אסון השייטת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האנדרטה בחוף שבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באנצרייה
מראה כללי של האנדרטה בשבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באנצרייה
אנדרטת שייטת 13 בחוף ראשון לציון
שלט על שייטת 13 בחוף ראשון לציון

"אסון השייטת" הוא הכינוי הנפוץ לקרב שהתחולל בלבנון בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 (ג' באלול ה'תשנ"ז), במסגרת מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי . בקרב נהרגו 11 מלוחמי השייטת ועוד הרוג אחד מכוח החילוץ, נפצעו ארבעה ונותרה בשטח גופתו של לוחם מהשייטת. נחשב לאחד מהאירועים הקשים ביותר בתולדות השייטת.

תיאור המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה תוכננו שני מבצעים במקביל, סיירת גולני קיבלה יעד בכפר אל כופר והשייטת בכפר אנצר, התכנון הראשון היה להנחית את הכוחות באותו הלילה, ובהמשך הוחלט לבצע שני מבצעים נפרדים במועדים שונים מחשש לבעיית שני כוחות לא אורגניים באותו אזור. הפשיטה של סיירת גולני, מבצע טרף קל, הושלמה בהצלחה[1]. המבצע של השייטת התבצע חודש בדיוק לאחר מכן. בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סגן אלוף יוסי קורקין למבצע פשיטה חשאי בלבנון[2]. משימתו הייתה להניח מארב של מטענים נגד בכיר בארגון אמל בסמוך לעיירת החוף אנצרייה (33°24′47″N 35°16′44″E / 33.413°N 35.279°E / 33.413; 35.279).

הכוח הושט בסטי"ל, לאחר מכן התקדם בסירות גומי למרחק של 800-1000 מטר מהחוף, ולאחר שחייה הגיע לחוף בין צור לצידון לקראת שעה 21:00 כשלפניו תנועה רגלית של כ-3 וחצי ק"מ. במהלך התנועה נפגע הכוח ממספר מטעני צד. פיצוץ המטען התרחש מיד לאחר שהכוח הקידמי, שמנה 5 לוחמים בהובלת סרן רוני פולט, חצה צומת דרכים בין שני שטחי פרדס, במקום שכונה ברשת הקשר הישראלית מפגש ציר "דרך הערבה" ו"צומת אלנבי". הפיצוץ גרם לנתק בין הכוח הקידמי לכוח העיקרי - 11 הלוחמים שנותרו מאחור. לדברי הלוחמים ששרדו, מיד לאחר שהופעל המטען החלו יריות לעבר הכוח הקידמי וקריאות בערבית - עדות שחיזקה את הטענה שמדובר היה במארב מתוכנן. הלוחמים השיבו אש תוך שימוש באמצעים לראיית לילה. במהלך הקרב התפוצץ גם מטען שנשא הכוח האחורי.

11 לוחמים נהרגו, בהם מפקד הכוח סא"ל קורקין. ארבעה נפצעו, בהם אחד מהכוח האחורי והנותרים - מהכוח הקידמי. הקשר סער ישראלי, יחד עם שלומי ספורטה ואלי אספנדי שכבו בנקודה אחת והשיבו ירי. סער שהיה קשר הכח,העביר דיווח בקשר אודות מיקום הכוח ומצב הלוחמים, והזעיק את כוח החילוץ.במהלך ההמתנה לחילוץ צפה שלומי ספורטה שהיה הנווט של הכח באמצעות הציוד התרמי לכיוון הפרדס וראה את אחד ממניחי המטענים נסוג. הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, עודכן והגיע למוצב הפיקוד העליון בקריה, ומשם ניהל את אופן החילוץ[3]. בין היתר העמיד הרמטכ"ל בכוננות כוח תגבורת מיחידת אגוז[4].

כוח החילוץ[5] הראשוני, שמנה 12 לוחמים בפיקודו של סגן בועז[6], נחת במקום בשעה 00:30 והחל בפינוי ההרוגים והפצועים. במהלך הפינוי חלף רכב בסמוך לכוח ולאחר קרב יריות כנגדו, נהרג הרופא שנלווה לכוח, סרן ד"ר מאהר דגש.

למרות לחץ מצד הדרג הפיקודי הבכיר של חיל האוויר הישראלי בקריה לסיים את האירוע בהקדם, המשיך כוח החילוץ בחיפושים

מטה חיל האוויר: "בהוראת קיסר [מפקד חיל האוויר] להמריא עכשיו!"
טייס מסוק הקרב: "סדן [מסוק החילוץ], בהוראת קיסר להמריא עכשיו אלא אם אתה יודע שהם [הלוחמים] עולים עלייך שוב"
טייס מסוק החילוץ: "הם אומרים שהם מעוניינים לעלות עלי שוב, אני ממתין"
טייס מסוק הקרב: "שים לב, הוראת קיסר שסדן ימריא כרגע אלא אם תגיד לי משהו אחר
טייס מסוק החילוץ: "אני אומר לך משהו אחר, הם חושבים שהם כולם יצליחו לעלות עליו בעוד דקה"

מתוך הקלטות הקשר במהלך המבצע[7]

הירי מכיוון הכפרים התגבר ולאחר שפצצת מרגמה נחתה מטרים ספורים ממסוק החילוץ, המסוק נדרש להמריא בטרם אותרו שני לוחמים. בהחלטת מפקד כוח החילוץ, כוח החילוץ יחד עם פולט לא עלו למסוק החילוץ שטס לעבר בית חולים נהריה לטיפול בפצועים והראשונים נותרו בשטח על מנת לאתר את הלוחמים הנעדרים. במהלך החיפוש הצליחו לאתר ולחלץ את גופתו של יוחנן הילברג. לפנות אור ראשון הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח[6] בסביבות השעה 04:30 נחת מסוק ופינה את הלוחמים. גופתו של אחד ההרוגים, רב סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998, יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה. עסקת החזרת חלקי גופתו של איתמר איליה התאפשרה לאחר מבצע נוף פראי[8], בו הרגו לוחמי יחידת אגוז בקרב את האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה[9]. גופתו, ביחד עם גופותיהם של לוחמי חזבאללה אחרים, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר איליה.

מוביל צוות החילוץ מיחידה 669, סגן דניאל, זכה לצל"ש מפקד חיל האוויר על פועלו[10].

בעקבות האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כישלון המבצע הוקמו ועדות חקירה אחדות, שניסו להסביר מה גרם לפיצוץ - מארב של כוח עוין או תאונה, ובהנחה שהיה מדובר בכוח עוין, האם וכיצד הושג המודיעין על הפעולה. ועדת חקירה של צה"ל, בראשות אלוף גבי אופיר, הסיקה שהכוח נתקל במארב אקראי, שהיה חלק מרשת של מארבים שהונחו באזורים שונים בלבנון. תת-אלוף משה תמיר, מפקד יחידת אגוז באותה עת, תיאר בספרו את התחושות הקשות שחווה בעקבות אסון השייטת וגרס כי התרחש בשל מידע מוקדם על הפעולה המתוכננת שהגיע לחזבאללה, אשר ביצע מארב מתוכנן ללוחמי השייטת[11].

ב-31 באוגוסט 2007 נטען בתחקיר "מעריב" כי מזל"ט צה"לי ששידר לישראל במשך יותר משבועיים לפני הפעולה תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן, הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן. באוגוסט 2010 טען חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט והציב מספר מארבים ששהו בשטח מספר שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד המארבים[12]. בתחילה הכחיש דובר צה"ל טענה זו, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה מקוריים וכי ישנה סבירות גבוהה שהיה זה מארב מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו, ומפקד חיל הים, אלי מרום, הודיע על כך למשפחות השכולות[13].

לאחר גילוייו של נסראללה, פנו המשפחות השכולות לצה"ל בבקשה לחשוף את חומרי ועדת החקירה. צה"ל איפשר לדני יתום לשמש כנציג המשפחות, ובנובמבר 2012 הוצגו ממצאים חדשים על אסון השייטת, בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ 1[14]. על פי הממצאים, צה"ל הודה שארגון חזבאללה הצליח במאמצי המודיעין שלו, וידע על המבצע מראש. כמו כן נחשף שלוחמי השייטת נשאו על גבם מטעני חבלה שנועדו לחסל יעד בלבנון. הערוץ דיווח כי שלושה סוגים שונים של חומרי נפץ הביאו למותם של הלוחמים: חומרי נפץ של חזבאללה, ועוד שני סוגים של חומרי נפץ שנישאו על ידי חיילי השייטת. קצין שבדק את הגופות מצא כי סוג הרסיסים שנמצא בגופות לא דומה לחומרי הנפץ הנמצאים בשימוש על ידי צה"ל, ולכן מדובר בחומר נפץ של חזבאללה, או "חומר נפץ ישראלי לא שגרתי, המשמש למטרות מבצעיות". הדו"ח מעלה השערה לפיה תוכנן שימוש בשני חומרי נפץ שונים, כדי לגרום לחיסול להיראות כחלק מהסכסוך הפנימי בלבנון.

עורך הדין של המשפחות ציין כי ארבע ועדות חקירה חקרו את התקרית, וכל אחת מהן הגיעה למסקנות שונות. ממסקנות הוועדות לא ברור אם התקרית הייתה תאונה או מלכודת מתוכננת, ולא ברור אם חזבאללה קיבל מידע מוקדם על הפעולה. דני יתום גינה את האופן שבו טופלו האירועים, ואמר: "עד היום לא נערכה חקירה ראויה, מה שמסביר מדוע כל ועדה הגיעה למסקנות שונות."

אירוע זה, כמו גם אסון המסוקים שאירע בפברואר אותה השנה, היה אחד האירועים שהגבירו את הלחץ הציבורי לצאת מרצועת הביטחון שבדרום לבנון[15]. לחץ זה הוביל לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון, בחודש מאי 2000.

משה רודובסקי, אביו של חלל השייטת גל רודובסקי, עתר לבג"ץ בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת אסון השייטת, אך עתירתו נדחתה.[16]

ב-14 באפריל 2013 הוצג בערוץ 10 סרטון שבו נראים חיילי השייטת רגע לפני היציאה למבצע האחרון[17].

ב-4 באפריל 2017 הוצג סיפור האירוע מפי חמשת הלוחמים ששרדו בראיון מול עמרי אסנהיים, בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2. בין היתר נטען בסרט כי בעקבות הצלחת הפשיטה המוקדמת של סיירת גולני הוגברה רמת הכוננות בקרב החזבאללה[18]. בתגובה לשידור, פרסם העיתונאי רן אדליסט תחקיר לפיו האסון אירע מכשל במטעני הנפץ שנשאו הלוחמים במבצע ולא בעקבות מארב חזבאללה כפי ששתואר בתוכנית. על פי התחקיר שלו- מטעני הנפץ סבלו מתקלה עוד במבצעים קודמים, והובע ספק כלפי עדויות החיילים בדבר היתקלות וירי אויב באירוע[19].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכר הנופלים הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון. האנדרטה בנויה מ-12 טבלאות של סלע כורכר קשה שהובאו ממלטה. הטבלאות נשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו לוח ברונזה עליו מוטבעים שמות הנופלים.

הסטי"ל מדגם סער 4, אח"י כידון, הוטבע בשנת 1999 מול חוף שבי ציון ומשמש אתר צלילה להנצחת זכרם של 12 לוחמי שייטת 13. לחרטום הסטי"ל הוצמדו 12 כיסאות, כמספר לוחמי השייטת שנספו. שמות הלוחמים חרוטים על כיסאות אלו[20].

אנדרטה נוספת הוקמה לזכרו של סמ"ר גל רודובסקי בהרצליה על ידי הפסל יוסי בראל, ביוזמת חבריו לתיכון. האנדרטה ממוקמת מול בית הספר העממי ויצמן שבו למד גל.

אנדרטה נוספת הוקמה בטיילת שבחוף הים של ראשון לציון, ביוזמתו של תושב העיר נחשון טבי, שבנו רז טבי נמנה עם חללי האסון. האנדרטה בנויה מתריסר עמודי פלדה עומדים עם שמות הנופלים היוצרים את הסמל מגן דוד. בנוסף לאנדרטה שונה שם הטיילת מ"טיילת ראשון לציון" ל"טיילת שייטת 13".

הוריו של יוחנן הילברג בחנוכת בית הכנסת לזכרו בבית היתומים חב"ד אודסה

חברו לשייטת של הלוחם יוחנן אברהם הילברג, שנמנה עם חללי האסון - איש העסקים אריה שוורץ, הנציח את זכרו בהקמת שלושה בתי כנסת באוקראינה - בערים קייב[21], אודסה[22] ואוז'גורוד[23].

משפחות החללים תרמו ספר תורה להנצחתם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה[24].

הזמר והמלחין דן כהן הלחין והקליט שיר לזכר חברו של אחיו, הלוחם אריה אברמזון, שנפל באסון. מילותיו של השיר הן מספר ישעיהו ""כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תכווה ולהבה לא תבער בך. כי אני ה' אלוהיך קדוש ישראל מושיעך..."".

לזכרו של רס"ל איתמר איליה הוקם מצפור בגבעת גורני אשר צופה אל נחל צאלים במדבר יהודה.

לזכרו של מפקד הכוח, יוסי קורקין, מוקדשת שבת להנצחתו בפנימיית מבואות ים, שביישוב שהתגורר בו, מכמורת. במסגרת השבת מתבצע משט לזכרו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גל פרל פינקל, "באופן ודאי היה שם מארב", דבר ראשון, ‏ 15.04.2017.
  2. ^ אמיר אורן, לא משאירים דברים למזל, הארץ, ‏ 07.09.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ אמיר בוחבוט‏, הרל"ש משחזר: כשליפקין-שחק פגש את ערפאת בטוניס, באתר וואלה! NEWS‏, 21 בדצמבר 2012.
  4. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמוד 161.
  5. ^ עמוס הראללעומת הקסבה בחברון, ג'נין היתה משחק ילדים, באתר הארץ, 19 ביוני 2003.
  6. ^ 6.0 6.1 עפר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2008
  7. ^ עמרי אסנהיים, לילה אחד באנצריה, עובדה, 05.04.2017. הקלטות הקשר מושמעות בכתבה בדקה ה-56.
  8. ^ רביב שכטר, ‏לבנון של צ'יקו תמיר, באתר ישראל היום, 14 במאי 2010
  9. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמודים 164–172.
  10. ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998
  11. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמוד 163, "הכרתי היטב את מאפייני הפעולה של ארגון החזבאללה וקשה היה לי לקבל את הקביעה שמדובר במארב אקראי"
  12. ^ דיווח של סוכנות הידיעות הלבנונית הרשמית, 9.8.2010. (בערבית)
  13. ^ אביאל מגנזי, דו"ח אסון השייטת נמסר: "שהמטייחים יעלו לקבר", באתר ynet, 7 בנובמבר 2010
  14. ^ פרטים מהתוכנית ששודרה בערוץ 1 מובאים במאמר הבא (באנגלית): Lebanon: The Curse of Ansariyeh Strikes Again.
  15. ^ אורנה שמעוני (טור), 4 אימהות שזוכרות, באתר nrg‏, 24 במאי 2006
  16. ^ בג"ץ 1985/11 משה רודובסקי נגד מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-11 באוגוסט 2014.
    דנג"ץ 7636/14 משה רודובסקי נגד מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-19 בפברואר 2015.
  17. ^ רעות מישור ואלון בן דוד, התמונות האחרונות: תיעוד של הלוחמים רגע לפני אסון השייטת, באתר nana10‏, 14 באפריל 2013‬.
  18. ^ עמרי אסנהיים, לילה אחד באנצריה, עובדה, ‏ 05.04.2017.
  19. ^ רן אדליסט, ‏מטעני הכאב: לא מארב ולא כשל מזל"ט. אסון השייטת נבע ממחדל מבצעי, באתר מעריב השבוע, 16 באפריל 2017
  20. ^ שש עם עודד בן עמי, ערוץ 2 - צלילת זיכרון חללי אסון שייטת 13 לאח"י כידון, 15 באפריל 2013
    הסטי"ל אח"י כידון כאתר צלילה והנצחה
    אחיה ראב"ד, טקס במעמקים: 100 צוללים יחלקו כבוד לנופלי אסון השייטת, באתר ynet, ‏11 במאי 2016.
  21. ^ חנוכת בית הכנסת בקייב
  22. ^ חנוכת בית הכנסת בבית היתומים של חב"ד באודסה
  23. ^ חנוכת בית הכנסת באוג'גורוד
  24. ^ ספר תורה לזכרם של נופלי אסון השייטת נתרם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה, 15 אוקטובר 2007.