מאמס מייבלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'קי "מאמס" מייבלי
Jackie "Moms" Mabley
לידה 19 במרץ 1894
דרום קרוליינה
פטירה 23 במאי 1975 (בגיל 81)
וייט פליינס, ניו יורק
מקום קבורה בית הקברות פרנקליף עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה לורטה מרי אייקין
סוגה מועדפת קומדיה, וודוויל, סאטירה, קולנוע
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1919–1975 (כ־56 שנים)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'קי "מאמס" מייבלי (באנגלית: Jackie "Moms" Mabley; נולדה בשם לורטה מרי אייקין, Loretta Mary Aiken‏ 19 במרץ 1894 – 23 במאי 1975) הייתה קומיקאית, זמרת, ואמנית וודוויל שהופיעה במעגלי המופעים השחורים של תקופת ההפרדה הגזעית בארצות הברית. מאוחר יותר בחייה היא הופיעה גם בתוכניות בידור בטלוויזיה, כמו אלה של אד סאליבן, הארי בלפונטה והאחים סמאת'רס. היא הייתה ידועה בעיקר בשל ההומר ה"גס" שלה, וזכתה לפופולריות רבה בקרב קהלים שחורים במשך חצי מאה, עד שגם קהלים לבנים החלו להכירה בשנות ה-60.

ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייבלי נולדה ב-1894 במחוז ברברד בדרום קרוליינה, לג'יימס אייקין ומרי סמית. היא הייתה אחת מ-16 ילדים. אביה, שהיה כבאי מתנדב, נהרג בתאונת כבאית כשמייבלי הייתה ילדה צעירה, ואמה - שהייתה עד אז עקרת בית - לקחה על עצמה את ניהול עסקיו. אך גם אמה נדרסה למוות זמן לא רב לאחר מכן. כשמייבלי הייתה בת 11 היא נאנסה על ידי גבר שחור מבוגר, וכתוצאה נכנסה להריון. בגיל 13 אנס אותה השריף הלבן של העיר, וגם הפעם נכנסה להריון. שני התינוקות שנולדו לה בעקבות מקרי האונס נמסרו לאימוץ.

בגיל 14 ברחה מייבלי לקליבלנד, שם החלה להופיע במופעי מינסטרל, ומשם התפתחה הקריירה הארוכה שלה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השם מייבלי היא אמצה בעקבות מערכת יחסים עם ג'ק מייבלי, עליו אמרה "הבחור הזה לקח ממני כל כך הרבה, זה רק הוגן שאקח ממנו את שמו".[1] מאוחר יותר הוסיפה את הכינוי "Moms", גם בגין הדמות הסבתית האהובה שלה, וגם כי הייתה סוג של אמא לקומיקאים ובדרנים אחרים בחוגי הוודוויל.[2]

בגיל 20 התחילה להופיע בדמות אישה זקנה שמספרת בדיחות מיניות ורודפת אחרי גברים צעירים. אחת הבדיחות האהובות עליה הייתה ש"כל מה שגבר זקן יכול לעשות עבורי זה למסור לי הודעות מגבר צעיר". אך בדמויותיה האחרות, נהגה מייבלי להופיע בבגדים אנדרוגניים, והיא עצמה יצאה כלסבית בגיל 27. היא נחשבת לקומיקאית השחורה הראשונה - והייתה מהמובילות בזמנה מכל המגזרים.[3]

בשיא הקריירה שלה הייתה מייבלי מרוויחה $10,000 לשבוע בתיאטרון אפולו בהארלם, והייתה האישה הראשונה שהופיע שם במופע קומי. כשקהלים לבנים החלו להיוודע אליה, הוזמנה גם להופיע בקרנגי הול. היו לה הופעות אורח בתוכניות טלוויזיה, והיא התארחה באופן קבוע בתוכניות בידור.[4]

בין צחוק לצחוק, מייבלי התעמתה במופעיה עם עניינים רציניים ושנויים במחלוקת, כולל גזענות, סקס, אלימות, שחיתות בממשלה, ועוד. בסרט "Amazing Grace" היא שיחקה את הדמות של גרייס טיזדייל גריימס, אישה פשוטה שמתוך היושרה הבלתי מתפשרת שלה מפילה את הרשות המקומית המושחתת. בראיונות היא התייחסה לגזענות הרצחנית של הדרום, אך גם ביקרה בחריפות את המשתתפים במהומות שהתחוללו במהלך המאבק השחור לזכויות בשנות ה-60.[1]

מייבלי שם הייתה שרה שירים סאטיריים במופעיה, והוציאה אותם בהקלטות לצד שירים רציניים יותר, ואלו היו לעיתים מוצאים את עצמם מובילים במצעדי הפזמונים. בגיל 75 נהייתה מייבלי לאדם המבוגר ביותר עם שיר במצעד ה-Top 40.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למייבלי היו ארבעה ילדים נוספים לשניים שנמסרו לאימוץ, ובזקנתה חיה עם בתה בוני בהארטסדייל, ניו יורק, שם נפטרה מדום לב ב-1975.[5]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013 יצא ב-HBO סרט דוקומנטרי על מאמס מייבלי בהפקתה של וופי גולדברג. הסרט היה מועמד לשני פרסי אמי.

לתקליטה של מייבלי מ-1960 - The Funniest Woman in the World - הוענק תקליט זהב.

מייבלי נחשבת לחלק מתחיית התרבות השחורה של הרנסאנס של הארלם.

הופעות ויצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במה

  • Bowman's Cotton Blossoms (1919)
  • Look Who's Here (1927)
  • Miss Bandana (1927)
  • Fast and Furious (1931)
  • Blackberries of 1932 (1932)
  • The Joy Boat (1930s)
  • Sidewalks of Harlem (1930s)
  • Red Pastures (1930s)
  • Swingin' the Dream (1939)

סרטים

  • The Emperor Jones (1933 film) (1933)
  • Killer Diller (1948 film) (1948)
  • It's Your Thing (documentary, 1970)
  • Amazing Grace (1974 film) (1974)

טלוויזיה

  • The Smothers Brothers Comedy Hour (1967)
  • The Ed Sullivan Show (1969)
  • The Bill Cosby Show (1970)
  • Harry Belafonte: A Time for Laughter
  • Merv Griffin Show
  • Flip Wilson Show
  • Grammy Awards of 1973

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1961 On Stage (Funniest Woman in the World)
  • 1961 Moms Mabley at the "UN"
  • 1961 Moms Mabley at The Playboy Club
  • 1962 Moms Mabley Breaks It Up
  • 1962 Moms Mabley at Geneva Conference
  • 1963 I Got Somethin' to Tell You!
  • 1963 Young Men, Sí - Old Men, No
  • 1964 Moms the Word
  • 1964 Out on a Limb
  • 1964 The Funny Sides of Moms Mabley [Chess]
  • 1964 Moms Wows
  • 1964 Best of Moms and Pigmeat, Vol. 1
  • 1965 Men in My Life
  • 1965 Now Hear This
  • 1966 Moms Mabley at the White House Conference
  • 1968 Best of Moms Mabley
  • 1969 The Youngest Teenager
  • 1969 Her Young Thing
  • 1970 Live at Sing Sing
  • 1972 I Like 'em Young
  • 1994 Live at the Apollo
  • 1994 The Funny Sides of Moms Mabley [Jewel]
  • 1994 Live at the Ritz
  • 2004 Comedy Ain't Pretty

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאמס מייבלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Moms Mabley: She Finally Makes the Movies‏ Ebony Magazine, אפריל, 1974
  2. ^ "Mabley, Jackie “Moms” 1897(?)–1975." Escamilla, Brian. Contemporary Black Biography. 1997.
  3. ^ The Pain Behind The Laughter of Moms Mabley‏ הניו יורק טיימס, 9 באוגוסט 1987.
  4. ^ 1-Whoopi Goldberg Presents: The Moms Mabley Review‏ The San Francisco Chronicle, ‏8 בספטמבר 2014
  5. ^ Moms Mabley Dies at 77‏Associated Press, ‏23 במאי 1975
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מאמס_מייבלי&oldid=38008487"