מוזיקה מינימליסטית
| מקורות סגנוניים | מוזיקה ניסיונית, סריאליזם, מוזיקת תהליכים, מוזיקה אוונגרדית, מוזיקת קלאסית הודית |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, ארצות הברית |
| נגזרות | קראוטרוק, נויז רוק, סטונר רוק, פוסטמינימליזם, טוטאליזם |
| תת-סוגות | |
| מוזיקת דרון | |
  | |
מוזיקה מינימליסטית (Minimal music) היא מוזיקה המבוססת על תבניות קצרות החוזרות על עצמן לאורך זמן עם שינויים קלים, תוך מיצוי מקסימלי של החומר התמטי המינימלי. היא צמחה בשנות השישים בעיר ניו יורק בעיקר. במידת מה היא חזרה אל הטונאליות שרוב המלחינים המודרניים נטשו בתחילת המאה העשרים. מוזיקה מינימליסטית היא מגמת המשך של סגנונם של יוצרים אמריקאים כגון מורטון פלדמן וג'ון קייג', אך גם יש בה השפעות חזקות מאוד של הביבופ והקול ג'אז, ומוזיקה מימי הביניים.
המלחינים לה מונט יאנג, פיליפ גלאס, טרי ריילי וסטיב רייך היו מאבותיה. בין היצירות החשובות בסגנון זה ניתן למצוא את היצירה "רכבות אחרות" (1988) ו"מוזיקה ל-18 נגנים" של סטיב רייך, "In C" של טרי ריילי, ו"איינשטיין על החוף" (1976) אופרה מאת פיליפ גלאס.
מוזיקה מינימליסטית ותרבות פופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוזיקה המינימליסטית חדרה לתרבות הפופולרית, ובעיקר לסצנת הרוק הניו יורקית. היא השפיעה על מפיקים ואמנים כבריאן אינו ודייוויד בואי. אחת הלהקות שההשפעה של המוזיקה המינמליסטית ברורה אצלן ביותר היא הוולווט אנדרגראונד, ג'ון קייל היה נגן הוויולה בכמה יצירות של פיליפ גלאס, וגם לאנגוס מקליז, המתופף הראשון של ההרכב היה עבר במוזיקה מינימליסטית.
מלחינים מינימליסטים ידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין המלחינים הידועים המזוהים עם הזרם המינימליסטי ניתן למצוא, בין היתר, את:
- ארוו פרט
- פיליפ גלאס
- סטיב רייך
- מקס ריכטר
- ג'ון קייג'
- טרי ריילי
- הניה רני
- מרדית מונק
- האנס צימר
- לה מונט יאנג
- ג'ון אדמס
- מיכאל נימן
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלכס רוס, וכל השאר רעש, להאזין למאה העשרים, מודן, 2011, חלק שלישי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקה מינימליסטית, דף שער בספרייה הלאומית
