מבצע קרוואן
 | ||
| תאריכי הסכסוך |
ספטמבר 1942  | |
|---|---|---|
| מקום |
קירנאיקה | |
| קואורדינטות | 32°29′12″N 20°50′02″E / 32.4867°N 20.8339°E | |
|
| ||
  | ||
מבצע קרוואן (באנגלית: Operation Caravan) היה מבצע פשיטה בריטי משני במסגרת מבצע הסכמה, במערכה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. ב־13 בספטמבר 1942 פלגה מקבוצת המדבר ארוכת הטווח (LRDG) פשטה על בסיסים איטלקים בברקה שבלוב. הבריטים טענו ש־35 מטוסים הושמדו במבצע. בתנועה אל היעד נסע הכוח כ־1,860 ק"מ.
במקביל למבצע הסכמה נערכו ארבע פשיטות נגד בסיסים חשובים של מדינות הציר בלוב בספטמבר 1942: בטוברוק – מבצע הסכמה, בבנגאזי – מבצע ביגמי, בנווה המדבר ג'אלו – מבצע נייסטי ובברקה – מבצע קרוואן. קרוואן הייתה הפעולה המוצלחת היחידה מבין ארבע המשימות.
יעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת ספטמבר 1942 פלגה B בעלת שתי מחלקות סיור בקבוצת המדבר ארוכת הטווח (LRDG) בפיקודו של רס"ן ג'ון ריצ'רד אסונסמית', עזבה את בסיסה המצרי בפיום. מטרת המבצע: "לגרום לכמות המרבית של נזק והפרעה לאויב." היעד היה ברקה, ששכנה כ־80 ק"מ מצפון־מזרח לבנגאזי. על כביש החוף הראשי שכן מרכז מינהלי של הממשל הקולוניאלי האיטלקי בלוב. בצד הצפון־מזרחי של העיר היה שדה תעופה גדול – היעד העיקרי של המבצע.
הכוח הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלגה B שהורכבה משני כוחות סיור של ה־LRDG, בפיקודו של רס"ן ג'ון ריצ'רד אסונסמית'.
- פטרול G1, בפיקודו של סרן ג'אל טימפסון.
- פטרול T1, בפיקוד סרן ווילדר.
אליהם צורפו רס"ן ולדימיר פניאקוף, ומרגליו: שני סנוסים שהשתייכו לכוח הערבי הלובי. הסנוסים אספו מידע על מיקומי האויב מאנשים שהתגוררו ליד ברקה ודיווחו לפניאקוף שעה/שעתיים לפני הפשיטה.[1]
בכוח היו 47 לוחמים ב־12 משאיות שברולט 1533X2 וחמישה ג'יפים מסוג ויליס.[2]
כוחות איטלקים בברקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משטרת אפריקה האיטלקית. מצוידת בשריוניות utoblindo AB.41
- פלוגת קארביניירים מלכותיים
- החולצות השחורות (מיליצית המתנדבים לביטחון לאומי) מס' 8
- גדוד המקלענים ה־17
- פלוגת הטנקים ה־10מצוידת בטנקים מסוג L3/35 וסוללה של תותחי 12.7 ס"מ
- (תותחי 60 פאונדר שלל מהבריטים) של קבוצת התותחנים ה־51.
בשדה התעופה ברקה:
- כנף ההפצצה ה־35, למעט טייסת אחת. הכנף הייתה מצוידת מטוסים תלת מנועיים, מסוג Z.1007bis.
- טייסת 131 מקבוצת התצפית האווירית 66, מצוידת במטוסי תצפית דו־מנועיים מסוג קאפרוני.
- באזור היו יחידות נוספות של פרשים, קארביניירים ויחידות לוביות לא סדירות.[3]
המסע לברקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה־LRDG השתתפו במבצעים מקבילים. במבצע קרוואן היה חיוני להימנע מעומס בנתיבים החיצוניים. המסלול שנבחר לפלגה B הצריך מעבר כפול של ימת החול הגדולה, נסיעה של 1,850 ק"מ. מכיוון שהג'יפים היו בעלי יכולת תנועה עצמאית (ללא תדלוק) של כ־1,450 ק"מ ומשאית השברולט כ־2,400 ק"מ, לוו בשתי משאיות מאק של 10 טון במקטע הארוך שסיפקו את הדלק ב־322 הק"מ הראשונים. תדלוק נוסף התרחש לאחר השבוע הראשון במקום שנקרא "הרוג'ם של האוורד".
ביום השלישי ג'יפ הפיקוד של פטרול G1 של קפטן טימפסון, עלה על דיונה והתהפך, האירוע אילץ את פינוים של טימפסון והנהג, תומאס וואן, במטוס לוקהיד הדסון. סמל ג'ק דניס קיבל את הפיקוד על פטרול G1.[4]
ב־13 בספטמבר ה־LRDG הגיע לבניה, כ־24 ק"מ דרומית לברקה, הכוח הקים מחנה בחורשת עצים על גבעה, מסע של 1,858 ק"מ שערך 11 יום.
משאית אחת הוסתרה בנקודת מפגש אחורית - "G5" יחד עם אספקה קטנה של מנות קרב ומים. בשאר שעות היום הוסתרו המשאיות בין העצים בזמן שהלוחמים ערכו הכנות אחרונות לפשיטה.
בשעה 3 אחר הצהריים ערך רס"ן איזונסמית תדרוך אחרון, בסיוע רס"ן פניאקוף שהכיר את מתווה העיר: פטרול T1 יתקוף את שדה התעופה, המטרה העיקרית, ואילו פטרול G1 יצור הסחה על ידי תקיפת הבסיס הראשי של קמפו מדלנה, שלושה ק"מ דרומית מערבית לברקה, ותחנת הרכבת מדרום לעיירה.
לא ידוע אם ה־LRDG נראו בדרך וכמה התראות הועברו לפיקוד בברקה. המפקד, הגנרל פיאטי דל פוזו, הורה על סיור אווירי וקרקעי וערך הכנות מול ההתקפה הצפויה. אף על פי שסיורי ה־LRDG הוסוו היטב, הלוחמים היו בטוחים כי לא הבחינו בהם בין העצים, הכוח נצפה על ידי קאפרוני Ca.311 שהעביר אזהרה למטה הפרשים הסמוך.
עם רדת החשכה יצא הכוח מהמסתור ונע לכיוון המשימה, הכוח ניתק קווי תקשורת. במחסום משטרתי סמוך לפאתי העיר התגלה הכוח על ידי זקיף. החייל הנפרק מנשקו ונשבה, מש"ק נוסף שפותה לצאת מעמדתו ולבדוק מה קורה נורה ונהרג. כשעברו ליד בניינים הסמוכים הותקפו ברימוני יד, מאוחר יותר התברר ששומרים נוספים ברחו.
כששיירת הרכבים עצרה לפתע, התנגשה משאית ברדה (תותח נ"מ 20 מ"מ איטלקי) של T1 בגב משאית אלחוט והרסה את הרדיאטור שלה; המשאית נפרקה וננטשה, צוותה הצטרף למשאיות אחרות. בעוד שמשאית האלחוט הצליחה להמשיך אובדן כוח האש של הברדה החליש את הכוח. בנוסף רכב סיור של G1 נהרס לאחר שפגע בסלע וגם הוא נפרק וננטש. משאית האלחוט של סיור T1 נפרדה מהכוח וחנתה בשדה בסידי סלים (כ־12 ק"מ דרומית מזרחית לברקה) כדי לשמש נקודת חבירה לאחר התקיפה; המשאית הייתה אמורה לשמור על קשר רדיו מתמיד עם יחידת ה־SAS של סא"ל דייוויד סטירלינג שפעלה באותו לילה בבנגאזי "מבצע ביגמי".
ב־23:00 הגיעה השיירה לכביש הראשי, נסעה מזרחה לכיוון ברקה משם המשיכו בפנסים קדמיים דלוקים, תוך התחזות לשיירה של כוחות הציר. בראש מתלול המוביל למישורי ברקה נתקלו בשתי נושאות מקלע L3 חונות ושומרות משני צידי הכביש. רכבי ה־LRDG פתחו באש מקלעים כבדה תוך כדי נסיעה דרכם. נשאיות המקלע נתפסו לא מוכנות, אם כי הצוותים היו צריכים לדעת על תנועת לילה של האויב. בחצות, כוח ה־LRDG נמצא מחוץ לברקה, שני הפטרולים נפרדו כדי לבצע את המשימות. זמן שנותר למשימה עמד על שעתיים. איזונסמית', עם שני ג'יפי המטה שלו המשיך באופן עצמאי סביב ברקה, בחיפוש אחר יעדים מתאימים. פניאקוף והמשאית האלחוטית נשארו בצומת הדרכים כדי לעצור כל ניסיון של חסימת כח ה־LRDG בנסיגה.
ההתקפה על שדה התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להגיע לשדה התעופה שנמצא מצפון לברקה, עקף סיור T1 את הצד המזרחי של העיר דרך הכביש הראשי. בדרך עברו יחידה ממונעת איטלקית שאיתה החליפו ברכות ידידותיות. כשהיחידה התקרבה לשדה התעופה עזב קפטן ווילדר את ג'יפ המפקד שלו מכיוון שרצה לנהוג ברכבו הישן "טוטירה" השלישי, האחרים שאיישו את המשאית היו הלוחמים פרקר והולנד. בסמוך לכניסה לשדה התעופה מספר זקיפים פתחו באש, הזקיפים נורו. שערי שדה התעופה היו סגורים אך לא נעולים. ווילדר פתח את השערים והמשאיות נסעו לשדה התעופה. היעד הראשון בו נתקלו היה יחידת משאיות ונגררים שהביאה 52 חביות דלק תעופתי. ירי מקלעים הבעיר את המשאיות וכדור אש האיר חלק גדול משדה התעופה, והקל על התמצאות היחידה ביעד.
האיטלקים ציפו להתקפה אך לא שיערו שתתבצע בצורה רכובה מהכביש הראשי. הם התכוננו להתמודדות עם חי"ר שתוקף מדרום. כתוצאה מכך פטרול T1 הצליח לבצע את ההתקפה בהתנגדות מועטה. היעד הבא היה בניין ממשל מבטון ששימש כחדר האוכל ומגורי לוחמים. רימונים הושלכו דרך החלונות, הציתו את הבניין מבפנים, ההאנגר ובניינים נוספים נשרפו, משאיות שחנו שם נורו ומצבור דלק של חביות 44 גלון הושמד.
בשדה התעופה, פטרול T1 נסע בכיוון השעון בצורה מסודרת וירה לעבר מפציצים החונים בתחמושת נותבת, בוערת ונפיצה. כוח האש ששימש את פטרול T1 כלל: שלושה זוגות של מקלעי בראונינג מקוררי אוויר 303, שני מקלעים כבדים Vickers .50 ומספר מקלעים בודים מסוג 303. כולם השתמשו בתושבות מסתובבות בארגז האחורי של המשאית או על חצובה במשקוף דלת הנוסע. בנוסף לכוח האש הזה, רב"ט מרלין קרופ מפטרול T1 המציא פצצת זמן קטנה שהוכנה מג'לטין מתפוצץ (המכונה גם" 808"). קרופ ויילנדס נסעו ברכב האחרון בטור, "טה פאקי השלישי", בו היה ארגז מלא בפצצות. כשהגיעו למטוס שלא בער קפצו שני הלוחמים, רצו למטוס והניחו פצצה על הכנף מעל מכל הדלק. רב"ט קרופ הפעיל את הפיוז ושני הלוחמים זינקו לקרקע כשהמטוס התפוצץ. מרלין קרופ סיפר:
התחלתי עם 13 פצצות ונפטרתי מ-11 מהן. למרות מה שהתרחש מסביב הייתי עסוק מדי בעבודתי כדי לדאוג לפחד... מבין שתי הפצצות שנותרו, לאחת היה נתיך בטיחות שבור. אז צירפנו אותם יחד והנחנו אותם על מטוס קטן חד מנועי [פיזלר סטורץ 'גרמני בשירות איטלקי] ... המטוס הקטן התפוצץ לחתיכות.
לפחות עשרה מטוסים הושמדו בדרך זו; קרופ ויילנדס יצאו ללא פגע.
על אף שפטרול T1 היה בשדה התעופה למעלה משעה אף לוחם לא נפגע ואף כלי הרכב לא נפגע. נהגי ה־LRDG היו מיומנים בתמרון במהירות גבוהה, ובכך שמרו על הכלים מפגיעה, במקביל המקלענים היו מסוגלים לשמור על ריכוז אש מדויק וכבד. גורם אפשרי נוסף להיעדר נזק ליחידה – תותחי הנ"מ הרבים שהגנו על שדה התעופה לא הצליחו לירות במקביל הקרקע.
בסיכום הפעולה שכתב קפטן ווילדר נכתב:
"האיטלקים חיכו לנו, אבל נראה שהם היו מאוד מבוהלים והאש שלהם הייתה פראית מאוד."
תוצאות הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הדיווח של ווילדר, הסתבר כי פטרול T1 הרס ופגע ב-32 מטוסים, בעיקר מפציצים. לפי נתונים איטלקיים רשמיים, 16 מטוסים נהרסו ושבעה נפגעו.
מילוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפשיטות נפגשו שני הסיורים בנקודת החבירה. בשלב זה איבד הכוח עשרה לוחמים, שלוש משאיות וג'יפ. לפני עלות השחר ב־14 בספטמבר, ליד עמדת המשטרה מדרום לסידי סלים, ספג הכוח אש ממארב. שלושה לוחמים נפצעו ומשאית ניזוקה ונזקקה לגרירה. המשאית ושניים נוספות שניזוקו קודם, ננטשו. לאחר שהעבירו את הציוד מהמשאיות פוצצו אותם בהשהייה.
הכוח המשיך בנסיגה עד שרכב נוסף הושבת. הכוח זוהה על ידי האויב והותקף מהאוויר עד לרדת החשכה. בשלב זה כל הרכבים מלבד משאית אחת ושני ג'יפים הושמדו.
עשרה מחברי הכוח נסוגו במסע רגלי לביר אל גררי שם הושאר רכב. רופא הכוח לקח את המשאית שנותרה וג'יפ עם הפצועים. אף על פי שנטשו את הג'יפ בדרך, הם הגיעו לביר אל גררי ב־15 בספטמבר ואז למנחת ליד ים החול של קלנשו, שם פגשו פטרול LRDG נוסף. ה-RAF פינה את הפצועים לקופרה.
קבוצה אחרת בת ארבע-עשרה לוחמים יצאה לדרך עם אוכל ומים שהועמסו לג'יפ השני. לאחר כשמונים קילומטרים, ב־17 בספטמבר פגשו את פטרול S2 מה־LRDG. בחיפושים באזור נמצאו שמונה לוחמים מהקבוצה הראשונה. שני החברים הנעדרים נשארו מאחור, ולא ציפו להגיע למפגש, פנו צפונה. ב־20 בספטמבר הם הגיעו למחנה ערבי ושם נפלו בשבי על ידי האיטלקים. בשלב זה עברו יותר מ־150 קילומטרים ברגל.
פטרול LRDG נוסף (S1) אסף שני לוחמים מהכוח הפושט שנמלטו רגלית מברקה.
עיטורים שניתנו בעקבות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאסונסמיט ווילדר הוענק אות השירות המצוין.
- לוסון עוטר בצלב הצבאי.
- קרול, טיפט ודובסון עוטרו במדליה הצבאית.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jenner, Robin; List, David; Badrocke, Mike. The Long Range Desert Group 1940–1945: New Vanguard 32. Botley, Oxford UK: Osprey Publishing, 1999. ISBN 1-85532-958-1
- O'Carroll, Brendan. Bearded Brigands: The Diaries of Trooper Frank Jopling. Wellington, New Zealand: Ngaio Press, 2002. ISBN 0-9582243-2-3
- O'Carroll, Brendan. The Barce Raid. Wellington, New Zealand: Ngaio Press, 2004. ISBN 0-9582243-8-2
- O'Carroll, Brendan. The Kiwi Scorpions. Devon, UK: Token Publishing Ltd, 2000. ISBN 1-870192-41-9
- Public Record Office War Histories (Wynter, H W, Brigadier). Special Forces in the Desert War 1940–1943. Kew, Richmond, Surrey UK: Public Record Office, 2001. ISBN 1-903365-29-5