לילי בולאנז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לילי בולאנז'ה
Marie-Juliette Olga Boulanger
לילי בולאנז'ה
לידה 21 באוגוסט 1893
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במרץ 1918 (בגיל 24)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת  צרפת
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מלחינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לילי בולאנז'הצרפתית: Lili Boulanger‏; 21 באוגוסט 1893 - 15 במרץ 1918) הייתה מלחינה צרפתיה, אחותה הצעירה של המלחינה והמורה לקומפוזיציה ידועת השם נדיה בולאנז'ה.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילי בולאנז'ה הייתה ילדת פלא, שכישרונה ניכר כבר בגיל שנתיים. הוריה, מוזיקאים שניהם, עמדו על כך ועודדו את בתם לרכוש השכלה מוזיקלית. (אמה, ראיסה מישצ'קאיה, הייתה נסיכה רוסייה, שנישאה למורה שלה בקונסרבטואר בפריז, ארנסט בולאנז'ה; סבה, פרדריק בולאנז'ה, היה צ'לן נודע וסבתה, ז'ולייט, הייתה זמרת). עוד בטרם מלאו לה חמש שנים התלוותה לילי אל נדיה בת העשר לשיעורים בקונסרבטואר בפריז, וזמן קצר אחר כך כבר ישבה בשיעורי תאוריה של המוזיקה ולמדה נגינה בעוגב; במקביל גם שרה וניגנה בפסנתר, כינור, צ'לו ונבל. בשנת 1913, בגיל 19, זכתה בפרס רומא על יצירתה "פאוסט והלנה", האישה הראשונה שזכתה בפרס זה; נדיה ויתרה על התחרות אחרי ארבעה ניסיונות כושלים ומיקדה את מאמציה בהדרכת אחותה.

לילי החלה כתלמידתה של נדיה והמשיכה אצל פול וידאל, ז'ורז' קוסאד וגבריאל פורה. פורה התרשם ביותר מכשרונותיה של האישה הצעירה ונהג להביא לה שירים לקריאה. מות אביה בשנת 1899 השפיע עליה מאוד; רבות מיצירותיה נוגעות בנושא האבל והאובדן. יצירתה המוזיקלית התייחדה בססגוניות של ההרמוניה והכתיבה האינסטרומנטלית שלה, ובמיומנותה להתאים מוזיקה לטקסט; בחיבוריה אפשר להבחין בהשפעתם של פורה ושל קלוד דביסי. ארתור הונגר הושפע כמלחין מיצירתה החדשנית. לדברי פסנתרן הג'אז הרבי האנקוק, היא אחת המלחינות האהובות עליו.

על חייה ועבודתה העיבה מחלה כרונית, שראשיתה בדלקת סימפונות בגיל שנתיים, שהחלישה את המערכת החיסונית שלה. כתוצאה מכך התפתחה אצלה שחפת מעיים (הנקראת כיום מחלת קרוהן), שקטלה אותה בדמי ימיה, בגיל 24. אף כי אהבה מסעות והשלימה יצירות אחדות באיטליה לאחר הזכייה בפרס רומא, בריאותה המעורערת אילצה אותה לשוב הביתה, שם אירגנה עם נדיה פעולות תמיכה בחיילים צרפתים במלחמת העולם הראשונה. שנותיה האחרונות היו גם הן פוריות מבחינה מוזיקלית, כאשר עמלה להשלים יצירות שנותרו עד אז באמצע העבודה. לילי בולאנז'ה נקברה בפריז, בבית הקברות של מונמארטר, בלי שהספיקה להשלים את האופרה La princesse Maleine, שלה הקדישה את רוב שנותיה האחרונות. הביוגרפיה המדויקת ביותר שלה היא The Life and Works of Lili Boulanger (ISBN 0-8386-1796-4) מאת המוזיקולוגית ליאוני רוזנשטיל.

האסטרואיד 1181 "לילית" נקרא על שמה.

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Annegret Fauser:"Lili Boulanger". Grove Music Online, ed. L. Macy, accessed 9 Apr 05. (subscription access)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לילי בולאנז'ה בוויקישיתוף