מבצע נוף פראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע נוף פראי
מלחמה: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)
תאריך התחלה: 12 בספטמבר 1997
תאריך סיום: 12 בספטמבר 1997
מקום: ג'בל סוג'וד, דרום לבנון
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה
לבנוןלבנון  לבנון

מפקדים

?

כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה,
כוחות נ"מ של צבא לבנון

אבידות

אין

2 מחבלים הרוגים,
3 משורייני נ"מ לבנוניים הושמדו

מבצע נוף פראי היה מבצע צבאי שבוצע על ידי יחידת אגוז ב-12 בספטמבר 1997 בדרום לבנון[1]. במבצע נהרג בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, וגופתו שימשה כדי לקבל בחזרה את גופתו של לוחם שייטת 13 שנפל במבצע שירת הצפצפה.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבוטל מבצע מיוחד של יחידת אגוז, הורה מפקד היחידה, סא"ל משה (צ'יקו) תמיר, לפלוגה מהיחידה לצאת לפעולה שכללה ביצוע מארבים בסמוך למוצב צה"ל שבג'בל סוג'וד, ברצועת הביטחון שבדרום לבנון, במורדות המערביים של רכס הרפיע. בספרו כותב תמיר כי שם המבצע נבחר בשל ההרים, "שמהם נשקף נוף עוצר נשימה, ולכן זכה לשם הקוד 'נוף פראי'."[2] הכוח, בפיקודו של דוד המ"פ, שכלל שלושה צוותי לוחמים בפיקודם של הקצינים אבנר ערן וארז, נערך לשהייה של שלושה ימים בשטח הררי סבוך.

ביום השלישי של המבצע, לאחר שלא נוצר מגע עם מחבלי חזבאללה, בעת שנערכו הכוחות לנסיגה מהשטח ולחזרה רגלית למוצב ריחן, בעוד צוותו של ארז נע לנקודת החבירה עם שאר הכוחות, לקראת תנועה מסודרת למוצב, הבחין ארז במחבל במדרון שמעליו ופתח באש. המחבל נפגע ונמלט. הכוח פתח במרדף, תוך שהוא נעזר בכלב תקיפה. הכלב מצא את המחבל והכוח שב וירה עליו. בהמשך מצא הכוח עמדה של מחבלי החזבאללה, ובה מטענים ואמצעי לחימה. בהמשך הלחימה, הצוות בפיקודו של ערן, שהתמקם רחוק יותר, נכנס ללחימה באיחור כי לא שמע את הדי הקרב. אך הזדרז להתמקם בעמדה שנקבעה מראש למקרה כזה, המקלען של הכוח זיהה שלושה מחבלים בורחים מאזור הלחימה ופתח באש. אליו הצטרפו לוחמים נוספים והמחבלים נפגעו ונעלמו במדרון הסבוך. במהלך הקרב ירו מחבלי חזבאללה במרחב אש מקלעים, מרגמות, תותחים ללא רתע ואש נ"מ לעבר הכוח מכמה כיוונים. מסוקי קרב של צה"ל שהוזנקו כדי לספק אש לחיפוי לטובת הכוחות פגעו בעמדות המקלעים של חזבאללה. צבא לבנון, בצעד חריג, בחר להתערב בלחימה ולירות על המסוקים. אלה ירו חזרה והשמידו שלושה משוריינים נושאי תותחים נגד מטוסים של צבא לבנון.

האש של חזבאללה שככה מעט, וכוח לוחמי אגוז החל להתכונן לחזור למוצב ריחן עם לילה. צוותו של ערן עבר בתנועתו חזרה דרך מקום ההיתקלות ודיווח כי זיהה שתי גופות של מחבלים. בשל ההתנהגות החריגה של המחבלים בקרב עלתה בפיקוד צפון ההשערה כי בקרב השתתף פעיל בכיר של ארגון החזבאללה. בעקבות זאת, ובשל אסון השייטת שאירע בתחילת החודש, פקד סא"ל תמיר, ששהה בכל העת בעמדת הפיקוד במוצב ריחן, על הכוח להעמיס את הגופות על אלונקות[3] ולשאתן עִמו בחזרה לשטח ישראל[4], וזאת לצורכי משא-ומתן עם הארגון, על החזרת גופות החללים מאסון השייטת. משתהו מפקדי הכוח בשטח על הפקודה החריגה, ענה להם תמיר בקשר "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה."[5] ההחלטה אושרה על ידי אלוף פיקוד צפון, עמירם לוין. עם עלות השחר שבו לוחמי אגוז בלא פגע למוצב ריחן[6].

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיעבד התברר כי בהיתקלות נהרג האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה[7], שהיה לוחם בכוח המיוחד של החזבאללה. גופתו, ביחד עם גופות לוחמי חזבאללה אחרות, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר אליה, שנהרג באסון השייטת[8].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עוז בן­ יצחק, החיסול שלא היה, מעריב, ‏ 11.01.2001.
  2. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 164-165.
  3. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 168.
  4. ^ רביב שכטר, ‏לבנון של צ'יקו תמיר, באתר ישראל היום, 14.5.2010.
  5. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 169.
  6. ^ אבי צור, "אנחנו מ-67' צבא כובש", ביטאון "הלוחם", גיליון 224, ספטמבר 2010, עמוד 34.
  7. ^ רועי מנדל, על חלקי גופתם המתה: כשהאויב נקבר אצלך, באתר ynet, 8 ביולי 2011.
  8. ^ עמוס הראללחנך את צ'יקו, באתר הארץ, 05/09/2003