מדונה ואמנויות עכשוויות

תרומתה והשפעתה של האמנית האמריקאית מדונה בנוף של אומנויות המחתרת והאומנויות העכשוויות זכו לאורך השנים לסיקורים רבים על ידי עיתנואים, חוקרי אומנות ומבקרי אומנות. פעילותה לאורך השנים בחום האומנות הייתה שולית יחסית למראית עין והיא דרשה תשומת לב גדולה יותר. במהלך הקריירה שלה מדונה לקחה השראה לא פעם מציירים שונים ואף פעם כונתה כ"פרויקט אמנות מולטימדיה מתמשך". פאנל של מבקרי אומנות טעם כי היא משלבת פעמים רבות מוטיבים מתחומי האופנה, מחול, צילום, פיסול, מוזיקה, וידאו והציור בקריירה שלה.

העניין של מדונה בתחום האומנויות החל עוד בגיל צעיר לאחר שעברה לניו יורק ללמוד מחול מודרני וכתוצאה מכך התיידדה עם אמנים פלסטיים שונים כגון אנדי וורהול, מרטין בורגיין, קית' הרינג וז'אן-מישל בסקיה אשר היה בן זוגה באותה תקופה. מדונה אף כתבה את השיר "Graffiti Heart" מתוך אלבומה "Rebel Heart" אותו כתבה על היחסים שלה עם בסקיה.

בנוסף לכך מדונה נחשבת לאספנית אומנות כאשר במהלך חייה אספה יצירות אומנות רבות ואף שובצה ברשימת "100 אספני האומנות הגדולים ביותר בהיסטוריה". לעיתים היא גם משתמשת באומנות למטרות צדקה ואף נותנת חסות לתערוכות של אמנים שונים כמו סינדי שרמן וטינה מודוטי. פרויקטים נוספים שלה בתחום האומנות כוללים את הסרט הקצר סיקרט-פרוג'קט-רבולושן, התערוכה המשותפת שלה ושל סטיבן קליין, X-STaTIC PRO=CeSS ופרויקט משותף עם מייק וינקלמן ב-NFT.

לאורך השנים הוויזואליה והסגנון שלה זכו לפרשנות חיובית ושלילית כאחד כאשר הביקורת הגיע גם מהתרבות הנמוכה לכאורה (כמו התרבות המחתרתית של ניו יורק) וגם מהתרבות הגבוהה כאשר הרב אנשים ראו את מדונה כמודרניזם. על פי דבריה של מבקרת תרבות הפופ דליה שווייצר עד המאה ה-21 אנשים רבים נמנעו מלכתוב את המילים "מדונה" ו"אומנותיות" באותו משפט אם כי היו אנשים כמו למשל היסטוריונית האומנות קירה בלאן שראו את מדונה "כסמל להישגים נשיים". אמן האשליות דייוויד בליין אמר "שהיא בעצמה יצירת האמנות הגדולה ביותר של עצמה - משהו כל כך משפיע עד שבלתי נתפס". השפעתה נצפתה אצל אמנים עכשוויים כמו מתאו בלנקו, טרישה באגה ופגסוס. דמותה של מדונה ויצירותיה הוצגו במוזיאונים וגלריות שונות ברחביי העולם כולל הקליפ של השיר "Bedtime Story" שהפך לחלק קבוע באוסף של המוזיאון לאומנות מודרנית.

רקע

לאורך השנים אנשים רבים נהגו לתעד את רקע של מדונה עם עולם האומנות וכיצד זה השפיע על הקריירה שלה. בשיחה עם אוצר האומנות וינס אלטי אמר אלטי כי העניין שלה באומנות התחיל בילדותה מכיוון שכמה מבני משפחתה יכול לצבוע ולצייר והיא לא, "חייתי את עולם האומנות בעקיפין דרכם" אמרה מדונה. היא ביקרה במכון לאומנויות של דטרויט, וכך גילתה על פרידה קאלו והחלה לקרוא עליה. מדונה גם הזכירה את השכלתה הקתולית, ואמרה "יש אמנות בכל מקו בכנסיות, אז אתה מתוודע לזה כך".

עוד מתחילת ילדותה עודד אותה אביה ואת אחיה לקחת שיעורים לאומנות דיסציפלינארית. הוא רצה שהיא תלמד לנגן על פסנתר אך ללמוד פסנתר לא היה בראש מעיונותיה למרות שמוזיקה כן. למדונה הייתה חברה שלמדה בלט והיא ניסתה לשכנע את אביה שייתן לה ללמוד בלט במקום פסנתר. עבור מדונה הריקוד היה שער לגילוי אומנויות אחרות שבהן היא שמרה על עניין לאורך כל החיים. היא למדה בבית הספר לאומנויות הבמה ריקוד, תורת המוזיקה ותולדות האמנות. היא גם עברה קורס על שייקספיר.

בבית ספר לבלט בו למדה היא פגשה את המנטור שלה כריסטופר פלין שרצה לעזור לה להצליח. פלין לקח על עצמו להיות המנטור שלה, וחשף אותה למוזיאונים, אופרות, קונצרטים, גלריות אמנות ותצוגות אופנה של דטרויט. כתוצאה מכך טעמיה האומנותיים התרחבו וכללו מוזיקה קלאסית, ציירים פרה-רפאליטים ומשוררים.

שנות ה-70 והגעתה לניו יורק סיטי

מדונה המשיכה בקריירה של ריקוד מודרני ועברה להתגורר בניו יורק בסוף שנות ה-70. היא עבדה במספר מוזיאונים בחינם ועבדה כדוגמנית עירום אמנותית בבתי ספר לאמנים וצלמים כמו מרטין שרייבר ולי פרידלנדר. זה הביא אותה למגע עם ציירים וצלמים. מדונה הכריזה מאוחר יותר: "אנשים ציירו אותי כל הזמן". היא למדה לזמן קצר שיעורי צילום, ציור ורישום.

בעודה ממשיכה בקריירת הריקוד שלה, מדונה גם השתתפה בפסטיבל הריקוד האמריקאי ב-1978 של אוניברסיטת דיוק בדורהאם, שם פגשה את פרל לאנג שהפכה מאוחר יותר למנטורית הריקוד שלה ועזרה לה להשיג עבודה בחדר התה הרוסי. שנה לאחר מכן, היא עברה בהצלחה אודישן להופעה בפריז עם אמן הדיסקו הצרפתי פטריק הרננדז כזמר ליווי והרקדנית שלו. היא נבחרה על ידי הרננדז עצמו מתוך 1,500 רקדנים שנבחנו לתפקיד. הרננדז והצוות שלו, גילו עניין גם לעצב אותה ככוכבת וראו אותה באותה תקופה כמישהי שיכולה להיות זמרת דיסקו ולכן כתוצאה מכך הרננדז מימן למדונה שיעורי ריקוד ושירה נוספים וגם שיעורי צרפתית על מנת שתוכל לקדם את עצמה בצרפת. הרננדז טוען שהתהילה שלו הניעה את מדונה, שכן הוא וחבריו "הצליחו" לשכנע אותה שהיא יכולה להפוך לכוכבת גדולה. אך מדונה לא הייתה מרוצה מהקצב בה התקדמה הקריירה שלה והיא לא אהבה את מוזיקת הדיסקו ולכן החליטה לחזור לניו יורק.

מערכות יחסים אישיות

מדונה יצרה את הקשר הראשון שלה עם סצנת האומנות המקומית של ניו יורק במועדונים בלואר איסט סייד וסוהו. היא התיידה עם ציירים, אמני גרפיטי ואומנים של אפקטים וויזואלים כמו קית' הרינג ופאב פייב פרדי וגם את אמן הגרפיטי נוריס בורוז איתו ניהלה מערכת יחסים קצרה ב-1979.

האמן מרטין בורגיין היה שותפה לדירה והפך לחברה הטוב ביותר.

יישום והשפעה בעבדותה

הוויזואליה והפרזנטציה שלה בתחילת הקריירה שלה תוארו כפופ ארט. בשנות ה-90 המבקרת מרת'ה ביילס אמרה שהיא טיפחה "תדמית פופ ארט כבדה". העורך פול פלין כינה אותה "אמנית פופ במובן הוורהוליאני של המילה", בעוד ג'ון ר. מיי בשנת 1997, מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה תיאר אותה "יצירת פופ ארט מוצלחת" וכ"פאר של אסתטיקה". אינגבורג הוסטרי מאוניברסיטת אינדיאנה קישרה את מדונה לאומנות הפלסטית כאשר טענה ב-2001 כי "מדונה באה מהאומנות הפלסטית".

מדונה נחשבה הן לאומנית מוזיקלית ויזואלית והן למבצעת יותר מאשר למוזיקאית, כאשר הסופרת הקנדית קרלין פיית' העידה בסוף שנות ה-90 על "כישרונה השופע כאמנית חזותית". תומאס הריסון, מאוניברסיטת מרכז פלורידה, זיהה לפניה אומניות שונות, אבל הוא הרגיש שהיא "לקחה את זה לרמה אחרת לגמרי" כשהיא תמיד מאמצת את ההיבטים החזותיים. אנשי הצוות של אייריש טיימס אפילו התייחסו למדונה כ"כוכבת הפופ הנשית הראשונה שעוסקת באופן מלא באלמנטים החזותיים של האמנות שלה".

הידע שלה זכה להערות על ידי אנשים שונים במהלך שיא הקריירה שלה. בשנת 2000, העורך הראשי של מגזין פוטו, דייוויד שונאואר, אמר כי היא אולי "אחד מבני האדם הנבונים ביותר מבחינה ויזואלית עלי אדמות".

אנשים שהשפיעו על עבותה

מדונה שואבת השראה לעיתים קרובות מיצירות אומנות שהיא אוספת. בעבר אף אמר שכל קליפ שצילמה שאב השראה מציור או יצירת אומנות. לאומנות היה חלק ניכר בחייה, עד כדי כך שאמרה פעם ריאיון כי "האומנות החזיקה אותי חיה".

שיתופי פעולה עם אמנים

מאז תחילת הקריירה שלה עבדה עם אמני ויזואליה שונים כמו למשל האמן הבריטי מרטין בורגיין שעיצב את עטיפת השיר שלה "Burning Up" בעוד אמן הגרפיטי מייקל סטיוארט הופיע בתור רקדן בקליפ הבכורה שלה לשיר "Everybody".