לילי היידו
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1891 מישקולץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| התאבדה |
27 במאי 1960 (בגיל 68) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Hochmann Lili |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| תפקידים |
פסיכיאטרית, פסיכואנליטיקאית |
| צאצאים |
Miklós Gimes |
  | |
לילי היידו גם ליוויה היידו (במקור הוכמן, בהונגרית: Hajdú Lili; מישקולץ, 1 בנובמבר 1891[1] – בודפשט, 29 במאי 1960)[2] הייתה רופאה ראשית, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית יהודייה-הונגרייה שתרמה בעבודתה ומחקריה באופן משמעותי לפיתוח בריאות הנפש בהונגריה. בנה מיקלוש היה מרטיר של המרד ההונגרי של 1956 והוצא להורג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילי הוכמן נולדה במשפחה יהודית כשלישית מחמישה ילדים, אביה היה מקס הוכמן (מיקשה היידו), סוחר, ואמה תרזיה קלנר. היא גדלה במשפחה בורגנית רדיקלית מתבוללת. בשנת 1909 התקבלה לאוניברסיטת אטווש לוראנד לרפואה, דבר שהיה יוצא דופן באותה תקופה, שכן נשים הורשו באופן יוצא דופן ללמוד באוניברסיטאות. בשנות לימודיה באוניברסיטה הצטרפה לחוג גלילאו והכירה את בעלה לעתיד, מיקלוש גימש ושם גם פגשה את המשורר אנדרה אדי.
ב-1914 החלה לעבוד כפסיכיאטרית במחלקה לנוירולוגיה ופסיכיאטריה של האוניברסיטה ובאותה השנה הפכה גם למרצה באוניברסיטה לצד ארנה מוראבצ'יק. היא הייתה הרופאה של המשורר דיולה יוהאס. באחד מסיפוריו של יוהאס ("אם אתה לא אוהב אותי..."), הוא מזכיר זאת. ב-27 במרץ 1915, בבודפשט, היא נישאה למיקלוש גימש,[3] כעבור שנתיים נולדו הילדים, הבן. מיקלוש גימש, ובשנת 1920 בתם יהודית גימש. בשנת 1918, היא ובעלה קיבלו לידיהם את ניהול המכון לטיפול בנפגעי נפש, שייסד יעקב פרים, בזוגלו (רובע 14 של בודפשט). זמן מה לאחר מכן, לילי היידו פיתחה מתוך מכון זה וניהלה מכון משלה יחד עם בעלה, שנקרא "המכון לחינוך טיפולי וילדים של ד"ר היידו לילי". (בשנת 1933, כתוצאה מהמשבר הכלכלי, פשט המכון את הרגל) ב-17 בנובמבר 1920 המירה את דתה ביחד עם בעלה ליוניטרית.[4]
בהשפעתו של שנדור פרנצי, היא נמשכה לפסיכואנליזה ועד מהרה הפכה לאנליטיקאית פעילה. בשנות ה-30 היא פרנסה את המשפחה. היא ביצעה בעיקר עבודה אנליטית חלוצית, שונה, עם סכיזופרנים, שהמייסדים אפילו לא חשבו שאפשרית.
במהלך מלחמת העולם השנייה בעלה גורש לגטו טרזיינשטט ומת שם במחנה הריכוז. לילי היידו שרדה את השנים הקשות תוך הסתתרות בכמה מחבואים. במהלך מלחמת העולם השנייה ערכה סמינרים בדירתה, שם התקיימו דיונים על בעיות הפשיזם ופסיכולוגיית ההמונים. לאחר המלחמה הצטרפה למפלגה הקומוניסטית ההונגרית, גם בנה מיקלוש גימש הפך לקומוניסט מחויב. לאחר עוד כמה שנים חופשיות הצרו את צעדיהם של הפסיכואנליטיקאים בהונגריה, למרות שלילי היידו הפכה לרופאה הראשית של המכון הלאומי לנוירולוגיה ופסיכיאטריה בליפוטמזה (Lipótmező) - חלק של רובע 2 בבודפשט, היא עדיין חיה בסוג של "הגירה פנימית". היא לא הייתה יכולה לוותר על האמונות המדעיות שלה והמשיכה בפרקטיקה הפרטית שלה בסתר. ב-1958 פקדה אותה טרגדיה נוספת. בנה מיקלוש גימש הוצא להורג, במסגרת משפטו של אימרה נאג'. בתה יהודית גימש ברחה לשווייץ עם משפחתה ב-1956. לילי היידו לא קיבלה דרכון מהרשויות לבקר אותה גם לאחר מספר בקשות. לאחר הדחייה השלישית, תאבדה ב-1960.
עבודתה ושיטתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילי היידו הייתה אישיות חשובה באסכולת הפסיכואנליזה של בודפשט. תחומי העניין הטיפוליים והתאורטיים שלה התמקדו בפסיכוזות, והיא פרסמה מחקרים על האטיולוגיה והטיפול בסכיזופרניה. היידו הייתה בין הראשונים שהצליחו ליישם פסיכואנליזה על פסיכוטים. היא האמינה שהטיפול בחולים פסיכוטיים אפשרי עם שינויים מסוימים של כללי האנליזה הנוקשים, עם פתרון הפסיביות של האנליטיקאי, תוך פרשנות זהירה.
היא הייתה עמיתו של שאנדור פרנצי, ה"מושל" ההונגרי לפסיכואנליזה, אחד מתלמידיו הקרובים ביותר של זיגמונד פרויד, והמייסד של האגודה הפסיכואנליטית ההונגרית. היידו השתתפה בניתוח הכשרה אצל וילמוש קובאץ'. יחד עם אימרה הרמן ופרנץ מראי, היא ביצעה ניסויים שונים, כדי להפוך את הפסיכואנליזה לראויה לכל מטרה, כדי "להציל" אותה, כנגד הדוקטרינות הפבלוביות המחייבות דאז, אם לא היסוד שלהן, אז הדומיננטיות שלהן. מ-1947 ועד לפירוקו על ידי השלטונות הקומוניסטיים ב-1949, היא הייתה נשיאת "האגודה הפסיכואנליטית ההונגרית".
בשנות ה-50 עבדה במכון הלאומי לנוירולוגיה ופסיכיאטריה והייתה מנהלת המוסד במשך שלוש שנים. בעבודתה תרמה משמעותית לפיתוח ענייני הנפש בהונגריה. בשנים אלו הורחבה הכשרת המומחים שנתמך בפיתוח המחקר הביוכימי והוקמה מעבדת בעלי חיים. אז הופיעו התוצאות הראשונות של הטיפולים הנוירולפטיים עם כלורפרומזין. אישטוואן בנדק מתייחס אליה כאל "הגברת הגדולה" ומכנה אותה "הפטרונית הראשית" של מכון הניסויים שהוקמה אז.
היידו הוצאה לפנסיה ב-1957, ולאחר מכן המשיכה רק בפרקטיקה הפרטית שלה.
כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יישום אורגנותרפיה בטיפול בדמנציה פראקוקס (dementia praecox). רפואה 55, 1915. Migräne und Konstitution. Jahrbuch der Moravcsik-Klinik 1926, 119-133
- Psychische Veränderungen bei Hirnhautentzündungen im Kindesalter. פורסם ב-תרפיה ד', 1927, 185-187
- נתונים לניתוח סכיזופרניה (Zur Analyze der Schizophrenie). אצל זיגמונד פרויד, מחקרים פסיכואנליטיים (Psychoanalytische Studien). בודפשט 1933, 155-167
- Contributions to the etiology of schizophrenia. Psychoanal Rev 27 (4), 1940, 421-438
- פרשנות של הפרעות מחשבה ודיבור סכיזופרניות על בסיס תאוריית הרפלקס המותנה הפבלובי (Deutung von schizophrenen Gedanken- und Sprachstörungen due der Pawlowschen Theorie des bedingten Reflexes). סקירת נוירולוגיה 8, 1955, 234-236
- מידע נוסף על הפרעות מחשבה ודיבור סכיזופרניות (Weitere Mitteilungen zu den schizophrenen Gedanken- und Sprachstörungen). סקירת נוירולוגיה 9, 1956, 213-215
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ההיסטוריה והמוזיאון של המכון הלאומי לפסיכיאטריה ונוירולוגיה. מתוך http://opmi.hu/PHP-3/Elemzesek/lipot_mezo_tortenet/lipotmezo_tortenet.htm
- אנה בורגוש (2006). נשים בפסיכואנליזה. ("אתה חריג מבחינה זו...). מתוך http://epa.oszk.hu/00000/00012/00046/borgos.html#_ftn31
- אנה בורגוש (2006). מנגנוני מניעה. מפגשים של פסיכואנליזה ופוליטיקה לאור חייו של היידו לילי. תלסה, 20(1): 21-46. מתוךhttp://imago.mtapi.hu/a_folyoirat/e_szovegek/pdf/(20)2009_1/021-46_Borgos-A.pdf
- מלינדה קובאי (2010). פוליטיקה, כוח וידע בטבלאות הפסיכיאטריות של עידן יאנוש קאדאר. מתוך http://pszichologia.pte.hu/files/tiny_mce/D-2010-Kovai%20Melinda.pdf%5B%5D
- Psychoanalytikerinnen. Biografisches Lexikon. http://www.psychoanalytikrinnen.de/ungarn_biografien.html
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Születési bejegyzése a miskolci izraelita hitközség születési akv. 207/1891. folyószáma alatt". נבדק ב-2019-11-01.
- ^ Halálesete bejegyezve a Bp. VII. ker. állami halotti akv. 1036/1960. folyószáma alatt.
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. VIII. ker. polgári házassági akv. 424/1915. folyószáma alatt.
- ^ A budapesti unitárius egyház által 407/1920 száma alatt kiállított bizonyítvány alapján.