לדלג לתוכן

מונטה ורדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מונטה ורדה (בספרדית: Monte Verde – "ההר הירוק") הוא אתר ארכאולוגי חשוב בדרום-מרכז צ'ילה. האתר נמצא על גדות נקיק צ'ינצ'יאואפי (Chinchihuapi), סעיף של נהר מאולין (Maullín) הממוקם כ-58 קילומטרים מהאוקיינוס השקט.

פעילות אנושית באתר מתוארכת, באמצעות תיארוך פחמן-14 של רכיבים אורגניים בו, לפני 14,500[1] שנים.[2][3]. תיארוך זה נוגד את "השערת הקלוביס" הנפוצה, לפיה חדירת האדם ליבשת אמריקה החלה לפני 13,500 מסיביר דרך יבשת ברינגיה ואלסקה. עם זאת, תיארוכים אלו נתונים במחלוקת בקרב הקהילה האקדמית.

חפירות וממצאים ארכאולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריו פינו (Pino), גאולוג צ'יליאני מהאוניברסידד אאוסטראל דה צ'ילה (Universidad Austral de Chile) וטום דיליי (Dillehay) החלו לחפור באתר מונטה ורדה בשנת 1977. מונטה ורדה הוא אחד האתרים הפתוחים מהתקופה הפרה היסטורית הנדירים שנתגלו באמריקות. זאת, הודות לכך שזמן קצר לאחר נטישתו הוא כוסה באמדה בוצית העשירה בכבול ש"חתמה" אותו ברקבובית של חומרים אורגניים אשר שימרה את האתר וחפצים שונים בו, כולל רכיבים אורגניים. שכבת כבול זאת גם אפשרה לבסס ולדייק את תיארוך האתר, כמתואר להלן.

הממצאים באתר[3] כללו שרידי מבנה באורך של 4 מטר ורוחב 3 מטר, עם מסגרת מגזעי עצים ושרידי עורות חיות, אשר החוקרים פרשו כשרידי אוהל. בתחום המבנה נמצאו כמה מקלעות קנה [סוף], בורות עם שרידי פחם, סביבם כלי אבן וסוגים שונים של עשבי-ים אכילים, זרעים, אגוזים, דלועים, וצמחים אחרים . מחוץ לאוהל נחשפו שני מוקדי שריפה (אחים) גדולים שהחוקרים פירשו כמוקדים קהילתיים, ולידם כלי כתישה. במרחק 30 מ' משרידים אלה נחשפו שרידי מבנה אחר, קטן בצורת "עצם בריח" ובו שרידים של בעלי חיים (גומפוטרים ופליאו-למה), וכן כלי אבן ועץ שהחוקרים פירשו כראיות לשחיטה ועיבוד עורות במקום. החוקרים פירשו ממצאים אלו כמעידים על שימוש קהילתי, כולל יצור כלים ועיבוד מזון. ממצא נוסף הוא שרידים של צמחים שנלעסו. צמחים אלו משמשים היום כצמחי מרפא לאינדיאנים. באתר נמצאו גם מספר מיני בר של תפוחי אדמה, צואת אדם מאובנת (Coprolite), טביעת רגל שמשערים כי השתייכה לילד, כלי אבן וחבל.

מספר קטן של חלקי כלי אבן נמצאו בשכבה מוקדמת יותר, שתוארכה לפני 33,000 שנה. בגלל מיעוטם נמנעים החופרים לראות בהם ראיות לפעילות אנושית בתקופה זאת.

ביקורות על הממצא, וחפירות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים לעיל מצביעים על נוכחות ופעילות אנושית במרחק אלפי קילומטר, וקדומים לפחות באלף שנה, מהאתרים הקדומים ביותר של תרבות קלוביס, (נתגלו לראשונה בקלוביס, ביו מקסיקו שבארצות הברית), שנחשבה לתרבות האנושית המוקדמת ביותר ביבשת אמריקה. הם מחייבים להסיק על הגעה אנושית מוקדמת יותר, לא דרך צפון אמריקה (שאז הייתה חסומה על ידי קרחונים) אלא מכיוון האוקיינוס השקט. לפיכך הם עוררו עניין רב וויכוחים סוערים.

בשנת 1997 ביקרה במקום קבוצה בת 18 חוקרים מובילים בפרהיסטוריה אמריקנית, ולאחר בדיקת הממצאים והאתר אישרו[4] את ממצאי החופרים.

בין מי שעדיין מטילים ספק בולט סיוארט פידל (Fiedel)[5] . הוא חולק על זיהוי חלק מן הממצאים (אך מסכים, למשל, שאת הנוכחות של עשבי ים במקום המרוחק עשרות ק"מ מן החוף קשה להסביר ללא פעילות אנושית). טענתו העיקרית היא שהמיקום המדויק של הממצאים אינו ברור דיו בדוחו"ת החפירה ולכן התיארוך שלהם יכול להיות שגוי. בתשובתם[6], ציינו החוקרים שאכן נפלו שגיאות הגהה בדוחו"ת, אך תיקונם מבהיר את הסתירות. בנוסף, ביצעו סדרה של מדידות פחמן-14[7] מפורטות בשכבת הכבול שחותמת את הממצאים הארכאולוגיים והראו שתחתיתה היא מלפני 14,500 שנה, ולכן הממצאים (ללא קשר למקומם המדויק) הם בהכרח מאותו גיל או מוקדמים יותר.

במרץ 2026 התפרסם מחקר[8] אשר חולק על התיארוך של השרידים האנושיים במונטה ורדה. מאמר זה טוען כי השכבות הסטטיגרפיות באזור מונטה ורדה התערבבו על ידי התפרצות געשית לפני כ-11,000 שנה שיצרה ערוף לתוכו נסחפה אדמה אשר כיסתה את החומרים האורגניים מלפני 14,500 שנה, ויחד איתה נסחפו גם שרידים אנושיים מאוחרים יותר. טענת הנגד של החופרים[9][10] היא שהבדיקה לא נעשתה באתר החפירה המקורי, שאינו זמין יותר, אלא באזורים סמוכים, וכי היא מתעלמת ממצאים כמו עצם מעובדת של מסטודון, שלא היה קיים בתקופה המאוחרת.

לאור חשיבותו הארכאולוגית והתרבותית של האתר, הוא הוגש כמועמד להכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2004.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מונטה ורדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ כל נתוני הגיל בערך זה הם תוצאות פחמן-14 מכויילות, בשנים לפני ההווה (calBP).
  2. ↑ Tom D. Dillehay, Michael B. Collins, Early cultural evidence from Monte Verde in Chile, Nature 332, 1988-03, עמ' 150–152 doi: 10.1038/332150a0
  3. 1 2 Tom D. Dillehay, Carlos Ocampo, José Saavedra, Andre Oliveira Sawakuchi, Rodrigo M. Vega, Mario Pino, Michael B. Collins, Linda Scott Cummings, Iván Arregui, Ximena S. Villagran, Gelvam A. Hartmann, Mauricio Mella, Andrea González, George Dix, New Archaeological Evidence for an Early Human Presence at Monte Verde, Chile, PLOS ONE 10, 18 בנוב׳ 2015, עמ' e0141923 doi: 10.1371/journal.pone.0141923
  4. ↑ Meltzer, David J., Donald K. Grayson, Gerardo Ardila, Alex W. Barker, Dena F. Dincauze, C. Vance Haynes, Francisco Mena, Lautaro Nunez, and Dennis J. Stanford., On the Pleistocene Antiquity of Monte Verde, Southern Chile., American Antiquity (4)62, 1997, עמ' 63-659
  5. ↑ Stuart J. Fiedel, Artifact Provenience at Monte Verde: Confusion and Contradictions., Discovering Archaeology. (6)1, 1999, עמ' 1-12
  6. ↑ Tom D. Dillehay, Mario Pino, Carlos Ocampo, James Adovasio, Michael B. Collins, Jose Saavedra, Jack Rossen, David Pollock, CORRECTING FIEDEL, ONCE AGAIN: MONTE VERDE AND THE PEOPLING OF SOUTH AMERICA, Radiocarbon 64, 2022-08, עמ' 899–904 doi: 10.1017/RDC.2022.50
  7. ↑ Mario Pino, Tom D. Dillehay, Monte Verde II: an assessment of new radiocarbon dates and their sedimentological context, Antiquity 97, 2023-06, עמ' 524–540 doi: 10.15184/aqy.2023.32
  8. ↑ Surovell, T.A. & al., [DOI: 10.1126/science.adw9217 A mid-Holocene age for Monte Verde challenges the timeline of human colonization of South America], Science (6791)391, 2026, עמ' 1283-1288
  9. ↑ Wade, L., [doi: 10.1126/science.zlrsdxr Debate explodes over age of key South American archaeological site], Science
  10. ↑ Rech, J., [DOI: 10.1126/science.aef9954 A later debut for humans Stratigraphic analysis resets the time of human arrival in Monte Verde, Chile], Science (6971(391, 2026
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מונטה_ורדה&oldid=43003047"