מבצע כוח בנדיקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מטוסי הוריקן בריטיים בקרבת מורמנסק, במהלך המבצע

מבצע כוח בנדיקט (Operation Force Benedict) היה פעולה צבאית בחזית מזרח אירופה בסתיו 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה. כנף מטוסי קרב בריטית נפרסה במשך חודשיים בקרבת נמל מורמנסק שבצפון-מערב רוסיה, על מנת לתת חיפוי אווירי לשיירות ימיות שעשו את דרכן מבריטניה אל נמלי צפון רוסיה. בתום המבצע הועברו מטוסי הכנף לשימוש חיל האוויר הסובייטי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 ביוני 1941 תקפו צבאות גרמניה הנאצית ובנות בריתה את ברית המועצות. היא ובריטניה היו לבעלות ברית במלחמה. ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל הסמיך את שגריר בריטניה במוסקבה לדון עם הסובייטים בנוגע לשיתוף פעולה. ב-27 ביוני הציע השגריר סטפורד קריפס לשר החוץ הסובייטי מולוטוב לפעול במשותף למתן הגנה אווירית לשיירות שנועדו להפליג מבריטניה אל נמלי הצפון הסובייטים מורמנסק וארכנגלסק. באותה עת תודרכו טייסים בחיל האוויר הסובייטי אודות מטוסי הקרב הבריטים על מנת שיוכלו להפעילם בהמשך. ההצעה אושרה על ידי שני הצדדים ב-9 ביולי בוועידה של קצינים בכירים מטעמם בלונדון ולאחר דיון של הקבינט הבריטי בנוגע לכך.

המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 ביולי התכנסו נציגים של הצי המלכותי וחיל האוויר המלכותי במורמנסק, ובעקבות המלצתם אושר שדה התעופה בוואנגה (Vayenga) (כיום סוורומורסק) כמקום הפריסה של המטוסים הבריטים. התוכנית המקורית הייתה לשגר לשם שתי טייסות של מטוסי קרב מדגם הוקר הוריקן IIB, טייסת אחת של מטוסי בלנהיים וטייסת של מטוסי בופייטר. לבסוף נשלחו רק מטוסי ההוריקן - טייסת 81 וטייסת 134, שהרכיבו יחד את כנף 151. הכנף כללה 39 מטוסי קרב ו-550 טייסים ואנשי צוות קרקע תחת פיקודו של הטייס יוצא ניו זילנד נוויל רמסבוטום-אישרווד (Neville Ramsbottom-Isherwood).

מרבית הטייסים עלו על סיפונה של אוניית מטען בנמל סקפה פלו בצפון בריטניה ביחד עם 15 מטוסי הוריקן שהיו מפורקים וארוזים בארגזים. שאר הטייסים ביחד עם 24 מטוסים הוצבו על סיפון נושאת המטוסים ארגוס. האונייה הפליגה לדרכה ב-17 באוגוסט במסגרת שיירת דרוויש, השיירה הארקטית הראשונה לברית המועצות. האונייה ובה אנשי הכנף והמטוסים הגיעה לנמל ארכנגלסק ב-1 בספטמבר. המטוסים המפורקים הורכבו שם ויצאו לשדה וואנגה ב-9 בספטמבר. המטוסים על סיפון נושאת המטוסים החלו לטוס ממנה ליבשה ב-7 בספטמבר, וב-10 בחודש הייתה הכנף מוכנה לפעולה והפעילה גיחות ראשונות.

פעולת כנף 151 בברית המועצות נמשכה עד אמצע נובמבר. נערכו טיסות מדי יום עד ה-10 באוקטובר. המטוסים הבריטים טסו מעל נמל מורמנסק, חצי האי קולה והמספנה הסובייטית מס' 10 בפוליארני, ליוו מפציצים סובייטיים שיצאו לתקוף שדות תעופה של גרמניה ושל פינלנד, וסייעו בלחימה נגד הכוחות הגרמנים והפינים שיצאו לנסות לכבוש את מורמנסק ממערב. בסך הכל ערכה הכנף 365 גיחות. בחמישה מימי הטיסות נערכו קרבות אוויר שבמהלכם הפילו הבריטים 15 מטוסים גרמנים, מהם 12 מטוסי קרב. מטוס בריטי אחד הופל וטייסו נהרג. רוב ההפלות הושגו על ידי טייסי טייסת 81, שצברו ניסיון במהלך הקרב על בריטניה.

מה-10 באוקטובר ועד 21 בו הדריכו טייסי הכנף את טייסי הרגימנט האווירי ה-72 הסובייטי בדבר השימוש במטוס ההוריקן. טייסים סובייטים בודדים הטיסו אותו כבר מסוף ספטמבר. אנשי הכנף נצטוו בתחילה לנסוע דרך ברית המועצות אל המזרח התיכון לפעולה נוספת, אך הפקודה בוטלה לאחר התנגדות מנומקת שהגיש מפקד הכנף, שהצביע על כך שהמסע המתוכנן יהיה ארוך מאד ומסוכן. בסוף אוקטובר הפליגה טייסת 134 בחזרה לבריטניה ובאמצע נובמבר עשו כך אנשי טייסת 81, אשר הגיעו לבריטניה ב-6 בדצמבר.

לאחר המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1942 עוטרו מפקד הכנף רמסבוטום-אישרווד ושלושה טייסים בריטים נוספים בעיטור לנין. באותה עת עוטרו ארבעה טייסים סובייטים בעיטור צלב התעופה המצוינת.

במהלך המלחמה העבירה בריטניה לברית המועצות בסך הכל 2,952 מטוסי הוריקן. הטייסים הסובייטים סברו שחימושו של המטוס - 12 מקלעים בקוטר של 7.7 מילימטר - היה קל מדי. ברגימנט האוויר ה-72 הוחלף החימוש המקורי לשני תותחים בקוטר של 20 מילימטר ושני מקלעים בקוטר של 12.7 מילימטר, אשר השיגו תוצאות מבצעיות טובות יותר. כמו כן, מנוע הרולס רויס של מטוסי ההוריקן IIB התגלה כבלתי אמין ובעל משך שירות מוגבל בטמפרטורות הנמוכות של ים הקוטב. בשל כך ובשל מחסור בחלקי חילוף יצאו מטוסי הוריקן רבים מאלו נמסרו לסובייטים במהירות מכלל שימוש.

בריטניה תכננה וערכה מבצעים אוויריים נוספים בצפון מערב ברית המועצות:

  • ביולי 1942 הוקמה כנף 153, שנועדה לצאת פעולה באזור מורמנסק בהרכב של ארבע טייסות ספיטפייר ושתי טייסות הוריקן. פעולה זו לא יצאה לפועלף
  • בספטמבר 1942 יצאו למורמנסק שתי טייסות מפציצים מדגם המפדן של חיל האוויר המלכותי ושל חיל האוויר האוסטרלי שצוידו בטורפדות במטרה להגן על אוניות שיירה PQ18 בדרכן למורמנסק מפני אוניות שטח גרמניות (מבצע אורטור). היה זה בעקבות האבדות הכבדות שספגה שיירה PQ17 בנתיב זה מידי הגרמנים. תשעה מתוך 32 מהמטוסים אבדו בדרך אל היעד עקב אש נ"מ, תנאי מזג אוויר קשים וקלקולי מצפן. צוותי המטוסים הנותרים פעלו משדה ואנגה במשך זמן קצר ולאחר מכן מסרו את מטוסיהם לידי טייסים סובייטים;
  • כוחות אוויר בריטים, אוסטרלים וקנדים הוסיפו לפעול באזור מורמנסק עד 1944. הם הפעילו מטוסי ספיטפייר, קטלינה והדסון ועסקו בפעולות סיור וליווי לשם הגנה על השיירות שהוסיפו להפליג מבריטניה למורמנסק ולארכנגלסק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

*Eric Carter and Antony Loveless, Force Benedict, Hodder & Stoughton 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע כוח בנדיקט בוויקישיתוף