בנגאזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנגֿאזי
بنغازي
בנגאזי
האוניברסיטה בבנגֿאזי, האוניברסיטה הראשונה בלוב
מדינה לובFlag of Libya.svg  לוב
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

670,797‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 32°07′00″N 20°04′00″E / 32.1166666666667°N 20.0666666666667°E / 32.1166666666667; 20.0666666666667קואורדינטות: 32°07′00″N 20°04′00″E / 32.1166666666667°N 20.0666666666667°E / 32.1166666666667; 20.0666666666667

בֵּנְגָֿאזִי (ערבית: بنغازي - בִּנְעָ'אזִי) היא העיר השנייה בגודלה בלוב והגדולה בחבל קירנאיקה שבמזרח המדינה. העיר יושבת על רצועת אדמה בין הים התיכון ובין שני מקווי מים עומדים, ובה שני חלקים: הרובע הערבי והרובע המודרני. נכון ל-2006, מתגוררים בה כ-670 אלף בני אדם.

בימי קדם הייתה בנגֿאזי מושבה יוונית שנקראה אוספירידס. מיוון עברה בנגֿאזי לידי מצרים. לאחר מכן הועברה ממקומה בחסות המלכה ברניקי השנייה אשתו של תלמי השלישי ונקראה על שמה "בירניקי". ממצרים עברה בנגזי אל הרומאים. הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון פיאר את העיר ובנה את חומותיה.

במאה השביעית עבר בבנגֿאזי הצבא הערבי הכובש בדרכו לספרד, והשאיר בה חורבן. הטורקים כבשו את העיר במאה ה-16, והחזיקו בה עד לשנת 1911, אז כבשו אותה האיטלקים. בימי מלחמת העולם השנייה נכבשה בנגֿאזי על ידי הבריטים. העיר עברה מידי האיטלקים, והגרמנים לידי הבריטים לסירוגין, במשך חמש פעמים, עד שנכבשה סופית בידי הבריטים ב-1943. העיר ניזוקה קשות מהפצצות, ונבנתה מחדש לאחר המלחמה.

בעיר יש מספנה, שדה תעופה ובתי נופש. כמו כן בעיר מפעלים רבים, כגון בתי חרושת לעיבוד עורות, טחנות קמח, טקסטיל, שימורים, שמנים, לבנים וצמנט.

בפברואר 2011 הייתה בנגֿאזי במוקד ההפגנות נגד הממשל הלובי בראשות מועמר קדאפי. במהומות בעיר נהרגו מאות בני אדם מאש הצבא הלובי. לאחר מכן הפכה בנגֿאזי לעיר המרכזית של המורדים ולמשכנם של חברי מועצת המעבר הלאומית, עד לנפילת משטרו של קדאפי.

הקהילה היהודית בבנגאזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות קרינאיקה ובנגאזי בתוכן, שמרו על זיקה לנעשה בארץ ישראל. בשל הקשרים האמיצים הייתה למרד הגדול בארץ ישראל, שנגמר בחורבן בית שני, השלכה על יהודי קרינאיקה ובנגאזי בתוכה. חלק מגולי החורבן מצאו מקלט במקום. בין הגולים הגיעו גם כמה מהגורמים ה"סיקריים" שעודדו מרידה בשלטון הרומאי. לבסוף, השפעת הגורמים הקיצוניים מארץ ישראל הביאה להתפרצות מרידה יהודית בשנים 115-117, הידועה בשם "מרד התפוצות". המרד נגמר בדיכוי אכזרי שהמיט שואה על היישוב היהודי המפואר לדורות רבים.

תעודות היסטוריות מספרות על רדיפת יהודים בעיר בנגאזי ובאזור כולו על ידי נוצרים במאה ה-4.

כאשר הגיעו העות'מאניים למקום במאה ה-16 מצאו קהילה יהודית קטנה ביותר, כנראה שרידים של הקהילה מימי הביניים. איננו יודעים מה קרה בתקופה זו, אך כפי הנראה היהודים בעיר בנגאזי לא חיו בשלווה באותן שנים, ואולי אף חוו מאורעות.

התחדשות הקהילה במאה ה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחדשות היישוב היהודי בבנגאזי והקמת מוסדות קהילה החלו כנראה מראשית המאה ה-16 עם בואם של מגורשי ספרד, לפי הנגיד מרדכי, המצטט אזכור של נוסע נוצרי בראשית המאה ה-17 ישבו בבנגאזי ארבע משפחות: בוארון, ברדה, חיון ותמאם. על פי הממצאים, המשפחות היהודיות בעיר באותה התקופה מצאו את פרנסתם במסחר.

בזמן המרידות נגד השלטון האימפריה העות'מאנית השתדלה האוכלוסייה היהודית של בנגאזי לפעול בצנעה, זאת על מנת לא גרום להתנגדות בזמן חילופי השלטון.

המידע בחסות יצחק מאיר דור שלישי למשפחת קקון יהודי בנגאזי שעלו לארץ בתחילת שנות החמישים והתיישבו במושב "אלישמע" בדרום השרון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנגאזי בוויקישיתוף
Worldglobe.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.