע נוסף של "לה טרוויאטה" באופרה הישראלית הועלה ביולי ובאוגוסט 2022, בתמיכה ובשיתוף פעולה של חברת האופנה "פקטורי 54", כשעל התזמורת ניצחו דן אטינגר ורתם ניר, והסולנית בתפקיד הראשי המשחקת את ויולטה היא הילה בג'יו.

מערכה ראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלון ביתה של ויולטה

ויולטה וואלרי, קורטיזנה, מארגנת מסיבה בביתה בפריז. הרוזן גסטון שמאחר למסיבה, מביא איתו חבר, בן אצולה בשם אלפרדו ז'רמון, שמעריץ את ויולטה בסתר זמן רב. הברון דופל ממתין ללוות את ויולטה לרחבת הריקודים אך היא מעדיפה את אלפרדו על פניו. הברון בכעסו מסרב להרים כוסית לכבוד ויולטה. אלפרדו מרים את הכוס (אלפרדו, ויולטה והנוכחים: Libiamo ne'lieti clici האריה הידועה בשם Brindsi). אלפרדו מביע את דאגתו לבריאותה של ויולטה ומאוחר יותר גם את אהבתו אליה. ויולטה דוחה את אהבתו, אך מציעה לו ידידות ומעניקה לו קמליה, ואומרת לו שיחזור אליה כאשר הקמליה תכמוש. לאחר שהאורחים עוזבים ויולטה שוקלת את האפשרות לבלות את חייה עם אהובה, אך לבסוף דוחה את הרעיון שכן אינה מוכנה לוותר על החופש שלה (ויולטה: sempre libera, חופשייה תמיד).

מערכה שנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה ראשונה – בית הכפר של ויולטה

זה שלושה חודשים שוויולטה ואלפרדו מתגוררים יחד באהבה בבית כפר ליד פריס. ויולטה זנחה לחלוטין את חייה הקודמים. אנינה מספרת לאלפרדו שוויולטה מכרה את כל רכושה כדי לממן את חייה בכפר. מופתע מעובדה זו, אלפרדו ממהר לפריז כדי להשיג כסף לממן את חייהם. ויולטה מקבלת מכתב מפלורה, ידידתה, ובו הזמנה לנשף בפריז, אך לא מתכוונת ללכת. בהיעדר אלפרדו, אביו ג'ורג'יו מגיע לפגוש את ויולטה ומבהיר לה שהמשך יחסיה איתו יהרסו את עתידו של אלפרדו ואת משפחתו. תחילה טוען ג'ורג'יו כי אלפרדו מרושש את עצמו כדי לממן את חיי המותרות שלהם. אך לאחר שוויולטה מבהירה לו כי היא מכרה את רכושה לשם כך, הוא משנה את הטיעון. הוא מסביר לה שהקשר הזה מכתים את שמה של משפחת ז'רמון ומשפחת ארוסה של אחותו של אלפרדו רוצה לבטל את החתונה. למרות אהבתה הגדולה מחליטה ויולטה לוותר על אלפרדו. היא מבטיחה לג'ורג'יו לעזוב והוא מאמץ אותה אל ליבו. ויולטה מודיעה לפלורה שאכן תגיע לנשף. כאשר אלפרדו חוזר, היא מתחמקת מן הבית ובאמצעות שליח מודיעה לו שהחליטה לחזור לחייה הקודמים בפריז. לחדר נכנס ג'ורג'יו המנחם את אלפרדו השבור ומציע לו לחזור הביתה. אלפרדו המוצא את הזמנתה של פלורה מחליט לנסוע לפריז להתעמת עם ויולטה.

תמונה שנייה – אולם הנשפים בבית פלורה

אורחיה של פלורה מגיעים לנשף, הנשים מחופשות לצועניות והגברים למטאדורים. אלפרדו מתערב בנוכחים וממתין לבואה של ויולטה, המגיעה בלווית הברון דופול. אלפרדו מנסה את מזלו בשולחן ההימורים, ואכן ההצלחה מאירה לו פנים. הברון מהמר כנגד אלפרדו אך מפסיד לו סכומי כסף גדולים. כאשר הנוכחים עוזבים לחדר האוכל ויולטה מפצירה באלפרדו לעזוב לאלתר, הוא מסכים לעזוב רק איתה. ויולטה המנועה לספר כי התחייבה לאביו, אומרת רק כי היא מחויבת לאדם אחר. אלפרדו החושד כי מדובר בברון, שואל אם היא אוהבת את הברון, היא משקרת ואומרת כן. בזעמו הוא קורא לנוכחים ולפני כולם הוא משפיל את ויולטה בספרו כי הוא חי עימה כמה חודשים על חשבונה ללא ידיעתו. הוא לא מעוניין בכספה ומשליך את הכסף אותו הרוויח לעברה. ויולטה העצובה והמיואשת מתעלפת, וברון דופאל, המלווה של ויולטה קורא את אלפרדו לדו-קרב. ג'ורג'יו בדיוק נכנס ועד למחזה המביש.

מערכה שלישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חדר השינה של ויולטה

ויולטה שוכבת על ערש דוי, אנינה מטפלת בה במסירות. הרופא הבודק את ויולטה אומר לאנינה כי לא נותר לה זמן רב לחיות. בידי ויולטה מכתב מג'ורג'יו המספר לה כי סיפר לאלפרדו שיצא את פריז את האמת בדבר עזיבתה. הוא כותב לה כי קיימה את הבטחתה (ויולטה: 'Tenesta la promessa) וכי אלפרדו בדרכו אליה.

אנינה נכנסת בהתרגשות ומבשרת כי אלפרדו הגיע. הם מתחבקים בלהט, ואלפרדו מציע כי יעזבו את פריז יחד. אך כבר מאוחר מידי, ויולטה יודעת כי זמנה תם. ז'רמון האב נכנס, ומבקש את סליחת ויולטה. ויולטה מתה בזרועות אהובה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "אם תרצו אין זו אגדה - אופרה בפלשתינה!", באופוס – המגזין למוזיקה קלאסית
  2. ^ "הפילהרמונית", מיכאל אוהד, עמ' 257
  3. ^ קרן נתנזון, זו כבר אופרה אחרת, באתר ynet, 11 ביולי 2008