סינדי שרמן
.jpg) | |
| לידה |
19 בינואר 1954 (בת 69) גלן רידג', ארצות הברית  |
|---|---|
| מקום לימודים |
באפלו סטייט קולג' |
| תחום יצירה |
צילום |
| זרם באמנות |
אמנות פמיניסטית, abject art |
| יצירות ידועות |
Untitled 96, Untitled 153 |
| פרסים והוקרה |
טיים 100 (2022) פרס וולף לאמנויות (2020) פרימיום אימפריאל (2016) פרס הסלבלד (1999) טבעת הקיסר של גוסלאר מלגת גוגנהיים עמיתי מקארתור |
| בן או בת זוג |
Michel Auder (1984–1999) |
  | |
סינדי שרמן (באנגלית: Cynthia Morris Sherman; נולדה ב-19 בינואר 1954) היא צלמת ואמנית יהודיה-אמריקאית, הידועה בעיקר בשל הפורטרטים הקונספטואליים שלה העוסקים בדימויים ובאופן בו אנו מציגים את עצמנו בפני העולם.
הסדרה הידועה ביותר שלה היא "Untitled Film Stills", הכוללת 70 צילומי שחור-לבן העוסקים בדימויים נשיים בסרטים ובתרבות. ב-1995 זכתה שרמן במלגת מקארתור,[1] וב-2013 הוענק לה דוקטורט לשם כבוד מטעם המכללה המלכותית לאמנות שבלונדון. היא כלת פרס וולף לאמנות לשנת 2020 על "שהגדירה מחדש את תפיסת האמנות הנוצרת באמצעות מצלמה".[2]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סינתיה (סינדי) מוריס שרמן נולדה למשפחה יהודייה בגלן רידג', ניו ג'רזי. היא הייתה הקטנה בחמשת ילדיהם של דורותי וצ'ארלס שרמן. אביה היה מהנדס ואמה הייתה מורה לקריאה. זמן קצר לאחר הולדתה עברה משפחתה להאנטינגטון שבלונג איילנד. סינדי נולדה בשלב מאוחר יחסית בחייהם של הוריה, וכשהייתה בכיתה ה' פרש אביה מעבודתו.
שרמן לא התעניינה באומנות בגיל צעיר. אף על פי שהוריה לא גילו שום נטיות אמנותיות, הם תמכו בסינדי כשבחרה להתחיל ללמוד אומנות לאחר סיום התיכון, אם כי אמה הפצירה בה לנסות ללמוד הוראה, "ליתר ביטחון". היא התחילה ללמוד ציור ב-Buffalo State College. תוך זמן קצר הרגישה מתוסכלת ממה שכינתה "המגבלות של המדיום" (ציור) ואמרה מאוחר יותר כי הרגישה שאין שם שום דבר לחדש. במקום ציור, היא החלה ללמוד צילום. "בציור העתקתי בקפדנות אומנות של אחרים, והבנתי שדרך המצלמה אני יכולה ליישם רעיונות מקוריים שלי". אמרה. עד סיום הקולג' היא התרכזה בלימודי הצילום, ואף על פי כן, היא נכשלה במבחנים. היא חזרה על הקורס שנית, הפעם בליוויה של ברברה ג'ו רוולה והצליחה לעבור. במהלך שנותיה בקולג' פגשה ברוברט לונגו ואמנים נוספים, והקימה איתם את מרכז התרבות Hallwalls.
חלק מצילומיה הופיעו בתערוכות קבוצתיות משותפות עם פלוריה סיגיסמונדי.
קריירת הצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבודותיה, מציגה שרמן צילומים שבהם מופיעה דמותה, אך הם אינם פורטרטים עצמיים במובן המקובל. שרמן יוצרת סדרות של צילומים בהן היא מופיעה כשהיא מחופשת, או מוצבת בתוך סיטואציה מבוימת. בצורה זו היא חוקרת סטריאוטיפים נשיים, ומעלה שאלות בדבר האופן שבו המבט לוכד וממלכד את דמות האישה. בצילומיה היותר מאוחרים, היא אף משתמשת בבובות כדי לייצג את הדמות שלה. מרבית מצילומיה של סינדי נתפסים כמסתוריים מאוד, ומאד מטרידים. בריאיון להניו יורק טיימס ב-1990 אמרה: "אני מרגישה אנונימית בתמונותיי. כשאני מתבוננת בתמונות, אני לעולם לא רואה את עצמי. התמונות אינן דיוקנאות עצמיים. לעיתים אני נעלמת כליל מהתמונות."
בין סדרות הצילומים שהציגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Untitled Film Stills" - שנות ה-70'
- "Rear-Screen Projections", "centerfold", "Disasters and Fairy Tales", "History Portraits" - שנות ה-80'
- "Sex Pictures" - שנות ה-90'. בסדרה זו שרמן עושה שימוש בחלקי בובות ופרוטזות, ואינה מופיעה בצילומים.
- בשנת 1997 ביימה שרמן את הסרט "Office Killer".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סינדי שרמן, ברשת החברתית אינסטגרם- קרול פוגל, הניו יורק טיימס, סינדילנד, באתר הארץ, 29 בפברואר 2012
- ים המאירי, ניו יורק, לסינדי, בכאב, באתר הארץ, 11 ביוני 2008
- אליסיה שחף, מחשבות על הפורטרט, בלוג באתר "רשימות", 7 בפברואר 2004
- אלה טל, מפגשים מהסוג החזותי
- מיכל טל, נשים אמניות מתחפשות - חלק ב: סינדי שרמן, 6bstudio, 27 באפריל 2008
- מאמר על עבודתה של סינדי שרמן(הקישור אינו פעיל)
- אביטל בורג, ניו יורק, למה צריך להפסיק לחפש את סינדי שרמן "האמיתית", באתר הארץ, 28 במרץ 2012
- דוד שפרבר, מאמר ביקורת על הרטרוספקטיבה של סינדי שרמן במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, 6 ביוני 2012
- סינדי שרמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sherman, Cindy. "MacArthur Fellows Program". MacArthur Foundation. John D. and Catherine T. MacArthur Foundation. נבדק ב-21 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ סינדי שרמן, באתר קרן וולף