המושל הכללי של קנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המושל הכללי של קנדה
Governor General of Canada
איוש נוכחי מרי סיימון
תאריך כניסה לתפקיד 26 ביולי 2021
דרכי מינוי מינוי של מלך קנדה
תחום שיפוט קנדהקנדה קנדה
מעון אחוזת רידו
מושב המשרה אוטווה
משך כהונה קצוב על פי רצון המלך (משך מקובל: 5 שנים)
ייסוד המשרה 1 ביולי 1867
איוש ראשון צ'ארלס סטנלי מונק
http://www.gg.ca/index.aspx

המושל הכללי של קנדהאנגלית: Governor General of Canada; בצרפתית: Gouverneure générale du Canada [למושלת] או Gouverneur général du Canada [למושל]), הוא המושל הכללי המייצג את המלוכה הקנדית בקנדה כאשר המונרך אינו נמצא בקנדה. מלך קנדה הוא צ'ארלס, המתגורר באורח קבע בממלכה המאוחדת ולא בקנדה עצמה. תפקיד המושל הכללי הוא לייעץ לראש ממשלת קנדה בשמו של המונרך. בפועל התפקיד דומה לזה של נשיא שנושא בסמכויות סמליות בלבד.

למושל הכללי אין תקופת כהונה קצובה והוא ממונה "על פי רצון המלך או המלכה" ("At Her Majesty's Pleasure"). לרוב תקופת הכהונה היא בת חמש שנים. יש נוהג מקובל לבחור לסירוגין מושל כללי דובר אנגלית ומושל כללי דובר צרפתית.

סמכויות המושל הכללי מוגדרות במספר מסמכים, בהם מכתבים שהוציא מלך הממלכה המאוחדת ג'ורג' השישי בשנת 1947. חוק המיליציה משנת 1904 מעניק למושל הכללי את הזכות להשתמש בתואר "מפקד צבא קנדה"[1] בשמו של המונרך.

מאז 26 ביולי 2021 מכהנת כמושלת הכללית של קנדה מרי סיימון. סיימון היא האישה החמישית בתפקיד והאדם הראשון בתפקיד ממוצא אינואיטי.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סר ג'ורג' פרבו, המושל הכללי של צפון אמריקה הבריטית, 1812 - 1815

מושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבות הראשונות שהוקמו בשטחה של קנדה, הוקמו על ידי השלטון הצרפתי בשנות ה-80 של המאה ה-16. מושלה הראשון של מושבת צרפת החדשה (שכללה את שטחי קנדה, טריטוריית לואיזיאנה ואקדיה) התפתחה במהלך המאה ה-17 וגדלה במספר תושביה. חוקר הארצות סמואל דה שמפליין כיהן בפועל כמושל הבלתי-רשמי הראשון של המושבה, החל משנת 1613. בשנת 1663 מונה המושל הרשמי הראשון של המושבה - אוגוסט דה סאפריי דה מאסי על ידי מלך צרפת לואי ה-14.

בחוזה פריז משנת 1763 הועברו שטחי המושבה לבריטניה וההצהרה המלכותית של 1763 הקימה את משרת מושל קוויבק. סגן הגנרל ג'פרי אמהרסט כיהן בתפקיד עוד בטרם הסתיימה מלחמת שבע השנים וג'יימס מארי מונה בשנת 1764 כמושל האזרחי הראשון של המושבה. למושבה נובה סקוטיה מונה מושל נפרד. בשנות ה-80 של המאה ה-18 החליט ראש ממשלת בריטניה ויליאם פיט הבן כי לפרובינציות קוויבק, נובה סקוטיה וניו ברנזוויק יהיה מושל כללי אחד (באותה העת היה התואר "governor-in-chief" - "מושל בפועל"), וגאי קארלטון מונה בשנת 1786 לתפקיד המושל הכללי, אולם משל בפועל רק במחוזות קנדה התחתונה - ובניו ברנזוויק ונובה סקוטיה משלו בפועל המשנים למושל. בשנת 1840 הוחלט שהמושל הכללי ימשול בכל פרובינציות קנדה.

ממשל עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מרידות 1837 והחלטת ממשלת בריטניה להעניק לפרובינציות ממשל עצמי בתחומי פנים, שונה תפקיד המושל הכללי, והמושל הכללי וסגני המושל הפכו למעשה לתפקיד ייצוגי כאשר בתי מחוקקים שנבחרו בצורה דמוקרטית, ובראשם עמד ראש ממשלה נבחר, ניהלו בפועל את הפרובינציות. הסדר זה הפך להסדר בכל רחבי קנדה עם איחוד קנדה והפיכתה לדומיניון בשנת 1867 - המושל הכללי הפך לנציג הכתר, ונשא בסמכויות בית המלוכה, בעוד שהכוח הפוליטי והסמכות הביצועית עברה לידיו של ראש ממשלת קנדה.

שינוי סטטוס זה בא לידי ביטוי בעת המחלוקת בין המושל הכללי של קנדה ג'ון קמפבל כאשר התנגד להחלטת ראש הממשלה, סר ג'ון מקדונלד בעניין פיטורי סגן המושל של קוויבק לוק לטלייר דה סן ג'וס. לבסוף החליט המושל לוותר ולקבל את עמדת ראש הממשלה בעקבות החלטת משרד המושבות הבריטי בלונדון.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 שונתה שוב מהותו של תפקיד המושל הכללי בעקבות פרשת קינג-בינג: בשנת 1926 ראש ממשלת קנדה ויליאם ליון מקינזי קינג (חבר המפלגה הליברלית של קנדה) פנה למושל הכללי וביקש כי יפזר את בית הנבחרים הקנדי בהתאם לסמכויותיו. המושל הכללי סירב לבקשה, לאור העובדה שלקינג לא היה רוב בבית הנבחרים, ולאור זאת שהבחירות הכלליות נערכו מספר חודשים קודם לכן, ומינה את ארתור מיין לתפקיד ראש הממשלה (חבר המפלגה השמרנית הקנדית). מייהן הפסיד בהצבעת אי אמון ולאחר נפילת ממשלתו נערכו בחירות כלליות, וקינג שב לשלטון כאשר מפלגתו זכתה ברוב המושבים בבית הנבחרים. בעקבות האירוע החליט קינג לשנות את סמכויות המושל הכללי.

ועידה קיסרית שנערכה בשנת 1926, ואשר הביאה להצהרת בלפור הפכה את המושל הכללי לנציג הכתר במדינה (תפקיד סמלי), והפכה כל דומיניון לממלכה עצמאית (הנפרדת ושווה לממלכה המאוחדת). נושא זה הוסדר בהרחבה בחוק וסטמינסטר 1931. על אף הסדרה זו, בפועל, עד שנות ה-50 מונו לתפקיד המושל הכללי ילידי הממלכה המאוחדת. יליד קנדה הראשון שנבחר לתפקיד היה וינסנט מאסי בשנת 1952.

לאחר מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-70 של המאה ה-20, מדי המושל הכללי דמו למדי צבא. בתמונה - ויקטור קוונדיש, המושל הכללי של קנדה בין השנים 19161921.

במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה הפך תפקיד המושל הכללי מתפקיד המטפל בטקסים מדינתיים ופטרון אמנויות למשרה הפועלת להעלאת המוראל הלאומי בכלל ומוראל החיילים בפרט. המשנה למושל, המכהן כמפקד צבא קנדה, נהג לסקור את כוחות הצבא לפני צאתם לאירופה. במהלך השפל הכלכלי הגדול החליט המושל הכללי ויר פונסונבי (Vere Ponsonby) להוות דוגמה והורה להקטין את שכרו ב-10%.

בתקופת כהונתו של רולנד מיצ'נר (19671974) שונתה מהות התפקיד לאור המאבקים הפוליטיים בדבר זהותה של קנדה ועליית כוחה של התנועה לעצמאות קוויבק. בתקופה זו הודגשה ההפרדה בין בית המלוכה הקנדי לבית המלוכה של הממלכה המאוחדת[3] והמושל הכללי הפך יותר ויותר פעיל בטקסים שונים כראש המדינה (כממלא מקום בית המלוכה). כמו כן, נערכה מודרניזציה של המסורות השונות, ומנהג הקידה לפני המושל הכללי בוטל. מיצ'נר המשיך ללבוש את המדים המסורתיים של המושל הכללי, אך היה המושל האחרון שעשה זאת.

בשלהי המאה ה-20 הפך תפקיד המושל הכללי לתפקיד סמלי המסמל את "האזרח החדש הקנדי" והנבחרים לתפקיד נבחרים מתחומים שאינם התחום הפוליטי, ותוך שימת לב למוצאו האתני של הנבחר הבא לסמל את השונות האתנית והתרבותית של החברה הקנדית (כך למשל אדריאן קלרקסון היא מהגרת ממוצא סיני, ומישל ז'אן היא מהגרת ממוצא האיטי).

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד המושל הכללי היה בסיס למחלוקות פוליטיות - בעיקר בשל התקציבים הנדרשים לקיום משרה זו. בתקופת כהונתה של אדריאן קלרקסון תקציב המושל הכללי הכפיל עצמו והגיע ל-41 מיליון דולרים קנדיים בשל עלויות שיפוץ טירת רידו ומרכז המבקרים של לה סטיאדל. כמו כן ביקורה של המושלת הכללית ברוסיה, בפינלנד ובאיסלנד בשנת 2003 (ביקור שארך 19 יום) עורר ביקורת רבה בשל העלויות שהגיעו ל-5 מיליון דולרים קנדיים. ועדה פרלמנטרית שהתכנסה בשנת 2004 לדון בתקציבי המושל הכללי החליטה על קיצוץ נרחב בתקציבים.

מינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונרך הקנדי ממנה את המושל הכללי על פי עצתו של ראש ממשלת קנדה. בין השנים 18671952 המושלים הקנדיים של קנדה נולדו מחוץ לגבולות המדינה, אף שבשנת 1919 התייעץ ראש ממשלת קנדה רוברט בורדן עם ראש ממשלת דרום אפריקה לואי בותה והשניים החליטו להמליץ על תושבי הדומיניונים שלהם לתפקיד (קודם לשנה זו היו למעשה כל תושבי הדומיניונים אזרחי האימפריה הבריטית ולא היה כל הבדל באזרחות בין תושב קנדה, דרום אפריקה או הממלכה המאוחדת). בפועל, היה זה וינסנט מאסי שנבחר בשנת 1952 למושל הכללי הראשון שהיה יליד קנדה.

בחירת אדריאן קלרקסון, ילידת הונג קונג לתפקיד המושל הכללי שינתה נוהג זה, ומחליפתה מיקאל ז'אן נולדה אף היא מחוץ לגבולות קנדה.

על פי הנוהג המקובל, נבחרים לחלופין מושל כללי אנגלופילי (דובר אנגלית) ומושל כללי פרנקופילי (דובר צרפתית). כמו כן, מאז שנת 1967 החל הנוהג לפיו ראש ממשלת קנדה נותן למונרך שם אחד בלבד ולא רשימת שמות לבחור מתוכה, והמונרך נוהג לקבל את המלצת ראש הממשלה.

עד בחירתה של קלרקסון, נבחרו מושלים כללים מתחום הפוליטיקה ולרוב דיפלומטים, חברי ממשלה או יושבי ראש בית הנבחרים נבחרו לתפקיד. קלרקסון הגיעה לתפקיד מתחום התקשורת, וכך גם מיקאל ז'אן.

האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד הייתה ז'אן סווה בשנת 1985, קלרקסון הייתה השנייה וז'אן השלישית. קלרקסון הייתה הראשונה ממוצא סיני שנבחרה לתפקיד, וז'אן הייתה השחורה הראשונה.

משך הכהונה אינו מוגבל בזמן, והוא נתון "לשיקול דעתו/דעתה של המונרך". בפועל, נהוג שמשך הכהונה הוא חמש שנים.

אם נפטר המושל הכללי, או עוזב את המדינה לתקופה העולה על חודש ימים, נשיא בית המשפט העליון של קנדה משמש כמושל בפועל.

תפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של המושל הכללי הוא למלא את הסמכויות החוקתיות של המונרך הקנדי בהיעדרו מהמדינה.

סמכויות שלטוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי מייצג את המונרך ובסמכויותיו למלא את כל תפקידי המונרך בעת העדרו מתחומי הממלכה. למלוכה הקנדית נותרה סמכות המלך (Royal Prerogative) אולם סמכות זו מנוצלת לעיתים נדירות.

מרבית הסמכויות הפוליטיות נתונות בידי ראש ממשלת קנדה וממשלת קנדה - גופים הנבחרים על ידי הפרלמנט הקנדי אשר אף הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות. ראש ממשלת קנדה מייעץ למושל הכללי בעת שזה מבצע את סמכויותיו, אולם המושל הכללי אינו מחויב לקבל עצות אלה (אף שעל פי המסורת החוקתית, נהוג שהעצות מתקבלות). המושל הכללי מהווה למעשה בלם בפני ראש הממשלה המנצל סמכויותיו בשרירותיות (כפי שעשה ג'וליאן בינג אשר סירב בשנת 1926 לפזר את הפרלמנט לבקשת ראש הממשלה ויליאם ליון מקנזי קינג, וכך חששו של ראש ממשלת קנדה ז'אן קרטיין לבקש מאדריאן קלרקסון לפזר את הפרלמנט בשנת 2002 מסיבה דומה[4]).

אחוזת רידו, מגורי המושל הכללי

על פי חוק החוקה 1867, בסמכות המושל הכללי, בשם המלך, למנות את המשנים למושל, חברי מועצת המלכה של קנדה, חברי הסנאט הקנדי, יושב ראש הסנאט הקנדי, שופטי בית המשפט העליון של קנדה ובתי המשפט המחוזיים (למעט בתי המשפט בנובה סקוטיה וניו ברנזוויק). בפועל, המועמדים לתפקידים אלה נבחרים על ידי ראש הממשלה, המייעץ למושל הכללי, וזה, לרוב בוחר באלה שהציע ראש הממשלה.

למושל הכללי לבדו הסמכות לכנס את בית הנבחרים של קנדה.

כל החוקים בקנדה נחקקים בשמו של המונרך, ועל מנת שחוק ייכנס לתוקפו נדרשת הסכמה של המונרך לחוק. המושל הכללי חותם על החוק בשמו של המונרך, או מטיל וטו על החוק. המושל יכול להחליט להעביר את החוק לחתימת המונרך עצמו.

אף מושל כללי במהלך המאה ה-20 לא ביטל חוק, אולם המשנים למושל ביטלו חוקים פרובינציאליים (המקרה האחרון אירע בעת שהמשנה למושל ססקצ'ואן ביטל חוק בשנת 1861).

על פי הוראה של המלך ג'ורג' השישי משנת 1947, נאסר על המושל הכללי לעזוב את שטחי קנדה מבלי אישור של המונרך, הניתן באמצעות פנייה של ראש הממשלה למונרך[5].

תפקיד טקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית תפקידי המושל הכללי הם תפקידים סמליים. כנציג בית המלוכה, בהיעדרו של המונרך במדינה, משתתף במושל הכללי בטקסים ואירועים רבים כראש המדינה. כמו כן, מבקר המושל הכללי במדינות רבות כראש המדינה ובשמו של המונרך, ומאמן שגרירים. בין תפקידים סמליים אלה, מעניק המושל הכללי פרסים וגביעים באירועים שונים (כגון פרס המושל הכללי בתחום הספרות).

מאז כהונתו של ג'ון יאנג (אשר מיסד את גביע יאנג), התפתחה מסורת לפיה כל מושל הכללי יוצר פרס בתחום הספורט או התרבות.

המושל הכללי משמש (באופן סמלי) המפקד העליון של כוחות צבא קנדה.

המושל הכללי הוא שני למונרך במעמדו (למעשה, מעמדו קודם ליתר בני משפחת המלוכה ואף ליורש העצר), אולם הוא נחשב ל-"Primus inter pares" - "ראשון בין שווים" מבין עשרת נציגי בית המלוכה בקנדה (המשנים למושל).

ההצדעה למשנה למלך הוא המנון המושמע לכבוד המושל הכללי, והוא כולל את שש התיבות הראשונות של ההמנון המלכותי של קנדה ("האל נצור המלך/המלכה") וארבע התיבות הראשונות והאחרונות של המנון קנדה. כאשר המושל מבקר מחוץ לקנדה, מושמע לכבודו המנון קנדה בלבד.

משכורתו של המושל הכללי עומדת על כ-110,000 דולרים קנדיים בשנה.

המגורים הרשמיים של המושל הכללי הם אחוזת רידו שבאוטווה בירת קנדה, והמצודה שבקוויבק סיטי (בה מתגורר המושל הכללי מספר שבועות בכל שנה).

רשימת המושלים הכלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תמונה שם
(שנות חיים)
תחילת כהונה סיום כהונה ראשי ממשלה מונרך
1
צ'ארלס סטנלי מונק
(1819 – 1894)
1 ביולי 1867 14 בנובמבר 1868 מקדונלד ויקטוריה
2
ג'ון יאנג, ברון ליסגר
(1807 – 1876)
2 בפברואר 1869 25 ביוני 1872 מקדונלד ויקטוריה
3
פרדריק המילטון-טמפל-בלקווד
(1826 – 1902)
25 ביוני 1872 25 בנובמבר 1878 מקדונלד
מקנזי
מקדונלד
ויקטוריה
4
ג'ון קמפבל, דוכס ארגייל התשיעי
(1845 – 1914)
25 בנובמבר 1878 23 באוקטובר 1883 מקדונלד ויקטוריה
5
הנרי פטי-פיצמוריס
(1845 – 1927)
23 באוקטובר 1883 11 ביוני 1888 מקדונלד ויקטוריה
6
פרדריק סטנלי, רוזן דרבי השישה עשר
(1841 – 1908)
11 ביוני 1888 18 בספטמבר 1893 מקדונלד
אבוט
תומפסון
ויקטוריה
7
ג'ון המילטון-גורדון
(1847 – 1934)
18 בספטמבר 1893 12 בנובמבר 1898 תומפסון
בוול
טאפר
לורייה
ויקטוריה
8
גילברט אליוט-מוראי-קינינמונד, רוזן מינטו הרביעי
(1845 – 1914)
12 בנובמבר 1898 10 בדצמבר 1904 לורייה ויקטוריה
אדוארד השביעי
9
אלברט גריי, רוזן גריי הרביעי
(1851 – 1917)
10 בדצמבר 1904 13 באוקטובר 1911 לורייה
בורדן
אדוארד השביעי
ג'ורג' החמישי
10
הנסיך ארתור, דוכס קונוט וסטראת'רן
(1850 – 1942)
13 באוקטובר 1911 11 בנובמבר 1916 בורדן ג'ורג' החמישי
11
ויקטור קוונדיש
(1868 – 1938)
11 בנובמבר 1916 2 באוגוסט 1921 בורדן
מיין
ג'ורג' החמישי
12
ג'וליאן בינג
(1862 – 1935)
2 באוגוסט 1921 5 באוגוסט 1926 מיין
קינג
מיין
קינג
ג'ורג' החמישי
13
פרימן פרימן-תומאס
(1866 – 1941)
5 באוגוסט 1926 4 באפריל 1931 קינג
בנט
ג'ורג' החמישי
14
ויר פונסונבי
(1880 – 1956)
4 באפריל 1931 2 בנובמבר 1935 בנט
קינג
ג'ורג' החמישי
15
ג'ון באקן
(1875 – 1940)
2 בנובמבר 1935 11 בפברואר 1940 קינג ג'ורג' החמישי
אדוארד השמיני
ג'ורג' השישי
16
אלכסנדר קיימברידג', רוזן אתלון הראשון
(1874 – 1957)
21 ביוני 1940 12 באפריל 1946 קינג ג'ורג' השישי
17
הרולד אלכסנדר, רוזן אלכסנדר הראשון מתוניס
(1891 – 1969)
12 באפריל 1946 28 בפברואר 1952 קינג
סן-לורן
ג'ורג' השישי
אליזבת השנייה
18
וינסנט מאסי
(1887 – 1967)
28 בפברואר 1952 15 בספטמבר 1959 סן לורן
דיפנבייקר
אליזבת השנייה
19
ז'ורז' ואניה
(1888 – 1967)
15 בספטמבר 1959 5 במרץ 1967
(מת בעת כהונתו)
דיפנבייקר
פירסון
אליזבת השנייה
20
רולנד מיצ'נר
(1900 – 1991)
17 באפריל 1967 14 בינואר 1974 פירסון
טרודו האב
אליזבת השנייה
21
ז'ול לז'ה
(1913 – 1980)
14 בינואר 1974 22 בינואר 1979 טרודו האב אליזבת השנייה
22
אדוארד שרייר
(נולד ב-1935)
22 בינואר 1979 14 במאי 1985 טרודו האב
קלארק
טרודו האב
אליזבת השנייה
23
ז'אן סווה
(1922 – 1993)
14 במאי 1984 28 בינואר 1990 טרודו האב
טרנר
מלרוני
אליזבת השנייה
24
ריי נטישין
(1934 – 2002)
29 בינואר 1990 8 בפברואר 1995 מלרוני
קמפבל
קרטיין
אליזבת השנייה
25
רומאו לבלן
(1927 – 2009)
8 בפברואר 1995 7 באוקטובר 1999 קרטיין אליזבת השנייה
26
אדריאן קלרקסון
(נולדה ב:1939)
7 באוקטובר 1999 27 בספטמבר 2005 קרטיין
מרטין
אליזבת השנייה
27
מיקאל ז'אן
(נולדה ב-1957)
27 בספטמבר 2005 1 באוקטובר 2010 מרטין
הרפר
אליזבת השנייה
28
דייוויד ג'ונסטון
(נולד ב-1941)
1 באוקטובר 2010 2 באוקטובר 2017 הרפר
טרודו הבן
אליזבת השנייה
29
ז'ולי פאייט
(נולדה ב-1963)
2 באוקטובר 2017 21 בינואר 2021 טרודו הבן אליזבת השנייה
30
מרי סיימון
(נולדה ב-1947)
26 ביולי 2021 מכהנת טרודו הבן אליזבת השנייה
צ'ארלס השלישי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המושל הכללי של קנדה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]