לדלג לתוכן

מדוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמדוזה

מדוזת סרפד פסיפית
מיון מדעי
ממלכה:בעלי חיים
מערכה:צורבים
מחלקות
מדוזה חוטית נודדת

מדוזה הוא שם עממי לקבוצה לא פורמלית של יצורים ימיים מתת-מערכה Medusozoa (אנ') אשר תחת המערכה צורבים.

יצורים אלו לרוב מאופיינים בכך שהם עשויים מחומר דמוי ג'לי (שכבת המזוגלאה), הן אינן יודעות לשחות, נעות בעזרת הזרם ובעלות מבנה כללי המזכיר מטרייה או פעמון כאשר ה"ענבל" עשוי ממספר משושים או זרועות ציד (Tentacles) בעלי תאי צריבה בחלק מהמקרים. המדוזה לרוב מסוגלת להתקדם באופן מוגבל בעזרת פתיחה וסגירת ה"מטרייה", פעולה אשר דוחפת מים לאחור וכך את המדוזה קדימה. קיימים מינים אחדים שאינם ניידים ומחוברים לקרקע הים על ידי גבעולים. במינים הללו, הענבל (הפעמון) מוצמד לקרקע, וזרועותיה של המדוזה הם אלה שמצביעים מעלה, כדי לצוד מזון. המדוזה הנפוצה (ממחלקת הסוככים) מורכבת מ-95% מים, אין לה עיניים, אזניים, מוח, אין לה לב, עצמות או דם, והבחנה בין זכר לנקבה מתאפשרת רק בעזרת מיקרוסקופ.

בחודש מרץ 2023 פורסם מחקר המציג לראשונה שיטה יעילה ומהירה להרחקת ננו ומיקרו פלסטיקים סינתטיים ממים ומשפכים בעזרת ריר של מדוזות.[1]

מדוזה הפוכה, כשהענבל מוצמד לסלע והזרועות מושטות לצייד.

המדוזות מתרבות על ידי רבייה זוויגית, ורבייה א-זוויגית (מינית וא-מינית). בתהליך הרבייה הזוויגית, זכר ונקבה משחררים תאי זרע וביצה למים, במים הביצים המופרות בוקעות לתולעים שטוחות זעירות ששוחות באופן חופשי, הנקראות פלנולה, הן מתפתחות ישירות למדוזות בוגרות או מתיישבות על סלעים ויוצרות שלב פוליפ ביניים. תהליך זה מתרחש פעם ביום. הפוליפים יכולים להתרבות באופן א-מיני על ידי ניצנים של מדוזות זעירות לרוחב של מילימטר אחד או שניים, הניזונות מפלנקטון וגדלות בהדרגה למדוזות בוגרות בגודל מלא.

פוליפ

מחלקות המדוזות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר שייכו את כל מיני המדוזות למחלקה אחת, אך כיום מינים אלה התפצלו ל-4 מחלקות:

בעבר כללו עם המדוזות גם את המסרקניות, שכבר אינן שייכות לצורבים.

שמות עבריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות של מדוזות ומסרקניות שאושרו במליאת האקדמיה ללשון העברית ביוני 2020[2]

מדוזות בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נאספות מדי שנה כמה מיליארד מדוזות מכ-6-7 זני מדוזות. הזן שהיה מצוי יותר עד סוף שנות השבעים של המאה העשרים היה המדוזה המצויה (Rhizostoma pulmo), ומאז שנות השבעים המדוזה השכיחה ביותר בחופי הים התיכון בישראל היא החוטית הנודדת (Rhopilema nomadica)[3]. החוטית הנודדת מוכרת כמין פולש, שהגיע לחופי הים התיכון, ככל הנראה מהאוקיינוס ההודי דרך ים סוף ותעלת סואץ. נחילי המדוזות מגיעים לחופי ישראל בדרך כלל בחודשי הקיץ (יוני-יולי), והם עשויים להגיע לצפיפות של מאות אלפי פרטים במייל ימי רבוע[4].

מיני מדוזות נוספים שנצפו בישראל הם זר פרחים ים סופי, מדוזה הפוכה מטמיעה ופרחונית סגולה, וזנים נוספים[5].

בשנת 2020 פקדו את חופי מפרץ אילת נחילי מדוזות מזן אורליה[6][7], או בשמה המקצועי יְרֵחִית אַרְבַּע־קְשָׁתוֹת (Aurelia aurita). גם בשנת 2025 נצפו במפרץ אילת פרטים בודים של אורליה כחולה[8].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]